שבת קודש שבת קודש מִיקְוֶה - מקום איסוף מים לשם טבילת מצווה שבת קודש

לקישורים נוספים...
אור רבינו
מִיקְוֶה - מקום איסוף מים לשם טבילת מצווה

מקום בו נקווים מים. המונח "מקווה" התייחד למקום בו טובלים טבילת מצווה, ובפרט נשים לאחר נדתן ושבעת ימי נקיים, וטבילת כלים חדשים.

השיעור המים במקוה הוא שאדם יכול לטבול בהם וכל גופו יהיה מכוסה מים.

שיעור מקווה / הרב נאה
שיעור, מקווה אמה על אמה ברום שלוש אמות. נהגו לחשוב האמה של מקווה ערך 63 ס"מ, ואין לבטל המנהג, אבל השיעור המצומצם כפי הדין הוא לחשוב האמה 49 ס"מ, ואם חסר משהו פסולה, ובמשקל המים, הוי השיעור המצומצם 331.776 קילוגרם מים זכים וצלולים, וחלילה להוציא לעז על מקווה כזו.

אשבורן וזוחלין
כל הימים כמקווה ומטהרים באחת משתי דרכים:
א. באשבורן היינו שקע בקרקע שיש בו מים מכונסים ממי שלגים או גשמים,
ב. בזוחלין - מים זורמים מנהרות.
אם יש במים 40 סאה, טובלים בהם בעלי קריין ונדות ומטבילים בהם כלים חדשים
זב ומצורע אינם נטהרים במים אלה, והם צריכים מים חיים ממעין, וכן מי חטאת.

מים שאובים שזרמו למקווה פוסלים אותו, ואפילו באו לתוכו אח"כ מים כשרים באשבור או זוחלין, אם היו במקווה מתחילה שלושה לוגין מים שאובים המקווה פסולה, והוספת מים טהורים אינה מטהרת אותה.
אחר שנתמלאה המקווה בארבעים סאה מים כשרים, אינה נפסלת עוד בגלל תוספת מים שאובים, אפילו מרובים.
מים שאובים שנתערבו במי גשמים לפני שהגיעו למקווה, אם רוב המים מן מי גשמים - כשרה ואם רובם שאובים - פסולה.
שלג וברד וגליד ומלח משלימים ל- 40 סאה.

המשכת מים בצינור למקווה
צינור או מרזב שנכנסים בו מי גשמים, אם הניח כלים תחתיהם נעשו המים שאובים ופוסלים.
אבל אם המים של האשבורן או המים הזוחלים באים למקווה דרך תעלת קרקע ברוחב שתי אצבעות בינונית - המקווה כשרה (רמב"ם מקואות פ"ח ו').
צינור שפתוח משני צדדין ואינו עשוי לקבלה, אינו פוסל את המקווה אם מים זרמו דרכו (רוקח סי' שע"ב). טעם לדבר, שבזחילתן דרך הצינור לא נעשו המים שאובין, כיון שמחוברין הם למעלה ולמטה לאמת המים.

מאמרים נוספים הקשורים לנושא (קישורים לאתר דעת):
המקוה במצדה / שמואל הכהן וינגרטן
אישות ומשפחה - המקווה במצדה / יגאל ידין

מקור הערך: מעובד על פי אוצר דינים ומנהגים לא"י איזנשטיין

יש לך מה להוסיף או להעיר? לחץ כאן
הוספת תגובה

חשבון משתמש
שלום אורח/ת

התחבר | משתמש חדש
שבת קודש