שבת קודש שבת קודש רב החודש כל הצדיקים שבת קודש

לקישורים נוספים...
אור רבינו
בס"ד

יום פטירתו:ד תשרי תרל"ט –(1879)

ר' יהודה אלקלעי נולד בעיירה סרייבו בשנת תקנ"ח (1798) למשפחה חשובה אביו שימש כדיין חכם שליח ציבור ומלמד תינוקות בעיירה.

את ימי נעוריו בילה בירושלים ובשנים אלה למד תורה מפי ר' אליעזר פאפו, אותו הוא מזכיר תמיד בהערצה מרובה.

בהיותו בן עשרים ושבעה נתמנה לרב עדת הספרדים בעיר זמלין.

 שנת ת"ר (1840)אשר נחשבה בעיני רבים מגדולי ישראל לשנת הגאולה והפכה להיות שנה קשה רצופה  צרות ויסורים רבים עוררה אותו למצוא פתרון לבעיית הפיזור היהודי בגולה . בעיני רוחו הפתרון היחידי היה עליה לארץ ישראל והקמת ישוב יהודי ממלכתי בתוכה.

כל ימי חייו היו קודש  למטרה זו עד כי גווע ונאסף אל עמיו בארץ אשר אהב.

הרב יהודה אלקלעי נחשב לאבי מבשרי הציונות הדתית ביהדות ספרד וחלק לא מבוטל מתחילת בניינה של ארץ ישראל לפני כשני יובלות שנים יש לזקוף לזכותו ולפעולותיו.

את עיקרי תורתו הוציא בספר מיוחד בשם "מנחת יהודה" בו הוא מטיף לעליה ולבנין ארץ ישראל כחלק מתהליך גאולתו של עם ישראל.

חודש תשרי - רבי יהודה אלקלעי

חודש חשון - הרב צבי הירש קלישר

 

 

 

נולד ביום ח' ניסן תקנ"ה (1795) בעיר ליסא אשר בפולין את חינוכו קיבל מגדולי דורו רבי עקיבא איגר ור' יעקב מליסא

בנעוריו רכש לו שם של בקי נפלא לא רק בלימודי הקודש אלא גם בספרי מחקר ומדע.

חמישים שנה שימש ברבנות בעיר טהורן בפולין ולחם בחריפות נגד כל המתנכלים לדת היהודית.

הרב קלישר נמנה עם חובבי ציון המפורסמים ופעל רבות כדי לעורר את יהודי הגולה לעלות לארץ ישראל ולבנותה מתוך הכרה שלא תהיה תקומה לעם ישראל בארצות הגולה אלא בשיבתם לארץ.

ספרו החשוב "דרישת ציון זכה לפרסום רב ואף הודפס כמה פעמים.

 

נולד בירושלים ביום ז' חשון לאביו רפאל. מילדותו גדל על ברכי התורה ונתפרסם כעילוי מיוחד .

בשנת תרי"ג מת עליו אביו והוא נזקק לסייע בפרנסת המשפחה הוא נדד לעיר קושטא אשר בתורכיה ועסק שם בהרבצת תורה והצליח להעמיד כמה תלמידי חכמים גדולים.

בעיר קושטא החל לכתוב את ספרו הגדול "שדי חמד" אשר נתקבל בהתלהבות על יד הקוראים וזכה לתפוצה מהירה.

לאחר שלושים ושלוש שנות רבנות בקרבת העיר קושטא ולאחר שנתפרסם שמו בכל העולם זכה לעלות לארץ ישראל.בתחילה השתכן בעיר יפו ולאחר מכן העתיק מגוריו לירושלים ובסוף ימיו עבר לגור בעיר חברון וכיהן בה כרב ראשי.

בעל השדי חמד היה לא רק אוהב ישראל בליבו ובנפשו אלא גם הצטרף לראשוני התנועה לישוב ארץ ישראל ותרומתו לבנין הארץ בכלל ולעיר חברון בפרט הייתה חשובה ביותר.

 

חודש כסלו - רבי חזקיהו מדיני

חודש טבת  -   הרב יעקב אבן צור  היעב"ץ 

משפחה יהודית בפאס שבמרוקו

הרב יעקב אבן צור נולד בשנת תל"ג  (1673) והיה ידוע כחכם גדול בתורה אשר היה לו יד ושם גם בתורת הקבלה.

היה רבה של העיר פאס שלושים ואחד שנים לאחר מכן קיבל על עצמו רבנות בעיר מקנס במשך 11 שנים ואחר עבר לעיר ואם תיטואן שם שימש ברבנות שבע שנים נוספות .שקידתו בתורה היתה מפליאה הוא זכה להרביץ תורה בישראל,היה פוסק חשוב מאוד אשר גילה בקיאות עצומה בכל מנהגי יהודי ספרד אשר גורשו ובאו למרוקו.

זכה ללמוד תורה מגדולי רבני מרוקו ואף הסמיך רבנים חשובים. כתב ספר שאלות ותשובות גדול וחשוב בשם "משפט וצדקה ביעקב" , ספר "עת לכל חפץ" ובו קובץ שירים ודרשות רבות.

כללי הפסיקה במרוקו מתחילים ממנו בהיותו העורך הראשון של ספר התקנות של מגורשי ספרד אשר היגרו למרוקו.

ר' יעקב טולאדנו בספרו "נר המערב" מספר עליו שפעם התקשה בשתי מימרות בגמרא של רמי בר חמא ועלה בדעתו למחוק אחת מהן. והנה הוא במחשבתו זו ראה איש עומד לנגדו, שמע אומר: "אני רמי בר חמא, ואם לא הזהירו אותי מן השמים ' הזהר ביעקב ובתורתו', הייתי פוגע בך" ר' יעקב אבן צור נבהל ממקומו, והאיש שעמד לנגדו נעלם.

צדיק דורנו נולד בראש השנה תר"ן (1889) לאביו מסעוד אבוחצירה שהיה בנו של פאר יהדות מרוקו המלומד בניסים רבי יעקב אבוחצירה .עוד בנערותו כבר נתגלה בקדושתו ובמידותיו וכל ברכותיו מקויימות.

רבים שחרו את פניו עוד בהיותו נער צעיר ומכאן השם בבא סאלי – האבא המתפלל.

בגיל צעיר נתייתם מאביו וכבר אז נתבקש לעמוד בראש ישיבה גדולה בעיר תאפילאלת עיר הולדתו .

בישיבה נתגלה כגדול  בתורה אולם ענוותנותו הרבה לא הרשתה לו לפרסם דבר מחידושיו.

בשנת תרפ"א (1921) בהיותו בן שלושים ואחת עלה לארץ בראשונה ונתקבל על ידי גדולי ירושלים בהתלהבות רבה.

רבי ישראל אבוחצירה היה למאור לכל יהודי מרוקו ומכל קצווי ארץ פנו אליו בשאלות הלכתיות גם מושלים ערבים נהגו בו כבוד ונענו לבקשותיו.

הוא נהג בקדושה עילאית , הרבה בצומות ובסיגופים ואת רוב שעות היממה הקדיש ללימוד תורה ולקלת המבקשים את ברכתו והסתפק בשלוש שעות שינה ביממה.

רבות מסופר על תפילותיו וסגולותיו לרפא חולים ומדוכאים.

בהגיעו לארץ בפעם השניה בשנת תשכ"ד (1964) להתיישב בה דרך קבע התגורר ביבה ולאחר מכן עבר לאשקלון ומשם פנה לעיירה נתיבות אשר נהפכה להיות עיר של תורה וקדושה בזכותו.

ביום ראשון בבקר , מעט לפני השעה  8, ד' שבט תשמ"ב (1882)נסתלקה נשמתו לגנזי מרומים כששפתותיו דובבות "תהא מיתתי כפרה לצרות  עם ישראל.

 

חודש שבטר' ישראל אבוחצירה "בבא סאלי"

חודש אדר א רבי כלפון משה הכהן

 

בית הכנסת הגדול בג'רבה

 

מגדולי רבני ג'רבה  - תוניסיה , נולד בשנת תרל"ד (1874) ונפטר בשנת תש"י(1950)בהיותו בן 76 שנים.בעודו רך בשנים החל אביו רבי שלום כהן ללמדו מקרא משנה וגמרא ומשהגדיל הביאו אביו ללמוד תורה מפי רבי יוסף ברבי שיצא לו מוניטין כמורה הוראה מצטיין וכמי שזכה להיות מורם של רבים מחכמי ג'רבה.

הנער כלפון משה היה תלמיד שקדן ומצטיין בלימודיו ורבים ניבאו לו גדולות מעולם לא הסתפק במה שלמד אצל רבו ותמיד התאבק בעפר רגלי חכמי עירו פנה אליהם בשאלות בכתב ובעל פה ושינן לימודו לפניהם.

חבריו העריצוהו בשל היותו תלמיד חכם מבריק ונעים הליכות ומעולם לא הרהיבו עוז בנפשם לדבר עימו דברי חולין.

בהיותו בן עשרים וחמש שנים נתמנה לדיין בעירו לאחר פטירתו של הרב הראשי לקהילת ג'רבה קיבל על עצמו את משרת הרבנות בעיר זו.

רבי כלפון משה הוציא מתחת ידו 50 חיבורים מקיפים בכל מקצועות היהדות אשר חלקם ראה אור ורבים אחרים לא הובאו לדפוס.

ספרו "ברית כהונה" על ארבעת חלקי השולחן ערוך מהווה אבן יסוד לכל מנהגי ותקנותיה של יהדות ג'רבה.

ר' כלפון משה הכהן היה מלא געגועים וכיסופים לארץ ישראלובשנת תרע"ט ייסד יחד עם רבנים נוספים תנועה ציונית בשם "עטרת ציון"אשר ניהלה קשרים הדוקים עם מוסדות התנועה הציונית ועוררה ביהודי ג'רבה געגועים וציפיה לציון.

רבי כלפון משה הכהן היה ציוני נלהב ובשנת תרפ"ט (1929) קנה חלקת אדמה בארץ ישראל ובשנת תש"ט 1949 החליט לעלות ארצה ובעיצומם של ההכנות לעליה שכב על ערש דווי והחזיר נשמתו לבוראו בטרם זכה לעלות לארץ.

נולד למשפחה ספרדית עטורת יחס דורות ממנה יצאו רבנים מובהקים ועסקני ציבור חשובים.

בהיותו בן שבע הוא כבר לומד בישיבה ובשנת תרנ"ב בהיותו בן יא שנים הוא מסיים את בית המדרש "דורש ציון" ועובר לישיבת "תפארת ירושלים הספרדית" ובהיותו בן עשרים שנה נתמנה לרב ומורה בישיבה זו.

בשנת תרע"א נתמנה לרב ביפו ובתפקידו זה נתגלה כמנהיג בעל שיעור קומה אשר ייצג את קהל עדתו בגאון.

עמד בראש המפעלים הציבוריים התורנים שיפר את בית הדין ייסד תלמוד תורה עזר בייסוד שכונות חדשות.

בגירוש יפו בשנת תרע"ז כשכל תושבי העיר נאלצו לצאת לגלות בצו השלטון התורכי עזב הרב את העיר אחרון ועבר לפתח תקוה ולאחר מכן לירושלים . בשנת תרע"ח הוגלה מירושלים אך בדרכו לשכם פגש בג'מל פחה שהיה ראש השלטון התורכי שהורה להחזירו .

בתרע"ט נתמנה לרבה הראשי של קהילת סאלוניקי ועשה רבות לשיפור מעמדה הרוחני של הקהילה.

בתרפ"ג קיבל הרב את הזמנתה של קהילת תל אביב ומתוך אהבתו המרובה לארץ החליט לקבל עליו את התפקיד .

בחודש תמוז תרצ"ט עם פטירתו של הרב הראשי הספרדי לארץ ישראל נקרא הרב עוזיאל למלא את מקומו.

תפקידו זה פעל רבות לביסוסן של ישיבות רבות בארץ ישראל .

החזיר נשמתו לבוראו בשנת תשי"ג.

חודש אדר ב רבי בן ציון מאיר חי עוזיאל

חודש ניסןרבי  משה איסרליש

רבי משה איסרליש  (הרמ"א)נולד בשנת 1530  לאביו רבי ישראל שהיה מעשירי העיר קראקא .בילדותו למד בישבתו של ר' שלום שכנא מלובלין שנחשב למפיץ התורה החשוב ביותר בפולין ותלמידו הרמ"א מכנה אותו"מאור הגולה רוח אפינו משיח ה". בהיותו בן עשרים נתקבל לרב בקראקא ואף קיבל סמכויות נרחבות מאת המלך זיגמונד ה-1 .

הרמ"א עמד גם בראש ישיבה גדולה ואף דאג לצורכיהם הגשמיים של התלמידים . רבים מגדולי התורה שבדור שלאחר מכן היו תלמידיו של הרמ"א .מלבד ענייני רבנות והישיבה הגדולה היה הרמ"א מחבר פורה ביותר ומיצירותיו:

תשובות הרמ"א .

מחיר יין – על מגילת אסתר

תורת העולה ובו שילוב רעיונות בהלכה פילוסופיה וקבלה

תורת החטאת – על דיני איסור והיתר .

מפעלו הספרותי החשוב ביותר היה הגהות על השולחן ערוך של רבי יוסף קארו אשר בזכותם נעשה השולחן ערוך לספר ההלכה הבסיסי בכל בית בישראל.

נפטר בשנת 1572.

מגדולי התנאים שאר  קמו לישראל לאחר מרד בר כוכבא לאישיותו המופלאה נקשרה הילה של אגדה והערצה כאחת אשר הטביעה את חותמה החל מימות המשנה והתלמוד ועד לדורות האחרונים. ראשיתה של הילה זו מצויה כבר במסורת על מוצאו. נרמז כי היה גר-צדק ויש שייחסוהו לצאצאיו של נירון קיסר עצמו.

רבי מאיר למד תורה אצל רבי עקיבא ורבי ישמעאל ואף אצל אלישע בן אבויה בטרם הפך זה "לאחר" על שום שקיצץ בנטיעות. וסיפר רבי מאיר: "כשבאתי ללמוד תורה אצל רבי ישמעאל שאלני, בני מה מלאכתך ? אמרתי לו לבלר אני. אמר לי: בני, הוי זהיר במלאכתך שמלאכתך מלאכת שמים היא שמא אתה מחסר אות אחת או מייתר אות אחת – נמצאת מחריב את העולם כולו.( עירובין יג)

אמרו עליו על רבי מאיר : כל הרואה ר' מאיר בבית המדרש כאילו עוקר הרי הרים וטוחנן זה בזה"(סנהדרין כד) . היה מאיר עיני חכמים בהלכה ועוד אומר עליו ר' יוסי בן חלפתא  שהיה בן דורו כרי היה אדם גדול אדם קדוש אדם צנוע(מועד קטן פג)

בשל חריפותו ותקיפותו הודח מתפקידו כ'חכם' בבית מדרשו של רבן שמעון בן גמליאל הנשיא.

עוד נאמר עליו: גלוי וידוע לפני מי שאמר והיה העולם שאין בדורו של רבי מאיר כמותו ומפני מה לא קבעו הלכה כמותו? שלא יכלו חבריו לעמוד על סוף דעתו.

לרבי מאיר ייחסו הדורות מעשי ניסים רבים שלא היו אלא בכוח הנסתר שהיה צפון בו ,מעשים אלה נשזרו בדמותו האגדית של רבי מאיר והפכו במרוצת הדורות לנחלת העם כאמונה בכוחו המופלא של רבי מאיר, אמוהנ שהאירה לרבבות יהודים סובלים ונדכאים כשלהבת תקווה טובה לישע ולגאולה.

חודש איירהתנא רבי מאיר בעל הנס

קברו הנמצא בטבריה

חודש סיוןרבי שמואל מוהליבר

רבי שמואל נולד בעיירה קטנה בוילנה בשנת תקפ"ד(1824) ולמד כדרך הימים ההם ב"חדר" ועד מהרה התעלה על כל חבריו בידיעותיו ובגיל ארבע כבר ידע קרוא וכתוב ושם טוב יצא לו בעירו.

בהיותו בן תשע עשרה הוא עובר ללמוד בישיבת וולוז'ין המפורסמת שם הוסמך לרבנות על ידי כל גדולי הדור.

בשנת תרי"ד נקרא לכהן ברבנות בערים שונות במחוז וילנה ואז באו לידי ביטוי  כשרונותיו הגדולים גם כעסקן ציבורי עשוי ללא חת.

במאמציו ובהשתדלויותיו הציל מאות יהודים אשר נחשדו בריגול מציפורני השלטון הרוסי האכזר.בהיותו רב בעיר ביליאסטוק הקדיש את כל חייו לפעולות למען ישוב ארץ ישראל ובניינה היא הייתה מרכז חייו ורצונותיו.

הרב מוהליבר היה גדול בתורה אשר כתב ספרים רבים אך רוב כתבי היד נשרפו בשריפה הגדולה שהייתה בבליאסטוק בשנת תרס"ו.

רבי שמואל מוהליבר היה מייסד האגודה הראשונה של חובבי ציון והוא היה הראשון שהצליח לשכנע את הברון רוטשילד הידוע בצורך לסייע למתיישבים החדשים בארץ ישראל. הוא אף היה נוהג לנסוע ממקום למקום כדי לשכנע יהודים לעלות לארץ ולבנותה.

הרב מוהליבר היה ממייסדי תנועת "המזרחי" אשר ניהלה תעמולה גדולה לישוב הארץ.

רבי שמואל מוהליבר נפטר ביום יט' סיון תרנ"ח(1898).

אחד ויחיד הוא רבי חיים בן עטר בעל הפירוש "אור החיים על התורה .

הוא נולד בעיר סאלי אשר במרוקו בשנת 1696 וכמו רבים מגדולי ישראל הוא זכה לתפארת ותהילה בגיל צעיר מאוד.

שקדן גדול בתורה חסיד קדוש אשר נעשו לו ניסים גדולים .

בשנת 1738 ימים קשים מאוד  ליהודי מרוקו רעב וגזירות קשות, רבי חיים בן עטר החליט לעשות מעשה ולעלות לארץ ישראל ולייסד בה ישיבה בה ילמדו תלמידים רבים באוירה של ארץ ישראל המחכים כל זאת כדי להחיש את הגאולה.

בדרכו לארץ ישראל התעכב רבי חיים בן עטר בעיר ליוורנו אשר באיטליה יחד עם כמה מתלמידיו ושם יסד בית מדרש גדול בו דרש ברבים על העליה לארץ כדי ללמוד בה תורה.

הוא שלח קול קורא לכל קהילות היהודים באיטליה להצטרף אליו ולעלות לארץ.

בשנת 1741 הפליג רבינו חיים בן עטר מליוורנו יחד עם 30 תלמידיו השיירה הגיעה לעיר עכו בה קבע את ישיבתו עקב מגיפה קרשה אשר פרצה בשנה זו בירושלים.
בסופו של דבר הצליח רבי חיים בן עטר להגיע לירושלים ולייסד בה ישיבה בשם "כנסת ישראל" וגדול תלמידיו באותה תקופה היה "החיד"א – רבי חיים יוסף דוד אזולאי אשר סיפר כי רבו הנ"ל היה מבעית בתלמוד והיה כמעיין המתגבר.

רבי חיים בן עטר מדבר על השראת נפש גדולה לה זכה בירושלים אולם כשנה לאחר עלייתו ביום ט"ו בתמוז של שנת תק"ג ( 1743) נפטר בלא בנים.

ההערצה אליו נמשכה גם לאחר פטירתו והגיעה מכל חוגי היהדות כאשר הכל מכנים אותו "בעל האור החיים הקדוש".

ספריו המפורסמים "אור החיים על התורה ו"פרי תואר על שולחן ערוך יורה דיעה זכו לפרסום רב מאוד.

חודש תמוזרבי חיים בן עטר

ספרו "אור חיים"

חודש אבהנציב רבי נפתלי צבי יהודה ברלין

רבי נפתלי צבי יהודה ברלין הידוע בכינויו "הנציב" היה גדול מרביצי התורה ברבים נולד לאביו רבי יעקב ברלין בראש חודש כסלו תקע"ז 1817 .לא הרבה ידוע על שנות ילדותו אך העובדה כי כבר בהיותו בגיל 13 נלקח כחתן לבית הגאון רבי יצחק ראש ישיבת וולוז'ין מעידה על גדלותו בימי נעוריו.

בוולוז'ין היה נחבא אל הכלים כל זמנו הקדיש ללימוד תורה אך מחמת ענוותנותו הגדולה לא ידעו חבריו את כוחו הגדול בתורה.

בשנת תר"ח לאחר מות חמיו נתעלה למשרת ראש ישיבת וולוז'ין  בהיותו בן 36 שנים.

בתקופת הנציב פרחה הישיבה ובמשך 40 שנה בהם עמד בראשה הועלתה הישיבה למרום פסגתה.

כל גדולי ליטא  וכל גדולי רבני פולין יצאו מבית מדרשה של וולוזין.בתקופתו היו 400 תלמידים בישיבה  - מספר שיא בתקופה ההיא.

מסירותו לישיבה ואהבתו העזה לתלמידיו היו מפליאות והוא נהג לבקר בישיבה בימים ובלילות היה מקדים בשלום תלמידיו שואל בשלומם תומך ועוזר להם משתתף בשמחתם ומצטער בצערם.

הנצי"ב נחשב לפרשן תנ"ך ולפוסק חשוב ואלפי שאלות בהלכה היו נשלחות אליו מכל קצווי תבל.

הנצי"ב היה גם מהראשונים אשר היטו שכם לעוסקים בישוב הארץ  ובניינה הוא תמך בהם הגן עליהם בדברי תורתו וסייע לפעולותיהם.

הנצי"ב נאלץ להשאר בישיבה עד לחורבנה הסופי בשנת תרנ"ב כשעשרות שוטרים ומאות איכרים רוסיים הקיפוה ובידם צו סגירה רשמי מאת השלטונות . כל התלמידים גורשו והישיבה נסגרה.

סגירת הישיבה פגעה בו קשות הוא החל לחוש בגופו ונאלץ לשאול ברופאים עד אשר נסתלק לישיבה של מעלה ביום  שלישי כח' אב תרנ"ג .

ספריו המפורסמים: העמק דבר על התורה והעמק שאלה על ספרות הגאונים נחשבים מאוד ביולם התורה.

מרן הרב אברהם יצחק הכהן קוק נצר לגדולים היה, נולד לאביו רבי שלמה זלמן הכהן קוק ביום ט"ז אלול תרכ"ה (1865)

בעיירה גריבה שבלטביה .בהיותו בן תשע הוצא מה"חדר" והחל ללמוד עם אביו. בגיל עשר החל ללמוד בעצמו ובגיל שתיים עשרה החל מחדש חידושי תורה , אז כבר יצא שמעו בעולם כולו בשם "העילוי מגריבה".

בהיותו בן שלוש עשרה הכיר את רבי ראובן רבה של העיר דווינסק אשר הטביע עליו את חותמו המיוחד. התמדתו של הרב הייתה נפלאה ימים ולילות ממש ללא הפוגה הוא עסק בתורה מגריבה הוא עבר ללוצ'ין ומשם לסמרגון אחר כך חזר מלא וגדוש בתורה לעיר הולדתו גריבה .

לאחר זמן מועט הוא עובר ללמוד אצל הנצי"ב בישיבת וולוז'ין ותוך זמן קצר הוא מתבלט עד כי ראש הישיבה אומר על תלמידו החדש כי זה שנים רבות לא ראתה וולוז'ין בחור כזה.

בשנת תרמ"ח הוא עובר לעיירת רבנותו הראשונה זויימל ומשם לבוייסק בה הוא מייסד ישיבה אשר הפיצה תורה לעשרות תלמידים.

שמעו של הרב קוק מתפרסם והוא מקבל הצעות לרבנות מערים שונות בתוכן הצעה מעניינת מקהילת יפו , ליבו של הרב לארץ הקודש ובסוף חודש אייר תרס"ד הוא עולה לארץ ישראל אל העיר יפו.

ביפו הוא מתקבל באהבה רבה ומיד עם בואו ניכרת הטבה גדולה במצב הרבנות בעיר והכל מכירים במרותו של הרב החדש.

בשנת תרע"ד (1914) נענה הרב להזמנתה של אגודת ישראל להשתתף בועידתה השנתית שהתקיימה בפרנקפורט- גרמניה.

הרב קיווה כי יצליח להשפיע על רבני אגודת ישראל להטות שכם לפעולה למען ארץ ישראל. בנתיים פרצה מלחמת העולם הראשונה והועידה בוטלה הרב נאלץ לעזוב את הארץ כי היה בעל נתינות זרה ובעקבות כך הוא מגיע לשוויץ.

משם הוא מקבל על עצמו את רבנותה של קהילת לונדון שהייתה אז מרכז לפעילות ציונית, ושם הוא נוטל חלק מכריע בהנפקתה של הצהרת בלפור המדברת בעד הקמת בית לעם היהודי בארץ ישראל.

בתרע"ט 1919 הוא חוזר לארץ ישראל ומשלחת של רבני ותושבי ירושלים מקבלת את פניו ועימה הצעה לקבל על עצמו את רבנות העיר, הרב לא מסרב להצעה ותוך זמן קצר הוא עומד בראש הפעולות לקימום חורבותיה של ירושלים לאחר המלחמה.

בשנת תרפ"א הוא מקים את הרבנות הראשית לארץ ישראל ומוכתר כרבה הראשי הראשון של ארץ ישראל .

גולת הכותרת של פעילותו בירושלים הייתה הקמת הישיבה המרכזית העולמית "מרכז הרב" .

הרב קוק היה סופר פורה ביותר אשר חיבר עשרות רבות של ספרים בכל חלקי התורה , הוא היה ידוע כ"ארכי פוסק" הבקי בכל סתרי תורה ברחבות ובעמקות נדירה ביותר. תרם רבות למען בניינה של ארץ ישראל וישובה.ואהבת ישראל בערה  כאש בעצמותיו.

בשנת תרצ"ה  1935 חלה מאוד, וביום ג' באלול באותה שנה עלתה נשמתו לגינזי מרומים כשסביבו עומדים כל גדולי ירושלים .

הרב קוק זכה להקים דורות של תלמידים ותלמידי תלמידים וחלק גדול מדברי תורתו היו בחינת נבואה לדורות הבאים.

חודש אלול - מרן הרב אברהם יצחק הכהן קוק

חזור לאתר תורני חדש

 

הוספת תגובה

חשבון משתמש
שלום אורח/ת

התחבר | משתמש חדש
שבת קודש