שבת קודש

לקישורים נוספים...

הבדלה ומוצאי שבת הרב אליעזר מלמד

ראשי >מוצאי שבת הבדלה>הבדלה ומוצאי שבת הרב אליעזר מלמד
אור רבינו

כסלו ה'תשס"ב
הבדלה ומוצאי שבת

נערך על ידי הרב

מוקדש לעלוי נשמת
ר' מאיר ב"ר יחזקאל שרגא ברכפלד

1 - יסוד הבדלה
מצווה להפרד מהשבת בהבדלה שבה אנו מציינים בדיבור את ההבדל שבין קדושת שבת לימי החול. ודין ההבדלה כדין הקידוש, שכשם שצריך להזכיר את קדושת השבת בליל שבת בתפילה ועל הכוס, כך בצאת השבת אומרים את נוסח ההבדלה בתפילה ועל הכוס.

בתחילה כשקבעו אנשי כנסת הגדולה את נוסח ההבדלה תקנו לאומרו בתפילה בלבד, וזאת מפני שבאותה תקופה של הקמת בית המקדש השני, היו ישראל עניים, ולא רצו אנשי כנסת הגדולה להטיל עליהם הוצאה נוספת של יין להבדלה. אבל אח"כ כשהתבססו והעשירו תקנו חכמים שיאמרו את ההבדלה על כוס היין. ותקופה מסוימת היו מבדילים על הכוס בלבד, ולבסוף נקבע שיבדילו גם בתפילה וגם על הכוס. ונשים שאינן נוהגות להתפלל ערבית, יוצאות ידי מצוות הבדלה בהבדלה שעל הכוס בלבד. וכן מי ששכח לומר את נוסח ההבדלה בתפילה, אינו צריך לחזור ולהתפלל אלא יוצא ידי חובתו בהבדלה שעל הכוס (שו"ע רצד, א).

אומרים את נוסח ההבדלה שבתפילה בברכה הרביעית שבתפילת עמידה. וזאת מפני שהיא הברכה הראשונה העוסקת בענייני חול, וגם מפני שההבדלה תלויה בהבחנה השכלית שבין קודש לחול, לפיכך ראוי לאומרה בברכה הרביעית שבה אנו מבקשים על החכמה והדעת (ברכות לג, א).

לדעת הרבה פוסקים יסוד מצוות ההבדלה מן התורה, שבכלל מצוות "זכור את היום השבת לקדשו" להזכיר את קדושת השבת בכניסתה וביציאתה, בכניסתה בדברי שבח וקידוש, וביציאתה בהבדלה. וחכמים הם שקבעו לומר את הקידוש ואת ההבדלה על כוס יין (רמב"ם). ודעת פוסקים אחרים שהמצווה מן התורה לזכור את השבת בכניסתה בלבד, אבל אמירת ההבדלה יסודה מדברי חכמים (רא"ש).

2 - סדר ההבדלה על הכוס
סדר ההבדלה שעל הכוס כך הוא, נוהגים לומר תחילה פסוקים של ברכה לסימן טוב לקראת השבוע הקרוב. ואח"כ מברכים ארבע ברכות, הראשונה: בורא פרי הגפן על היין, השניה: ברכה על הבשמים, השלישית: בורא מאורי האש על הנר, והרביעית: ברכת המבדיל בין קודש לחול.

שתיים מן הברכות מעכבות את ההבדלה, והן ברכות היין וההבדלה, ואם לא אמרן לא יצא ידי הבדלה על הכוס. והוסיפו חכמים עוד שתי ברכות, האחת על ריח טוב, מפני שהנפש כואבת בעת צאת השבת, שהנשמה היתירה של השבת מסתלקת, וכדי להשיב את רוחה מריחים ריח טוב. והשניה על הנר, מפני שבמוצאי שבת נתן הקב"ה דעה באדם הראשון והקיש שתי אבנים זו בזו ויצאה האש, ולזכר זה תקנו חכמים לברך על הנר בכל מוצאי שבת. ואם אין לו בשמים או נר, אפשר להבדיל גם בלא לברך עליהם. ואם יזדמנו לו אח"כ במוצאי שבת בשמים, יברך עליהם ויריחם. ואם יזדמן לו לראות נר או אש, יברך "בורא מאורי האש" (שו"ע רצז, א; רצ"ח, א).

אבל לכתחילה יש להכין להבדלה בשמים ונר, ולברך את כל ארבע הברכות בהבדלה. בסדר הברכות אנו עולים מן החוש המגושם אל החוש הרוחני. תחילה מברכים על היין שהטעם הוא חוש גשמי, שאינו חש אלא אם המאכל נוגע בפיו. אח"כ עולים לחוש הריח שמסוגל להריח גם דבר שאינו בא במגע ממשי עם הגוף. לאחר מכן מברכים על האור, שחוש הראיה דק יותר, ומסוגל לראות למרחק רב. לבסוף מברכים על ההבדלה, שהיא תלויה בשכל וביכולת ההבחנה הדקה ביותר, בין הקודש לחול (רשב"ץ, כמובא בכה"ח רצו, ג).

3 - נשים חייבות בהבדלה
לגבי חיוב נשים בהבדלה התעוררה שאלה. וכדי להבין היטב את השאלה צריך להקדים שיש בידינו כלל שנשים פטורות ממצוות 'עשה' שהזמן גורם לחיובן. למשל, נשים פטורות ממצוות קריאת שמע של שחרית וערבית מפני שהיא מצוות עשה התלויה בזמן. וכן ממצוות ציצית התלויה בזמן, שחיובה ביום ולא בלילה. וכן פטורות ממצוות תפילין התלויה בימות החול, וממצוות ישיבה בסוכה ונטילת לולב התלויות בזמן חג הסוכות.

אבל בכל מצוות 'לא-תעשה' התלויות בזמן נשים חייבות, לדוגמא נשים מצוות להזהר מאכילת חמץ בפסח, ולצום ביום הכיפורים, מפני שאלו מצוות 'לא-תעשה' התלויות בזמן.
על פי זה לכאורה נשים פטורות ממצוות ההבדלה כיוון שהיא מצוות 'עשה' התלויה בזמן של מוצאי שבת. ואכן יש מן הראשונים שסוברים כך (אורחות חיים).

אולם דעת רוב רובם של הפוסקים שנשים חייבות במצוות ההבדלה כגברים. וזאת משום שיש לימוד מיוחד שנשים חייבות במצוות ה'עשה' של שבת. שבעשרת הדיברות שבפרשת יתרו נאמר: "זכור את יום השבת לקדשו", ובעשרת הדברות שבפרשת ואתחנן נאמר: "שמור את יום השבת לקדשו", ולמדו חכמים מזה, שמצוות ה'זכור' שהיא מצוות 'עשה', שווה למצוות 'שמור' שהיא 'לא-תעשה', וכשם שב'שמור' נשים חייבות כך הן חייבות ב'זכור'. לכן נשים חייבות בקידוש כמו גברים. ולדעת הרבה פוסקים מצוות הבדלה נכללה במצוות 'זכור'. ואף הסוברים שמצוות הבדלה מדברי חכמים, לדעת כמה ראשונים, תקנו חכמים אותה לגברים ונשים כאחד, בדומה למצוות הקידוש שגם נשים חייבות בה.

לסיכום: המנהג הוא שהנשים יוצאות ידי מצוות ההבדלה בשמיעתה מגבר, ואינן מבדילות בעצמן, כדי לחוש לאותה דעה הסוברת שנשים פטורות מהבדלה. אך אם אין שם גבר שצריך להבדיל, צריכות להבדיל בעצמן, ויברכו את כל ארבע הברכות. 1

4 - מנהגי ההבדלה
כיוון שתקנו חכמים לומר את ההבדלה על הכוס, יש לאחוז בכוס בעת ההבדלה. ואוחזים אותה ביד ימין, שהיא היד החשובה. וכן הדין לגבי כל הברכות, שבכל עת שמברכים על דבר מה יש לאוחזו ביד ימין. לפי זה, בעת שמגיעים בהבדלה לברכת הבשמים צריך המבדיל לאחוז את הבשמים ביד ימינו. ובאותו זמן רבים נוהגים להניח את הכוס על הצלחת, ולאחר מכן כשמגיעים לברכת ההבדלה שבים ואוחזים בכוס. וטוב להדר ולאחוז בכוס היין במשך כל ההבדלה, ובשעה שמגיעים לברכות הבשמים והנר מעבירים את הכוס ליד שמאל, ואוחזים את הבשמים ביד ימין, ואח"כ מתבוננים באור הנר המאיר על יד ימין, וכשמגיעים לברכת ההבדלה מחזירים את הכוס ליד ימין (שו"ע רצו, ו; מ"ב שם).

יש נוהגים לומר את ההבדלה בישיבה, שעל ידי הישיבה כל השומעים קובעים עצמם עם המבדיל, ומקיימים מצוות ההבדלה לכתחילה (שו"ע רצו, ו). ויש נוהגים לעמוד בהבדלה כדי לכבד את השבת בעת יציאתה (רמ"א). וכדי שיהיה ניכר שכולם מתכוונים לצאת ידי ההבדלה בשמיעה, צריכים השומעים לעמוד סביב המבדיל. בדיעבד גם מי שעמד רחוק, אם התכוון לשמוע ההבדלה - יצא ידי חובה.

כמו בכל כוס של ברכה יש להקפיד שהכוס תהיה נקייה מבחוץ ומבפנים, ומהדרים להבדיל על גביע יפה. וצריך שהכוס תכיל שיעור של רביעית יין שהוא 86 מיליליטר. (ולשיטת החזו"א צריך שתכיל 150 מיליליטר). ואם הכוס שלפניו גדולה יותר, מצווה למלאה ביין, שכן ראוי לכבד את הברכה בכוס מלאה. ואף שבשאר כוסות של ברכה, כגון בכוס של קידוש, או נישואין, רבים נוהגים שלא למלא את הכוס ממש עד גדותיה, כדי שהיין לא ישפך. את כוס ההבדלה נוהגים למלא ממש עד גדותיה, כדי שמעט מהיין ישפך בעת המזיגה או אח"כ בעת ההבדלה, שיש בזה סימן של ברכה (רמ"א רצה, א. ועיין בהלכות קידוש הלכה 6).

לכתחילה טוב שהמבדיל ישתה את כל היין שבכוס, כדי שיוכל לברך אח"כ ברכה אחרונה על היין. ומצד המצווה צריך המבדיל לשתות כשיעור מלא לוגמיו מן היין, שהוא יותר מרוב רביעית. 2

צריכים השומעים לשתוק עד שהמבדיל יסיים לשתות מלא לוגמיו, שכיוון שמצוות ההבדלה לאומרה על הכוס, רק לאחר שסיים לשתות מלא לוגמיו נסתיימה ההבדלה. בדיעבד אם טעה השומע ודיבר לפני שהתחיל המבדיל לשתות מהכוס, יצא ידי מצוות הבדלה (שמירת שבת כהלכתה ס, לט; מח, ו).

5 - משקה מדינה
כפי שלמדנו תקנו חכמים לומר ההבדלה על הכוס. מצווה מן המובחר להבדיל על היין, שהוא המשקה החשוב ביותר, שהוא מזין ומשמח, וכששמחים בו שמחה של מצווה יש בו סגולה שהוא מגלה את הפנימיות הטובה שבישראל. ואמרו חז"ל (שבועות יח, ב) שהמבדיל על היין במוצאי שבתות - יזכה להתברך בבנים זכרים.

אך כשאין לו יין, יכול להבדיל על "חמר מדינה". תרגום המילה חמר הוא יין, ו"חמר מדינה" הוא משקה חשוב שרגילים לשתות באותה מדינה כמו יין. לדוגמא, בירה לבנה רגילים לשתות בהרבה ארצות, ובכל המקומות שרגילים לשתותה, אפשר להבדיל עליה. ובאותן המדינות שאין רגילים לשתות בירה לבנה, כיוון שאין לבירה שם חשיבות, אסור להבדיל עליה.

מי שיש לו יין אך הוא מעדיף לשתות בירה, לדעת הרשב"ם, כיוון שיש לו יין, אסור לו להבדיל על בירה. ויש אומרים שכיוון שהוא מחבב יותר את הבירה, מלכתחילה יבדיל על הבירה למרות שיש לו יין (רמ"א רצו, ב). למעשה, גם מי שאוהב יותר בירה לבנה, כל זמן שגם היין טעים לו, יותר מהודר שיבדיל על יין, ואם ירצה - יכול להבדיל על בירה.

כמובן שגם וודקה או ערק נחשבים "חמר מדינה", אלא שמפני חריפותם קשה לשתות מהם כמות של כמלא לוגמיו (שהוא כדי למלא את פיו בעודו מנפח לחי אחת). ומי שיכול לשתות מהם כמלא לוגמיו יכול להבדיל על משקאות חריפים כוודקה וערק.

נחלקו הפוסקים האם כדי שמשקה יחשב ל"חמר מדינה" צריך שיהיה בו אלכוהול.
לדעת המקילים, הכלל הוא שכל משקה שאפשר לכבד בו אורחים חשובים, ואנשים רגילים לעיתים לשבת בחברת ידידים ולשתותו, הרי הוא נחשב משקה חשוב, ואפשר להבדיל עליו. לפיכך אפשר להבדיל על קפה ותה, או על מיץ תפוזים או תפוחים טבעי, וכן אפשר להבדיל על בירה שחורה, שכל אלו משקאות חשובים. אבל מים ומיץ ממותק ושאר משקאות קלים כמיץ אשכוליות עם סודה או בלי סודה - אינם נחשבים משקה חשוב, אלא הם משקאות שרגילים לשתותם כדי להרוות הצמאון, לפיכך אין להבדיל עליהם.

ולדעת המחמירים, רק משקאות שיש בהם כח לשכּר, שיש בהם אלכוהול, נחשבים "חמר מדינה", שהם משקאות שאנשים מתכנסים לשתותם במסיבת חברים, אבל שאר המשקאות אינם חשובים כל כך ואין להבדיל עליהם. לפיכך אפשר להבדיל על בירה לבנה, ושאר משקאות אלכוהוליים, אבל על קפה או בירה שחורה או מיץ טבעי אין להבדיל, כי הם משקאות קלים שאין בהם חשיבות. 3

6 - בשמים
תקנו חכמים לברך על בשמים ולהריחם במוצאי שבת, מפני שאחר שהשבת יוצאת - מסתלקת הנשמה היתירה, והנפש דואבת על כך, וכדי להשיב את רוחה, מריחים בשמים, שאמרו חכמים שהנשמה נהנית מהם. ואף אדם שאינו חש כאב בנפשו על צאת השבת, על ידי תקנה זו יתן אל ליבו את מעלת השבת, שהיה ראוי לו להיות מיצר על צאתה ולהשיב את רוחו בריח טוב.

מברכים על הבשמים במוצאי שבת, אבל במוצאי יום-טוב אין מברכים על הבשמים מפני שאין ביום-טוב תוספת נשמה יתירה. וכן בזמן שבמוצאי שבת חל יום-טוב, אין מברכים בהבדלה על בשמים, מפני ששמחת היום-טוב ומאכליו מיישבים את הנפש (שו"ע תצא, א, ומ"ב).
וכן במוצאי יום הכיפורים אין מברכים על הבשמים, שהואיל וביום הכיפורים צריכים להתענות, אין ביום הכיפורים נשמה יתירה, ואין צער כל כך בסיום יום כיפור (שו"ע תרכד, ג).

כל שומעי ההבדלה צריכים להריח מהבשמים, לפיכך ימתין המבדיל עד שכל שומעיו יריחו מהבשמים, ורק אח"כ ימשיך לברך על הנר. ואם לא הספיקו להריח עד שהמבדיל המשיך לברכת הנר, יקשיבו לברכת הנר וברכת ההבדלה, ורק לאחר מכן יריחו מהבשמים (שמירת שבת כהלכתה סא, ח). מי שאינו מסוגל להריח - לא יברך ברכת הבשמים (שו"ע רצז, ה, מ"ב יג).

כידוע תקנו חכמים לברך על כל סוג של בשמים ברכה מיוחדת, אם מקור הריח מעץ, מברכים "בורא עצי בשמים". אם המקור מעשבים, מברכים: "בורא עשבי בשמים". אם הוא ממין דומם או חי, מברכים "בורא מיני בשמים". אולם לגבי הבדלה נהגו האשכנזים לברך על כל סוגי הבשמים "בורא מיני בשמים", וזאת מפני שיש אנשים שאינם בקיאים בסוגי הבשמים וברכותיהם, ואם יטעו ויברכו, למשל, על מין עץ "בורא עשבי בשמים" לא יצאו, לפיכך נהגו לברך בכל הבדלה "בורא מיני בשמים", שבדיעבד ברכה זו מועילה לכל סוגי הבשמים. ומנהג הספרדים לברך בהבדלה את הברכה המיוחדת לסוג הבשמים שהובא לפניהם. למשל אם הביאו הדס, מברכים "בורא עצי בשמים" (מ"ב רצז, א; כה"ח רצז, לא).

רק על מיני בשמים שנועדו לריח טוב מברכים, אבל על מיני בשמים שנועדו להפגת ריח רע, כגון בשמים שמניחים בשירותים, או להפגת ריח הזיעה, אין מברכים. ועל מי בושם העשוי ממינים סינטטיים, יש אומרים שלא לברך, מפני שמצד טבעו אין בו ריח טוב, ורק על ידי פעולה מלאכותית נוצר בו ריח טוב. ולכתחילה ראוי שלא לברך על בשמים אלו, והרוצים לברך יש להם על מה לסמוך, שסוף כל סוף, התכונות הכימיות שאפשרו ליצור את הריח הטוב נבראו על ידי ה', ולכן אפשר לברך על זה "בורא מיני בשמים" (עיין שמירת שבת כהלכתה סא, יב, הערה לב; ובס' וזאת הברכה פי"ט).

יש מהדרים לברך על אתרוג שנטלו בסוכות, שכיוון שנעשתה בו מצווה אחת, ראוי לברך עליו בהבדלה, ותוקעים בו מחטי ציפורן שעל ידי כך ריחו חזק ונשמר (עפ"י רמ"א רצז, ד). וכיוון שריחו בא משני סוגי בשמים, לכל המנהגים מברכים עליו "בורא מיני בשמים" (מ"ב רצז, א).

7 - נר
תקנו חכמים לברך על הנר במוצאי שבת, זכר לכך שבמוצאי שבת נתן הקב"ה דעה באדם הראשון, והקיש שתי אבנים זו בזו ויצאה האש.
לכתחילה יברך על אבוקה, היינו נר קלוע שיש בו לפחות שתי פתילות, שכיוון שיש שני מקורות לאש, אורה רב. ואם אין לו נר קלוע, יכול להדליק שני גפרורים, ויחשב לו כאבוקה. ואם אין לו אלא נר בעל פתילה אחת, יכול לברך עליו (שו"ע רצח, ב).

צריך שהנר יאיר עד שאם יהיו לו שני מטבעות דומים, יוכל להבחין ביניהם. ונהגו לבחון זאת על ידי התבוננות בשרטוטי כף היד ובמקום החיבור שבין האצבעות לציפורניים, ואמרו שיש בזה סימן ברכה (שו"ע רצח, ג-ד).

גם שומעי ההבדלה צריכים לראות את אור הנר. ומי שעומד רחוק צריך להתקרב כדי שיוכל להנות מאורו עד שיוכל להבחין בשרטוטי היד ובחיבור הצפרניים לאצבע. ומי ששמע את ההבדלה ולא ראה את אור הנר, יצא ידי חובת הבדלה ולא קיים את מצוות הנר. ומצווה שידליק נר ויברך עליו "בורא מאורי האש" (מ"ב רצז, יג; רצח, יג). ואם ראה את הנר אבל לא היה קרוב עד שהיה יכול להבחין בשרטוטי היד, לא יחזור ויברך על הנר, כי יש אומרים שכיוון שראה את הנר כבר יצא ידי חובה (כמובא בב"י רצח, ד; כה"ח רצח, כב).

המהדרים נוהגים לכבות את אור החשמל בעת שמברכים על הנר. במיוחד כאשר אנשים רבים שומעים את ההבדלה וחלקם עומדים רחוק מהנר, טוב לכבות את האור, כדי שאור הנר יגיע אליהם (עי' שמירת שבת כהלכתה סא, לג).

אפשר לברך רק על נר שהודלק לאור, אבל על נר שהודלק לכבוד אין מברכים. למשל על נר נשמה, או נר שמדליקים בבית הכנסת לפני החזן - אין מברכים, מפני שהודלקו לכבוד ולא כדי להאיר (מ"ב רצח, ל).

על נורה חשמלית, היו מהאחרונים שהורו שאפשר לברך "בורא מאורי האש", שהחשמל דינו כאש. אך רבים סוברים שאין לברך על נורה חשמלית מפני כמה סיבות. ראשית יתכן שאין הנורה נחשבת כאש שאין שם אש הבוערת על ידי חמצן, אלא מתכת מחוממת בלבד. ואף אם נאמר שהיא אש, לדעת הרבה פוסקים אין לברך על אש שמכוסה בזכוכית. שהואיל והברכה על הנר נתקנה לזכר האש שהוציא אדם הראשון במוצאי שבת, צריכה להיות דומה לאותה האש שהיתה גלויה בלא כיסוי זכוכית. 4

8 - עד מתי יוכל להבדיל
מי שלא הבדיל במוצאי שבת על הכוס, בין היה זה מחמת אונס, כגון חייל ששהה בפעילות במקום שלא היה לו יין או משקה אחר הכשר להבדלה, ובין אם לא הבדיל מחמת שכחה או זדון, לדעת רוב הראשונים (תוס' רא"ש רמב"ם) יכול להבדיל עד סוף יום שלישי, שכל שלושת הימים הראשונים של השבוע עדיין קשורים לשבת שעברה. ויש מהראשונים שסוברים שרק ביום ראשון יכול להשלים את ההבדלה (הגאונים), ויש מי שסובר שאפשר להשלים את ההבדלה בתנאי שממוצאי שבת עוד לא טעם דבר (בה"ג).

למעשה דעת רוב הפוסקים שמי שלא הבדיל במוצאי שבת יכול להבדיל בברכה עד סוף יום שלישי, וכן נפסק ב'שולחן-ערוך' וב'משנה-ברורה' (רצט, ו). לעומתם, ה'בן-איש-חי' ו'כף-החיים' (רצט, כו) כתבו, שמפני חשש ברכה לבטלה יש להתחשב בדעת המחמירים, שלא להבדיל בברכה לאחר יום ראשון, ואף זה בתנאי שלא טעם דבר ממוצאי שבת ועד ההבדלה. ולדעתם אם עבר יום ראשון, או שטעם דבר מה אחר שיצאה השבת, יאמר הבדלה על הכוס בלא שם ומלכות בברכת ההבדלה.

ולכל הדעות, רק במוצאי שבת מברכים על הבשמים והנר, שכן רק במוצאי שבת שייך להשיב את הנפש בהרחת הבשמים, וגם ברכת הנר נתקנה לזכר האש שגילה אדם הראשון במוצאי שבת, וביום ראשון כבר לא שייך לברך עליהם.

9 - איסור עשיית מלאכה ואכילה לפני הבדלה
כשם שמצווה להוסיף מהחול על הקודש בכניסת השבת כן מצווה להוסיף מחול על הקודש בצאת השבת, לפיכך צריך להזהר שלא לעשות מלאכה עוד כמה דקות אחר צאת הכוכבים. ומן התורה כיוון שהגיע הלילה והגיע זמן צאת השבת לכשירצה יוכל לעשות מלאכה, אבל תקנו חכמים שכל זמן שלא אמר את נוסח ההבדלה עדיין לא נפרד מן השבת ואסור לו לעשות מלאכה, ואפילו מלאכה שאיסורה מדברי חכמים. ואם אמר את נוסח ההבדלה שבברכת אתה חונן שבתפילה, אף שלא הבדיל על הכוס, מותר לו לעשות כל מלאכה. ומי שרוצה לעשות מלאכה לפני תפילת ערבית, יאמר: "ברוך המבדיל בין קודש לחול", ואז מותר לו לעשות כל מלאכה (שו"ע רצט, י).

כדי שלא ישכח להבדיל על הכוס, תקנו חכמים שלא יאכל ולא ישתה יין או שאר משקים עד אשר יבדיל על הכוס. ומים על פי ההלכה מותר לשתות לפני ההבדלה (שו"ע רצט, א). ויש מהאחרונים שהחמירו שלא לשתות מים לפני ההבדלה (כה"ח רצט, ו).

מי שאין לו יין או משקה אחר הכשר להבדלה, ויודע שיביאו לו למחרת עד חצי היום. לדעת הרבה פוסקים אסור לו לאכול ולשתות עד שיבדיל על הכוס למחרת (רא"ש). ויש אומרים שבמקרה שאין לו יין להבדלה יכול לאכול במוצאי שבת. למעשה יש להחמיר שלא לאכול עד שיבדיל על הכוס ביום ראשון, ואדם חלש שקשה לו לצום, יכול להקל (שו"ע רצו, ג; מ"ב כא).

כאשר נמצאים בסעודה שלישית חתן וכלה ומברכים לאחר ברכת המזון שבע ברכות על כוס יין, למרות שסיימו את ברכת המזון לאחר צאת הכוכבים, יכולים לשתות מהיין. שכן דעת רוב הפוסקים שאפילו בסעודה שלישית רגילה, כאשר מזמנים על כוס יין, מותר לשתות מהכוס, מפני שכוס זו שייכת לסעודה שלישית, וכמו שמותר למי שהתחיל סעודה שלישית להמשיך לאכול אחר צאת הכוכבים, כך מותר לו לשתות מכוס של ברכת המזון אחר צאת הכוכבים. וקל וחומר כאשר מדובר בסעודת שבע ברכות, שאחת משבע הברכות היא ברכה על היין. ואמנם יש שהורו לדחות את ברכת היין לאחר תפילת ערבית והבדלה, מכל מקום דעת רוב הפוסקים לברך על היין ולשתותו מיד אחר הסעודה. וכן המנהג הרווח שהמזמן והחתן והכלה שותים מהיין. 5


 

1. לדעת הרמב"ם והשאילתות והסמ"ג והחינוך ורוב הפוסקים מצוות הבדלה מהתורה, שבכלל "זכור" לזכור השבת בכניסתה בקידוש וביציאתה בהבדלה, ואזי מצוות הבדלה לנשים מהתורה. ואף לדעת הרא"ש והראשונים הסוברים שהבדלה נתקנה על ידי חכמים, רבים מפרשים שחכמים תקנו את ההבדלה כעין קידוש, וכשם שנשים חייבות בקידוש חייבות בהבדלה. וכך כתבו המאירי והנימוקי יוסף בשם הריטב"א והמגיד משנה. ואמנם דעת האורחות חיים שהבדלה מדברי חכמים ואינה קשורה למצוות "זכור", וכיוון שהזמן גרמא נשים פטורות ממנה. והרמ"א רצו, ח, חשש לדעתו וכתב שלפיכך לא יבדילו הנשים לעצמן אלא יצאו בשמיעה מגברים. אלא שהב"ח והמ"א ועוד אחרונים כתבו, שאם ירצו הנשים יכולות להבדיל, שכן דעת הרמ"א עפ"י הרבה ראשונים, שאע"פ שנשים פטורות ממצוות עשה שהזמן גרמן, אם ירצו יוכלו לקיימן ולברך עליהן, לפיכך לשיטת הרמ"א אם ירצו יוכלו להבדיל. ואף שהשו"ע סובר שאין הנשים יכולות לברך על מצוות עשה שהזמן גרמן, מ"מ כאן שדעת רוב רובם של הפוסקים שנשים חייבות בהבדלה, ויש אומרים שחייבות מהתורה, יכולות להבדיל לעצמן, ואין בזה חשש ברכה לבטלה. ואמנם מדברי המ"ב בבאו"ה משמע שאם מבדילות לא יברכו על הנר, כי אין ברכה זו בכלל ההבדלה. וכ"כ בשמירת שבת כהלכתה נח, טז. אולם רבים מהאחרונים תמהו עליו, וסוברים שברכת הנר בכלל ההבדלה, ונשים המבדילות יברכו את כל ארבע הברכות, וכ"כ ביחו"ד ד, כז, ובציץ אליעזר יד, מג.
2 כשהמבדיל שתה פחות מכמלא לוגמיו, לא קיימו המצווה כתיקנה. ולדעת המ"א רעא, לב, לא יצאו ידי חובת הבדלה שאין כאן שיעור שתייה, ועל המבדיל להמשיך לשתות עד שיעור כמלא לוגמיו. ואם הסיח דעתו, עליו לחזור ולברך על היין. ואם קם ממקומו והלך למקום אחר, צריך לחזור ולהבדיל. אולם לדעת כמה פוסקים, אף שלא יצא ידי המצווה כתיקנה, מ"מ בדיעבד יצא ידי הבדלה, שהרי הבדיל על הכוס. וכ"כ בכה"ח רעא, פב, ובאור לציון ח"ב כ, ז, ובשמירת שבת כהלכתה ס, לו. ולכן למעשה, מי שלא שתה מלא לוגמיו אינו יכול להבדיל שוב, שספק ברכות להקל, וטוב שישמע הבדלה ממי שעדיין לא הבדיל.
3. רבים נחלקו בשאלה זו, בציץ אליעזר ח, טז, כתב להתיר להבדיל על קפה שחור וכדומה לו, והזכיר דעות האחרונים המקלים בזה, (גם בשמירת שבת כהלכתה ס, ו, נוטה להקל). לעומת זאת הגרע"י ביבי"א ג, יט, ויחו"ד ד, לח, כתב לאסור והזכיר האחרונים המחמירים, והחמיר למעשה משום שיש כאן ספק ברכה לבטלה.
וכיוון שיש בזה מחלוקת, אין להבדיל על משקה שאין בו אלכוהול. אולם נראה שבשעת הדחק כשאין אפשרות להשיג יין או משקה עם אלכוהול, אפשר לסמוך על דעות המקלים, מפני שיש מהראשונים שסוברים שאפשר לומר את ברכת ההבדלה גם בלא משקה כלל, וכך כתב מהר"ם מרוטנבורג בשם רבינו שמחה. והטור כתב שכן מבואר בפרקי דר' אליעזר. ולכאורה כך משמע מדעת הרי"ף והרא"ש שבמקרה שצריך לעשות מלאכה לפני הבדלה על הכוס, יאמר ברכת ההבדלה בשם ומלכות בלא כוס, ויעשה מלאכתו, ואח"כ יבדיל על הכוס. ואע"פ שאין הלכה כן, מ"מ למדנו שיש אומרים שאפשר לומר ברכת הבדלה בלא יין, לפיכך בשעת הדחק אפשר לסמוך על הפוסקים המתירים להבדיל על משקה חשוב שאין בו אלכוהול.

4. כמה מגדולי האחרונים נהגו לברך במוצאי שבת על נורה חשמלית, כדי להוציא מלב הטועים החושבים שחשמל אינו כאש ורוצים להשתמש בחשמל בשבת. וכך נהג רבי חיים מבריסק, ורבי חיים עוזר גרודזינסקי והרגאטשובר. אולם לרוב הפוסקים אין לברך על נורה חשמלית, שאין בה חמצן וכל אש בוערת בעזרת חמצן. בנוסף לכך היא מכוסה זכוכית ולדעת השו"ע רצח, טו, אין מברכים על נר שבתוך זכוכית, וכתב בבאו"ה שכן דעת הרבה פוסקים. והטעם מפני שאש מכוסה אינה דומה לאש שהוציא אדם הראשון. וכן נפסק שאין לברך על נורה חשמלית בהר צבי או"ח ב, קיד, ויב"א או"ח א, יז-יח, ויחו"ד ב, לט. ועל מנורת פלורסנט, לכל הדעות אין לברך, מפני שהאור נובע מגז ולא מחוט להט (שמירת שבת כהלכתה סא, לב).
5. בשו"ע רצט, ד, נפסק כי שותים מכוס של ברכת המזון אפילו אחר צאת הכוכבים של מוצאי שבת. וכתבו המ"א והמ"ב רצט, יד, שזהו דוקא לנוהגים לזמן תמיד על כוס יין, כדעת התוס' והרא"ש. אבל מי שנוהג כדברי הרי"ף והרמב"ם שסוברים שאין חובה לזמן על כוס, אסור לו לשתות מהכוס לפני ההבדלה. ואם סיים את הברכה בבין השמשות שהוא ספק יום ספק לילה, יכול לשתות מהיין. ויש אומרים (א"ר, תוספת שבת) שאף לאלו הסוברים שאין חובה לזמן על היין, מ"מ יש בזה מצווה, ולכן הרוצה לברך על כוס יין בסיום סעודה שלישית מקיים מצווה, למרות ששותה לפני ההבדלה. ולגבי שבע ברכות דעת רוב רובם של הפוסקים שיברכו על היין וישתו ממנו. ועיין באג"מ או"ח ד, סט. ובמנחת יצחק ג, קיג. ובשמירת שבת כהלכתה נט, יז. ובילקוט יוסף רצא, יט.


יש לכם משהו לומר לנו?
מצאתם טעות בשיעור? נתקלתם בבעיה?
נשמח אם תיצרו קשר: beitel@yeshiva.org.il

הירשם עכשיו לקבלת שיעורים או הלכה יומית חינם לדואר האלקטרוני שלך!
הצטרף לקהילה החמה של yeshiva.org.il...

חזרה למעלה

הוספת תגובה

חשבון משתמש
שלום אורח/ת

התחבר | משתמש חדש
שבת קודש