|
|
|
|
סגולות עצומות חג סוכות עד שמחת תורה
|
|
|
|
|
|
|
אור רבינו
בס"ד
חג הסוכות -חג הסוכות מרבים בשמחה , אנו נמצאים בסוכה כמו תחת החופה והשכינה עוטפת , אותנו יש שנוהגים לנשק את קירות הסוכה שהם כנגד מידת הרחמים , מי שתמיד בצער ויסורים הסגולה סגולה למחלוקת ילמד מסכת סוכה , מצוות סוכה היא סגולה אריכות ימים , מומלץ לתלות בסוכה שמן זית ולהשאירו עד סוף החג שישאב את כל קדושת האושפיזין ובשמן זה סגולה עצומה להדליק נרות חנוכה , וכן לתלות הסוכה שני בקבוקי יין שאחד מהם יהיה כשר לפסח , ולהשתמש ביינות בליל הסדר ובסעודת פורים - חיבור בין קודש לקודש , טוב לתלות חיטה ושעורה עד סוף החג ולאחר מכן להשתמש בהם לחמין של שבת, אפשר לתלות אתרוגים ולאחר סוכות לעשות מהם ריבה , להשתמש בה בטו- בשבט -סגולה לזרע בר קיימא וללידה קלה , אפשר לתלות צנצנת של דבש ולהשתמש בה , בחג שבועות -"חלה ודבש תחת לשונך"-"שיר השירים ", מומלץ לתלות רימונים -סגולה לזרע בר קיימא ,{סגולה לזרע בר קיימא - לתלות שבע רימונים בשבע סוכות של רבנים- , ולאחר סוכות לעשות מיץ מהרימונים האלה ומהכמות הזאת מחלקים למספר נשים לשתות }טוב לתלות בסוכה תפוחים ולאחר סוכות לאכול אותם - סגולה לרפואה שלמה כל יום צריך להדליק נר לאחד מהאושפיזין של אותו היום,
הושענא רבה- התחנה הסופית של כל הימים הנוראים ,מרבים מאוד בתפילות ותחנונים כי הוא סיום נא` ימים שנתנו לישראל בחסד עליון לעשות בהם תשובה - והכל הולך אחר החתום , ביום זה צריך לעשות תשובה והיות שזה האושפיזין של דוד המלך - מומלץ לקרוא את כל ספר התהילים כל הלילה ,
שמחת תורה - מצוה גדולה להרבות בשמחה לכבוד התורה הקדושה,
סגולה ליראת שמים - בשמחת תורה לשים בצד חתיכות חלה , לייבש אותם , לעשות צנימים ולהקפיא , לאכול אותם בשבת הגדול לפני פסח,
מצוה לצלם ולשכפל לזיכוי הרבים
:,
רפואה שלמה :שושנה ישועה בת זלפה , לבנה בת רונה, פנינה בת שולה , ליאת אורנה בת חנה ,
גמר וחתימה טובה לכל עם ישראל |
חג שמח שנה טובה
כל בני בית ישראל כל ישועות| בשורות טובות
"`בחמשה עשר יום לחדש השביעי הזה חג הסוכות שבעת ימים לה" (ויקרא, כ"ג, לד-לו
בס"ד
סוכות הוא חג מקראי הנחוג במשך שבעה ימים, החל מט"ו בתשרי. סוכות הוא החג השלישי בשלוש הרגלים. בלשון התורה הוא נקרא חג האסיף ובלשון חז"ל הוא מכונה חג סתם. בזמן שבית המקדש היה קיים, היו חלק מהעם עולים לרגל לירושלים בחג. מקור השם סוכות הוא בשורש ס.כ.כ. שמשמעותו כיסוי, כיוון שגג הסוכה, הסכך, שמכסה את הסוכה הוא עיקר הסוכה.
אתר חב"ד
החג ומהותו
חג כהלכתו
מדרש ואגדה לחג
ערכים ומושגים
מנהגי עדות
פרפראות לחג
מתורת הרבי לחג הסוכות
סיפורים לחג
"בחמשה עשר יום לחודש השביעי הזה חג הסכות שבעת ימים לה`. ביום הראשון מקרא קודש כל מלאכת עבודה לא תעשו. שבעת ימים תקריבו אשה לה`, ביום השמיני מקרא קודש יהיה לכם, והקרבתם אשה לה`, עצרת היא, כל מלאכת עבודה לא תעשו".
(ויקרא כ"ג, לד-לה-לו)
"ולקחתם לכם ביום הראשון פרי עץ הדר כפת תמרים וענף עץ עבת וערבי נחל ושמחתם לפני ה` אלקיכם שבעת ימים. בסוכות תשבו שבעת ימים, כל האזרח בישראל ישבו בסוכות. למען יידעו דרתיכם כי בסוכות הושבתי את בני-ישראל בהוציאי אותם מארץ מצרים אני ה` אלוקיכם"
(ויקרא כ"ג, מ,מב,מג)
ברוכים הבאים הדרכה הסוכה ,ערכים ,החקלאות,שמחה ,דין
|
א. הַסְּכָךְ שְׁמְסַכְּכִים בּוֹ אֶת הַסֻּכָּה, צָרִיךְ שְׁלֹשָׁה תְּנָאִים שֶׁיִּהְיֶה כָּשֵׁר לְסַכֵּךְ בּוֹ, צָרִיךְ שֶׁיִּהְיֶה גִּדּוּלוֹ מִן הָאָרֶץ, וְצָרִיךְ שֶׁיִּהְיֶה תָּלוּשׁ וְלֹא מְחֻבָּר לַקַרְקַע, וְצָרִיךְ שֶׁיִּהְיֶה דָּבָר שֶׁאֵינוֹ רָאוּי לְקַבֵּל טֻמְאָה. וחז"ל (בְּסֻכָּה יב.) לָמְדוּ כֵּן מִן הַכָּתוּב (דְּבָרִים טז יג) "חַג הַסֻּכּוֹת תַּעֲשֶׂה לְךָ שִׁבְעָת יָמִים בֶּאֳסְפְךָ מִגָּרְנְךָ וּמִיִּקְבְךָ". כְּלוֹמַר, מִפְּסֹלֶת גֹּרֶן וְיֶקֶב, שֶׁהֵם קַשׁ וְתֶבֶן, וּזְמוֹרוֹת וְאֶשְׁכּוֹלוֹת רֵיקִים מִן הָעֲנָבִים, וְכַיּוֹצֵא בָּהֶם. וְכֵן הֵבִיאוּ חז"ל (שָׂם) מֵהַפָּסוּק בְּנְחֶמְיָה (ח טו) צְאוּ הָהָר וְהַבִיאוּ (לַעֲשׂוֹת אֶת הַסֻּכּוֹת): "עֲלֵי זַיִת וַעֲלֵי עֵץ שֶׁמֶן וַעֲלֵי תְּמָרִים וַעֲלֵי הֲדַס וַעֲלֵי עֵץ עָבוֹת". עֵץ עָבוֹת לְמִצְוַת לוּלָב, וַעֲלֵי הֲדַס שׁוֹטֶה לַסֻּכּוֹת. הִּילְכַּך אָסוּר לְסַכֵּךְ אֶת הַסֻּכָּה בְּכָל מִינֵי מַתָּכוֹת שֶׁהֲרֵי אֵין גִּדּוּלָם מִן הָאָרֶץ, וְכֵן אֵין מְסַכְּכִין בְּעוֹרוֹת שֶׁל בַּעֲלֵי חַיִּים, ואע"פ שֶלֹא עִבְּדוּם, שֶׁאֵינָם רְאוּיִים לְקַבֵּל טֻמְאָה (שַׁבָּת מָט:), מִפְּנֵי שֶׁבַּעֲלֵי חַיִּים אֵינָם נִקְרָאִים גִּדּוּלֵי קַרְקַע מַמָּשׁ (ע` בְּפֵרוּשׁ רש"י בַּמִּשְׁנָה סֻכָּה יָא. ובחי` הרשב"א שָׂם, ובתוס` כְּתוֹבוֹת ס. ד"ה מִפְרָק, ובתוס` ב"מ פט רע"א). וְכֵן אֵין מְסַכְּכִים בְּעַנְפֵי אִילָן הַמְּחֻבָּר לַקַרְקַע, שֶׁאֵין לְסַכֵּךְ אֶלָּא בְּדָבָר הַתָּלוּשׁ מִן הַקַּרְקַע. וְכֵן אֵין מְסַכְּכִים בְּכָל מִינֵי אֳכָלִים, מִפְּנֵי שֶׁהֵם רְאוּיִים לְקַבֵּל טֻמְאָה, וְכֵן אֵין מְסַכְּכִים בְּכֵלִים אֲפִלּוּ הֵם שֶׁל עֵץ, כֵּיוָן שֶׁרְאוּיִים הֵם לְקַבֵּל טֻמְאָה, וְרַק בִּפְשׁוּטֵי כְּלִי עֵץ מְסַכְּכִים הוֹאִיל וְאֵינָם רְאוּיִים לְקַבֵּל טֻמְאָה אֲפִלּוּ מִדְּרַבָּנָן, (וע` תוס` סֻכָּה ה.).
ב. אֵין מְסַכְּכִים בְּיְּרִיעוֹת שֶׁל נַיְלוֹן וּפְּלַסְטִיק, מִפְּנֵי שֶׁאֵינָם דָּבָר הַגָּדֵל מִן הָאָרֶץ. וְכֵן אֵין מְסַכְּכִים בִּזְּכוּכִית, וַאֲפִלּוּ בִּפְשׁוּטֵי זְכוּכִית שֶׁלֹּא נַעֲשׂוּ כֵּלִים, כֵּיוָן שֶׁבְּרִיָּתָם מִן הַחוֹל, וְאֵינָם מִגִּדּוּלֵי קַרְקַע.
ג. הַסְּכָךְ הֶחָדָשׁ שֶׁנִּקְרָא "סְכָךְ לַנֵצַּח" שֶׁעָשׂוּי מֵעֲצֵי דִּיקְטִים דַּקִּים, וַאֲרוּגִים בְּחוּטֵי צֶמֶר גֶּפֶן (כֻּתְנָה), כָּשֵׁר לְסַכֵּךְ בּוֹ.
ד. אֵין לְסַכֵּךְ לְכַתְּחִלָּה בְּדָבָר שֶׁיֵּשׁ בּוֹ רֵיחַ רַע, וְלֹא בְּדָבָר שֶׁנּוֹשְׁרִים הֶעָלִים שֶׁבּוֹ, שֶׁיֵּשׁ לָחוּשׁ שֶׁמִּתּוֹךְ שֶׁרֵיחוֹ רַע, אוֹ שֶׁעָלָיו נוֹשְׁרִים יִהְיֶה נֶאֱלַץ לָצֵאת מִן הַסֻּכָּה. (ש"ע סי` תרכט סְעִיף יָד).
ה. אָסְרוּ חֲכָמִים לְסַכֵּךְ בִּנְּסָרִים שֶׁיֵּשׁ בְּרֹחְבַּם אַרְבָּעָה טְפָחִים, מִשּׁוּם גְּזֵרַת תִּקְרָה, שֶׁאִם נַכְשִׁיר נְסָרִים אֵלֶּה לַסְּכָךְ, יַבֹא לוֹמַר, מַה לִּי לְסַכֵּךְ בְּאֵלֶּה, מַה לִּי לִישֵּׁב תַּחַת קוֹרוֹת בֵּיתִי, וְהַתּוֹרָה אָמְרָה חַג הַסֻּכּוֹת תַּעֲשֶׂה לְךָ שִׁבְעָת יָמִים, וְלֹא בֵּיתוֹ שֶׁל כָּל יְמוֹת הַשָּׁנָה. וְאִם אֵין בְּרֹחְבַּם אַרְבָּעָה טְפָחִים כְּשֵׁרִים. וַאֲפִלּוּ הֵם מְשׁוּפִּים שֶׁדּוֹמִים לְכֵלִים. וּמִכָּל מָקוֹם נָהֲגוּ שֶׁלֹּא לְסַכֵּךְ בָּהֶם כְּלָל. (סֻכָּה יד. ופרש"י שָׂם. וש"ע סי` תרכט סָעִיף יח). וּבַזְּמַן הַזֶּה פָּשַׁט הַמִּנְהָג פֹּה עיה"ק יְרוּשָׁלַיִם לְסַכֵּךְ בִּנְסָרִים דַּקִּים (פְּלַפוֹנִים) שֶׁאֵין בְּרֹחְבַּם אֲפִלּוּ שִׁעוּר טֶפַח, מִפְּנֵי שֶׁאֵין עוֹשִׂים מֵהֶם תִּקְרָה, וְלֹא שַׁיְיכַא בְּהוּ גְּזֵרַת תִּקְרָה. פּוּק חָזִי מַאי עַמָּא דָּבָר. וּבִכְדֵי שֶׁלֹּא יִהְיֶה בֵּין הַנְּסָרִים רֶוַח אֲוִיר עַל פְּנֵי כָּל הַסֻּכָּה, יֵשׁ לָתֵת עַל רֹחַב הַנְּסָרִים לְרֹחְבַּם נְסָרִים אוֹ עַנְפֵי אִילָן.
ו. סְכָךְ כָּשֵׁר מֻתָּר לִצְבֹּעַ אוֹתוֹ בְּכָל מִינֵי צִבְעוֹנִים לְנַאוֹתוֹ, וּלְסַכֵּךְ בּוֹ.
ז. הִדְלָה עָלֶיהָ עַנְפֵי אִילָן הַמְּחֻבָּר לַקַרְקַע, וְסִיכְּכַה בָּהֶם, פְּסוּלָה. וְאַף עַל פִּי שֶׁקִּצְּצָם אַחַר כָּךְ, בְּפִסּוּלָהּ הִיא עוֹמֶדֶת, מִשּׁוּם שֶׁנֶּאֱמַר "תַּעֲשֶׂה" וְלֹא מִן הֶעָשׂוּי. וְאִם נִעְנֵעַ כָּל עָנָף בִּפְנֵי עַצְמוֹ לְשֵׁם צֵל, הֲרֵי זוֹ כְּשֵׁרָה. וְאִם עָשָׂה סֻכָּה וְסִיכְּכַה בִּסְכָךְ כָּשֵׁר, תַּחַת אִילָן, וְהֵסִּיר אוֹתוֹ אח"כ, אוֹ שְׁעַשַּׁאַה בְּתוֹךְ הַבַּיִת, ואח"כ הֵסִיר הָרְעָפִים, וְנִמְצָא הַסְּכָךְ תַּחַת אֲוִיר הָרָקִיעַ, כְּשֵׁרָה, וְאֵין בְּזֶה מִשּׁוּם תַּעֲשֶׂה וְלֹא מִן הֶעָשׂוּי. (ש"ע סי` תרכו ס"ב).
ח. דֶּרֶךְ הַסִיכּוּך שֶׁל הַסֻּכָּה הוּא קַל בָּאֹפֶן שֶׁיֵּרָאוּ מִמֶּנּוּ הַכּוֹכָבִים הַגְּדוֹלִים (שֶׁנִּרְאִים אַף בַּיּוֹם), וְאִם הָיְתָה מְעֻבָּה כְּמִין בַּיִת אַף עַל פִּי שֶׁאֵין הַכּוֹכָבִים נִרְאִים מִתּוֹכָהּ, וַאֲפִלּוּ נִיצוֹצֵי הַשֶּׁמֶשׁ אֵין נִרְאִים מִתּוֹכָהּ, אַף עַל פִּי כֵּן כְּשֵׁרָה. (ש"ע סי` תרלא ס"ג). וְאִם הָיְתָה מְעֻבָּה כָּל כָּךְ, שֶׁאַף אִם יֵשׁ גְּשָׁמִים מְרֻבִּים, אֵינָם יְכוֹלִים לָרֶדֶת לְתוֹכָהּ, יֵשׁ פּוֹסְלִים, וְיֵשׁ מַכְשִׁירִים. וְדַעַת מַרַן כְּדִבְרֵי הַמַּכְשִׁירִים. וְאַנַן אַתָכַא דְמַרַן סַמְכִינַן, וְיָכֹל גַּם לְבָרֵךְ עָלֶיהָ "לִישֵּׁב בַּסֻּכָּה". וְאִם אֶפְשָׁר לְמַעֵט מִן הַסְּכָךְ, עַד שֶׁיְּהֵא אֶפְשָׁר שֶׁאִם יִהְיוּ גְּשָׁמִים רַבִּים יוּכְלוּ לָרֶדֶת בְּתוֹכָהּ, טוֹב הַדָּבָר לְמַעֵט, וּבְשַׁבַּת וְיוֹם טוֹב יְמַעֵט עַל יְדֵי נָכְרִי. ט. לְכַתְּחִלָּה צָרִיךְ לַעֲשׂוֹת אֶת הַדְּפָנוֹת שֶׁל הַסֻּכָּה תְּחִלָּה, וְאַחַר כָּךְ לָתֵת אֶת הַסְּכָךְ מִלְּמַעְלָה. וְאִם סִכֵּךְ אֶת הַסֻּכָּה שֶׁעוֹמֶדֶת עַל אַרְבָּעָה עַמּוּדִים וְאַחַר כָּךְ נָתַן הַדְּפָנוֹת, יֵשׁ פּוֹסְלִים, וְיֵשׁ מַכְשִׁירִים. וְהַהֲלָכָה שֶׁכְּשֵׁרָה בְּדִיעֲבַד. וּבְרוּכֵי נַמִי מְבַרְכִינַן.
י. סֻכָּה שֶׁנֶּעֶשְׂתָה בְּכַּשְׁרוּת, שֶׁהֶעֱמִיד הַדְּפָנוֹת וְאַחַר כָּךְ הַסְּכָךְ, וְאַחַר כָּךְ נַפְלוּ הַדְּפָנוֹת, בֵּין שֶׁהָיָה זֶה קֹדֶם הַחַג, וּבֵין שֶׁהָיָה בְּתוֹךְ הַחַג, יָכֹל לְהַעֲמִיד הַדְּפָנוֹת, וְיַשְׁאִיר הַסְּכָךְ עַל מַתְכָּנְתּוֹ, שֶׁכָּל דָּבָר שֶׁנַּעֲשָׂה בְּכַּשְׁרוּת, אֵין בּוֹ מִשּׁוּם "תַּעֲשֶׂה וְלֹא מִן הֶעָשׂוּי".
יא.לְכַתְּחִלָּה טוֹב לָחוּשׁ וּלְהִזָּהֵר שֶׁלֹּא לְהַעֲמִיד הַסֻּכָּה בְּדָבָר הַמְּקַבֵּל טֻמְאָה, גְּזֵרָה שֶׁמָּא יְסַכֵּך בּוֹ הַסֻּכָּה, וּבְדִיעֲבַד הַסֻּכָּה כְּשֵׁרָה. וּלְחַבֵּר דִּיקְטִים בְּדֶבֶק שֶׁאֵין גִּדּוּלוֹ מִן הָאָרֶץ, וּלְסַכֵּךְ בָּהֶם, מֻתָּר. וּבְמַעֲמִיד דְמַעַמִיד מֻתָּר לְכַתְּחִלָּה. וְלָכֵן הַמַּעֲמִיד סְכַךְ הַסֻּכָּה עַל גַּבֵּי צִנּוֹרוֹת שֶׁל בַּרְזֶל טוֹב שֶׁיִּתֵּן נֶסֶר שֶׁל עֵץ עַל גַּבֵּי הַצִּנּוֹרוֹת מֵאַרְבַּע רוּחוֹת הַסֻּכָּה, בְּאֹפֶן שֶׁהַסְּכָךְ יִנָּתֵן עַל הַנֶּסֶר, וְאָז הַוֵי מַעֲמִיד דְמַעַמִיד דְשַׁרִי.
יב. סְכָךְ שֶׁנָּפַל בְּלֵיל יוֹם טוֹב שֶׁל חַג הַסֻּכּוֹת, וְנִפְסְלָה הַסֻּכָּה, מֻתָּר לוֹמַר לַגּוֹי לְהַחְזִיר הַסְּכָךְ עַל הַסֻּכָּה, כְּדֵי שֶׁיּוּכַל לְקַיֵּם מִצְוַת אֲכִילָה בַּסֻּכָּה כַּדָּת. וְטוֹב שֶׁיַּעֲשֶׂה כֵּן עַל יְדֵי אֲמִירָה לַגּוֹי שֶׁיֹּאמַר לְגוֹי אַחֵר שֶׁיַּעֲשֶׂה כֵּן, שֶׁיֵּשׁ אוֹמְרִים שֶׁזֶּה נֶחְשַׁב כִּשְׁבוּת דִשְׁבוּת, וּבִמְקוֹם מִצְוָה מֻתָּר. וְכֵן אִם אֶפְשָׁר עַל יְדֵי רֶמֶז לְגוֹי שֶׁלֹּא בִּלְשׁוֹן צִוּוּי, עָדִיף טְּפֵי.
יג . הַסֻּכָּה צָרִיךְ שֶׁיִּהְיֶה צִילַתַה מְרֻבָּה מֵחַמָּתָהּ, אֲבָל אִם הָיְתָה חַמָּתָהּ מְרֻבָּה מְצִילָתָהּ, פְּסוּלָה. וְאִם בְּרֹב הַסֻּכָּה צִלָּתָהּ מְרֻבָּה בְּיוֹתֵר, וּבְמִעוּטָהּ חַמָּתָהּ מְרֻבָּה מְצִילָתָהּ מַשֶּׁהוּ, בָּעִנְיָן שֶׁאִם נְצָרֵף אֶת הַחַמָּה וְהַצֵּל שֶׁל כָּל הַסֻּכָּה, יִהְיֶה צִלָּתָהּ מֵרֻבָּהּ מֵחַמָּתָהּ מַשֶּׁהוּ, כְּשֵׁרָה. וּמֻתָּר לִישֵּׁב אֲפִלּוּ תַּחַת הַמִּעוּט שֶׁחֲמָתוֹ מְרֻבָּה מַשֶּׁהוּ, לְפִי שֶׁהוּא בָּטֵל לְגַבֵּי רֹב הַסְּכָךְ שְׁצִילַתּוֹ מְרֻבָּה. (ש"ע סי` תרלא ס"ב, וש"ע הגר"ז שָׂם).
דִּינֵי דְּפָנוֹת הַסֻּכָּה
א. הַסֻּכָּה צְרִיכָה לְהֵעָשׂוֹת מִשָּׁלֹשׁ דְּפָנוֹת וּסְכָךְ. הַדְּפָנוֹת שֶׁהֵם הַכּוֹתָלִים שֶׁל הַסֻּכָּה וּמְחִיצוֹתֶיהָ, מֻתָּר לַעֲשׂוֹתָם מִכָּל דָּבָר הָעוֹמֵד בִּפְנֵי הָרוּחַ, וְאֲפִלּוּ הוּא דַּבַר הַמְּקַבֵּל טֻמְאָה, כְּגוֹן אַרְגָּז אוֹ כֵּלִים, לְמַעֵט סְדִינִים וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן, שֶׁאֵינָם כְּשֵׁרִים לְדָפְנוֹת הַסֻּכָּה, מִפְּנֵי שֶׁכָּל מְחִיצָה שֶׁמִּתְנוֹדֶדֶת בְּרוּחַ מְצוּיָה, וְהוֹלֶכֶת וּבָאָה עִם הָרוּחַ, וְאֲפִלּוּ בְּנִדְנוּד מוּעָט, אֵינָהּ חֲשׁוּבָה מְחִיצָה. וְאֲפִלּוּ אִם קוֹשֵׁר הֵיטֵב אֶת הַסְּדִינִים בְּעַמּוּדֵי הַסֻּכָּה בְּאַרְבַּעַת רוּחוֹתֶיהָ, אֵין לְהַתִּיר, לְפִי שֶׁפְּעָמִים שֶׁמִּתְנַתְּקִים עַל יְדֵי הָרוּחַ, וְאֵינוֹ שָׂם עַל לֵב, וּמְבָרֵךְ בְּרָכוֹת לְבַטָּלָה, וְגַם דִּינוֹ כְּאֹכֶל חוּץ לַסֻּכָּה. וְאֲפִלּוּ אִם עָשָׂה שְׁתֵּי מְחִיצוֹת כַּהֹגֶן, וְרַק מְחִיצָה אַחַת מִסָּדִין אוֹ יְרִיעַת פְּלַסְטִיק, אֵין לְהַתִּיר. (ש"ע סי` תרל ס"י, ושו"ת חִקְרֵי לֵב חאו"ח סי` קכה).
ב. דְּפָנוֹת סֻכָּה שֶׁנַּעֲשׂוּ ע"י קָנִּים רְצוּפִים, וּבֵין קָנֶה לְקָנֶה פָּחוֹת מִשְּׁלֹשָׁה טְפָחִים, הַסֻּכָּה כְּשֵׁרָה, שֶׁכֹּל פַּחוֹת מִשְּׁלֹשָׁה טְפָחִים כְּלָבוּד דָּמִי. וּבֵין שֶׁהַקָּנִים שְׁתִי בְּלֹא עֵרֶב, בֵּין שְׁהֵּם עֶרֶב בְּלֹא שְׁתִי, הַסֻּכָּה כְּשֵׁרָה. הִילְכָּך מִרְפֶּסֶת סְגוּרָה מִשְּׁלֹשֶׁת רוּחוֹתֶיהָ, עַל יְדֵי עַמּוּדִים שֶׁל בַּרְזֶל וְאֵין בֵּין עַמּוּד לְחַבֵירוֹ שְׁלֹשָׁה טְפָחִים, וְסִיכֵּך עָלֶיהָ כַּדָּת, כְּשֵׁרָה.
ג. גֹּבַהּ הַסֻּכָּה לֹא פָּחוֹת מֵעֲשָׂרָה טְפָחִים, וְאֹרֶךְ וְרֹחַב סֻכָּה קְטַנָּה לֹא פָּחוֹת מִשִּׁבְעָה טְפָחִים עַל שִׁבְעָה טְפָחִים, כָּל טֶפַח הוּא ד` אֶצְבָּעוֹת, (הרמב"ם פ"ט מהל` ס"ת ה"א), וְכָל אֶצְבַּע, שֶׁהוּא בְּרֹחַב הָאֲגוּדָל, שְׁנֵי סַנְטִימֶטֶר. נִמְצָא הַטֶּפַח שְׁמוֹנֶה סֶנְטִימֶטֶר. וְכַאֲשֶׁר בֵּאֵר הגר"ח נָאֶה בְּסִפְרוֹ שִׁעוּרֵי תּוֹרָה (סי` א). וּלְפִי זֶה גֹּבַהּ הַסֻּכָּה לְפָחוֹת שְׁמוֹנִים ס"מ. וּבַסֵּפֶר שִׁעוּרֵי תּוֹרָה הנ"ל (סי` ג אוֹת לט, עַמּוּד עֵרָה) כָּתַב לְהוֹסִיף עוֹד סַנְטִימֶטֶר אֶחָד לְגֹבַהּ הַסֻּכָּה, כְּדֵי שֶׁלֹּא יִהְיוּ עֲשֶׂרֶת הַטְּפָחִים, מְצֻמְצָמִים כָּל כָּךְ, כֵּיוָן שֶׁשִּׁעוּרֵיהֶם מִן הַתּוֹרָה, כדקי"ל (בַּסֻּכָּה ה סע"ב), שֶׁהַשִּׁעוּרִים הֲלָכָה לְמֹשֶׁה מִסִּינַי, וְלָכֵן יָצָא לוֹ גֹּבַהּ הַסֻּכָּה שְׁמוֹנִים וְאֶחָד סַנְטִימֶטֶר, וְכֵן אָרְכָּהּ וְרָחְבָהּ חֲמִשִּׁים וְשִׁבְעָה סַנְטִימֶטֶר. וְכֵן רָאוּי לַעֲשׂוֹת. וְאִם אֵין בְּרֹחַב הַסֻּכָּה שִׁבְעָה טְפָחִים, אֲפִלּוּ יֵשׁ בְּאֹרֶךְ הַסֻּכָּה כַּמָּה אַמּוֹת, בָּאֹפֶן שֶׁיֵּשׁ בְּרִבּוּעַ הַסֻּכָּה שִׁבְעָה עַל שִׁבְעָה טְפָחִים, אַף עַל פִּי כֵּן פְּסוּלָה. ד. יֵשׁ לְהַזְהִיר אֶת הֶהָמוֹן שֶׁיַּשְׁגִּיחוּ שֶׁלֹּא לַעֲשׂוֹת סֻכָּה תַּחַת גְּזוּזְטְרָא אוֹ מִרְפֶּסֶת, שֶׁסֻּכָּה כָּזֹאת פְּסוּלָה בְּהֶחְלֵט. וּמִרְפֶּסֶת שֶׁיֵּשׁ לָהּ שָׁלֹשׁ דְּפָנוֹת, וְרוֹצֶה לַעֲשׂוֹת בָּהּ סֻכָּה, בְּרַם דָּא עָקָא, שֶרַק חֵלֶק מֵהַסֻּכָּה כַּחֲמִשָּׁה טְפָחִים, הוּא תַּחַת הָרָקִיעַ, אַךְ שְׁנֵי טְפָחִים תַּחַת גַּג, בָּאֹפֶן שֶׁאֵין בָּהּ הֶכְשֵׁר סֻכָּה, אֶפְשָׁר לְהַכְשִׁירָהּ עַל יְדֵי הַעֲמָדַת דֹּפֶן רְבִיעִית לַסֻּכָּה, מִתַּחַת לַגַּג בְּסוֹף שְׁנֵי טְפָחִים לִפְנִים מִשְּׂפַת הַגַּג, וּבָזֶה יֻשְׁלַם הֶכְשֵׁר הַסֻּכָּה שֶׁהִיא שִׁבְעָה טְפָחִים. וְהַגַּג שֶׁהוּא סְכָךְ פָּסוּל, כֵּיוָן שֶׁאֵין מִמֶּנּוּ בְּתוֹךְ הַסֻּכָּה שִׁעוּר שְׁלֹשָׁה טְפָחִים, אֵינוֹ פּוֹסֵל הַסֻּכָּה, שֶׁבְּסֻכָּה גְּדוֹלָה אֵין סְכָךְ פָּסוּל פּוֹסֵל בְּפָחוֹת מֵאַרְבָּעָה טְפָחִים, וּמִן הַדִּין מֻתָּר לִישֹׁן תַּחְתָּיו, וּבְסֻכָּה קְטַנָּה אֵינוֹ פּוֹסֵל אֶלָּא בִּשְׁלֹשָׁה טְפָחִים. (סֻכָּה יט סע"א, וש"ע סי` תרלב ס"א). וְגֹבַהּ הַדֹּפֶן הָרְבִיעִי דַּי שֶׁיִּהְיֶה מַגִּיעַ עַד הַסְּכָךְ, שֶׁבָּזֶה מַרְאֶה שֶׁהַחֵלֶק שֶׁל הַגַּג שֶׁמִּבַּעַד לַדֹּפֶן הָרְבִיעִי (לְצַד הַבַּיִת) אֵינוֹ מִצְטָרֵף לַחֵלֶק הָאַחֵר שֶׁל הַגַּג. (ע` במג"א סי` תרלב סוּף סק"א, וּבְהַגָּהוֹת הַגָּאוֹן רעק"א ובפמ"ג שָׂם).
ה. אִם דְּפָנוֹת הַסֻּכָּה גְּבוֹהִים עֲשָׂרָה טְפָחִים, אֲפִלּוּ אִם אֵין הַדְּפָנוֹת מַגִּיעִים לַסְּכָךְ, מִפְּנֵי שֶׁגַּג הַסֻּכָּה גָּבוֹהַּ הַרְבֵּה, וְהַדְּפָנוֹת רְחוֹקִים מִן הַגַּג כַּמָּה אַמּוֹת, כְּשֵׁרָה, דְּאַמְרִינַן גוּד אַסִּיק מְחִיצְתַא, וֶהַוֵי כְּאִלּוּ הַמְּחִיצוֹת מַגִּיעוֹת לַסְּכָךְ. וּבִלְבַד שֶׁיְּהֵא הַסְּכָךְ מְכֻוָּן כְּנֶגֶד הַדְּפָנוֹת, וְאִם אֵינוֹ מְכֻוָּן מַמָּשׁ, אֶלָּא שֶׁהוּא בְּתוֹךְ ג` טְפָחִים כְּנֶגֶד הַדְּפָנוֹת, כְּשֵׁרָה. וְאִם הָיוּ הַדְּפָנוֹת גְּבוֹהִים וּרְחוֹקִים מִן הָאָרֶץ שְׁלֹשָׁה טְפָחִים, אֲפִלּוּ אִם הָיוּ הַדְּפָנוֹת עַצְמָם גְּבוֹהִים יוֹתֵר מֵעֲשָׂרָה טְפָחִים, פְּסוּלָה.
(נלקט מתוך ספרו של מרן הראש"ל רבנו עובדיה יוסף שליט"א –"חזון עובדיה" על הלכות סוכה)
נחלים סוכהכתובות אינטרנט נלוות:
נחלים בסוכות אנו מגלים, שהשמחה אינה תלויה ב-להשיג, אלא תלויה ב-להיות.תפוז - אתר גלויות לחגחג סוכות - למה חוגגים את סוכות
מהות החג, למה קוראים לחג סוכות בשמו? מהם ערכי החג? מהם מצוות חג הסוכות? ובכלל לא בושה לדעת למה יושבים בסוכה, האמת היא שגם בין חכמי דת, רבנים ואחרים יש מחלוקת על למה ומדוע בדיוק נוהגים לשבת בסוכה וזאת עוד מתקופתו של רבי אלעזר ורבי עקיבא
חג סוכות
חג סוכות מתחיל חמישה ימים לאחר יום הכיפורים. לחג הסוכות קוראים בשמו "חג סוכות" משום שבימי החג נהוג לשבת בתוך סוכה. קוראים לו גם "חג האסיף" משום שהוא חל לאחר שנאספה תבואת הקיץ וחוגגים את ברכת היבול.
למה יושבים בסוכה?
כדי להבין למה אנו יושבים בסוכה עלינו להבין תחילה את מחלוקתם של רבי אליעזר ורבי עקיבא במסכת סוכה (יא, ע"ב), בשאלת משמעה של האמירה המקראית (ויק` כג מג):"למען ידעו דרתיכם כי בסכות הושבתי את בני ישראל בהוציאי אותם מארץ מצרים". לדידו של ר` אליעזר, אין כוונת אותן `סוכות`, אלא ל`ענני כבוד`, וכנגד אותם ענני כבוד שבהם הושיב הקב"ה את ישראל בצאתם ממצרים, יושבים אנו היום בסוכות `ממש`. לעומת זאת, לדידו של ר` עקיבא, בסוכות `ממש` ישבו בני ישראל ביציאתם ממצרים, וכנגד אותן סוכות `ממש` יושבים גם אנו לדורות בסוכות `ממש`.
ובמילים פשוטות גם גדולי החכמים לא יודעים למה בדיוק נהוגים לשבת בסוכה. יש המיחסים זאת ככבוד למעשיו של ה` כלפי בני ישראל ויש המפרשים זאת לזכר אותם ימים שבני ישראל ישבו בסוכה בצאתם ממצרים.
ארבעת המינים - סמל החג ואחדות העם
כל אחד מארבעת-המינים מאופיין בתכונות מיוחדות, ויחד הם מסמלים את עם- ישראל.
אתרוג - יש בו טעם (בהיותו פרי) וגם ריח טוב.
לולב - טעם יש לו (פרי התמר) אך ריח אין לו.
הדס - יש לו ריח אך אין לו טעם.
ערבה - אין לה לא טעם ולא ריח.
חלוקה זו מסמלת את כל הסוגים שבעם-ישראל:
טעם וריח - אלה היהודים, שיש בהם גם תורה וגם מעשים טובים.
טעם בלי ריח - יהודים בעלי תורה, שאינם עוסקים כל-כך במעשים טובים.
ריח בלי טעם - בעלי מעשים טובים, אך אין להם תורה.
לא טעם ולא ריח - אלה היהודים, שלא הגיעו לא לתורה ולא למעשים טובים.
בכך למעשה מקבלת התורה את כל היהודים באשר הם וללא תנאים. גם את החילוניים וגם את הדתיים, גם כאלה שלא עושים מעשים טובים וגם את אלה שעושים מעשים טובים - "כל היהודים באותה הסירה".
מצוות חג סוכות
1. הסוכה היא המצווה העיקרית של החג. הסוכה צרכיה להיות עשויה משלוש דפנות לפחות העשויות מחומר חזק וקשיח. הסך צריך להיות צפוף, כך ששטח הסוכה יהיה מוצל היטב. ובלילה החג הראשון מצווה לאכול בסוכה. בדרך הישיבה בסוכה, אנו משחזרים את הסוכות של אבותינו, אשר חיו במדבר 40 שנה וגרו בסוכות.
2. אושפיזין - ברוכים הבאים. אירוח הוא נושא מרכזי בחגיגות הסוכות. הרבה אנשים, בתי כנסת וקהילות עושים מאמצים גדולים לארח, ולפתוח את סוכותיהם לאחרים - המסמל סימן לברכה במהלך השנה. ימי הישיבה בסוכה נקראים "אושפיזין". ומקובל ליחס לכל יום את אחד מאבותינו המבקר אותנו בסוכה: ביום הראשון - אברהם, ביום השני - יצחק, ביום השלישי - יעקב, ביום הרביעי - יוסף, ביום החמישי - משה, ביום השישי - אהרון, ביום השביעי - דוד.
3. מצוות ארבעת המינים בכל ימי החג חוץ מיום שבת. לפני שקיעת השמש אוחזים ביד ימין את הלולב עם ההדסים והערבות ומברכים על "נטילת לולב", ביד שמאל אוחזים את האתרוג ומברכים "שהחיינו".
4. מצוות בית השואבה זכר לשמחה שהייתה בבית המקדש. זוהי מצווה האומרת שיש לשמוח בחג. בימי בית שני, היו עורכים בלילות חג-האסיף חגיגות גדולות, שהיו מכונות "שמחת בית השואבה". במרכזה של החגיגה עמד טכס "נסוך המים" כתפילה לה` להורדת גשמים (גשמי ברכה). רמז לקשר בין השנים מוצאים בפסוק "ושאבתם מים בששון" (ישעיהו פרק יב, פסוק ג). החגיגה נערכה בכל ערב מערבי חול המועד. המשנה השאירה לנו תיאור מדויק של החגיגה: "כל מי שלא ראה שמחת בית השואבה - לא ראה שמחה מימיו." מכאן באה האמרה "שמחת בית השואבה".
5. חביטת ערבות - בסיום תפילת השחרית נהוג לחבות בקרקע חמש ערבות אגודות יחד. מכאן בא הכינוי: "ערבה חבוטה" - משל לאדם זקן ותשוש, שאבד ערכו.
6. הושענא רבה - ביום השביעי של חג הסוכות מברכים יותר מכל יום בפיוטי תפילות שמקורם במילים הושענא. על פי המסורת ביום השביעי הוא סוף חתימת דינו של האדם, כלומר יום גזר הדין. חכמי דת אומרים כי במסורת היהודית נחשב בדרך כלל יום הכיפורים כתאריך גמר דין האדם, כנראה, משום היותו יום כפרה, ואולם, קבעו חכמים כי לעתים הדין מפוצל, ראשיתו בראש השנה, וחתימתו בחג הסוכות, ביום הושענא רבה. מכאן, כל התקופה שבין ראש השנה ליום האחרון של החג היא תקופה שאפשר עדיין להשפיע על כך, שגזר הדין של האדם יהיה לטובה.
כתובות אינטרנט נלוות:
אתר חכמת עם חיים חג סוכות - למה חוגגים אתפורטול תמונות ירושלים בונים את סוכה  
|
|
|
|
|
|
הוספת תגובה
|
|
|