הלכות שנה ראשונה
פרשת ויגש
פתיחה
ויאמר אלהים לישראל במראות הלילה ויאמר יעקב יעקב ויאמר הנני, י"ל מאחר שהזכירו בשם ישראל למה לא קראו עתה בשם ישראל אלא קראו בשם יעקב, גם למה כפפל שמו, ונ"ל בס"ד דמפורש בכתוב שהיו דברים אלו אליו במראות הלילה, וידוע שהלילה הוא בחי' שם ב"ן וה"ס בת שבע, וב"פ יעקב עולה שס"ד כמנין ז"פ ב"ן לכן כיון שאמר לו במראות הלילה שהוא בחי' שם ב"ן, לכך ויאמר יעקב יעקב שהוא מספר ז"פ ב"ן בסוד בת שבע, או יובן בס"ד קראו יעקב יעקב כי בככל שם יש מספר שנישלובים הוי"ה אדנ"י ואדנ"י הוי"ה ומספר הכל עולה שס"ד, כדי לשמור אותו בד' שלובים אלו שבשם יעקב יעקב מן השטן שהוא מספר שס"ד, כי דרך השטן לקטרג בשעת סכנה ביציאת האדם לדרך ובפרט בירידתו למצרים: ועוד נ"ל בס"ד מה שבחר עתה לקראו בשם יעקב, דידוע מ"ש המקובלים בפסוק ויפגע במקום דיעק"ב ע"ה האותיות קפ"ו כמנין מקום עכ"ד, והנה ישראל משולשים בשלשה מדרגות של קדושה שהם כהנים לוים ישראלים, ושילוב זה הוא שלימות שלהם כמ"ש רז"ל בריך רחמנא דיהב אוריין תליתאי לעם תליתאי וידוע שישראל נקראו גוי גדול כמו שאמר השי"ת לאברהם אבינו ואעשך לגוי גדול, וכתיב ויהי שם לגוי גדול, וכתיב כי מי גוי גדול אשר לו אלהים קרובים אליו וגו', והנה ג"פ גוי גדול כנגד כהנים לוים ישראלים עולה מספר קפ"ו כמנין יעקב שהה"ס קפ"ו מספר מקום כמ"ש המקובלים ז"ל, ולכן אע"פ שקראו בשם ישראל לא נתבטל שם יעקב דחביב הוא שוב נרמז שלימות ישראל בשלשה מדרגות של כהנים לוים ישראלים שהם ג"פ גוי גדול, ועל כן עתה שבא לבשרו אל תירא מרדהה מצרימה כי לגוי גדול אשימך שם, לכך קראו בשם יעקב שהוא מספר ג"פ גוי גדול שיש לזרעו, שהם מספר שמו של הקב"ה הנקרא מקום כמנין ג"פ גוי גדול: לכן ישראל הם עם תליתאי שמשולשים בג"פ גוי גדול, שהם כנגד כהנים לוים ישראלים, וגם התורה היא אוריין תליתאי שמשולשת בתנ"ך, ולכן התורה נקראת אמת שהם אותיות משולשים א' בראש ומ"ם באמצע ותי"ו בסוף, וגם ישראל נקראו בשם אמת בעבור שילוש הקדושה הנמצא בם, ועוד גם הקב"ה נקרא אמת דכתיב וה' אלהים אמת, דמלכותו משולשת בהיה הוה ויהיה דקב"ה ואורייתא וישראל כולא חד, ולכך אנחנו מזכירים בכל יום מלכותו בשילוש כי נאמר ה' מלך ה' מלך ה' ימלוך, וידוע דשבח זה הוא נורא ונשגב דהוא כולל כל תיקון היו"ד ספירות מחסד עד מלכות וכנז' בשער הכונות:
אות א
פסוק ה' מלך וכו' צריך לכפול אותו ע"ד שכפלו ישראל לומר ה' הוא האלהים ה' הוא האלהים, והטעם הוא להמליכו בגופים ובנשמות, ומפרש ג"כ בתיקונים בסוד זה הפסוק שאמר בג"ד כפל לון תרין זמנין, וצריך לאומרו מעומד עם פסוק והיה ה' למלך וכו', ואפילו אם היחיד אינו מתפלל עם הציבור אלא קורא ק"ש וברכותיה, כשאומרים הציבור ה' מלך וכו' צריך לעמוד, ואין צריך להפסיק לעענות עמהם אפילו שהוא עומד בקרבנות שמור להפסיק בהם, וכמפורש בדברי רז"ל בשער הכונות, מיהו ודאי אם אינו עוסק בתיקון התפילות אלא שותק, או עוסק בתורה נכון שגם הוא יתערב עם הציור ויענה עמהם, ופסוק ה' מלך אשר בתוך פסוקים של יהי כבוד אין צרי לאומרו מעומד, וגם אין צריך לכופלו:
אות ב
פסוקי ה' מלך וכו' שאומרים בסליחות העלתי בס"ד בסה"ק מקבציאל דצריך לאומרם מעומד, וגם השומע צריך לעמוד כדין האמור לעעיל בפסוק ה' מלך אשר אומרים קודם ב"ש, משום דהאר"י ז"ל בשער הכונות נתן טעם לעמידה בפסוק זה משום דפסוק זה הוא סוד הי"ס של עולם העשיה הכוללת א"א ואו"א וזו"ן ע"ש, ובסידור רבינו הרש"ש ז"ל של הסליחות סידר כונות אלו בסליחות בפסוק זה, נמצא שוים הם במקומותם למושבותם מיהו נסתפקתי שם בפסוק ה' מלך וכו' שאומרים בהקפות הו"ר ושמחת תורה אם צריך לעמוד, והציבור בלא"ה הם עומדין, אך הספק ההוא אם יש אדם יושב בבית הכנסת ואינו מקיף אם צריך לעמוד, כשאומרים ה' מלך, ונטה דעתי דאין חייב לעמוד, משום דבהקפות אומרים זה מתורת מנהג בעלמא, ואין שם כונות השייכים בפסוק וכיון דאין כאן כונה זו גם עמידה לא צריך לעמוד אדם אחר היושב בביהכ"נ:
אות ג
בשבת ויו"ט מנהג כמה מקומות שיעמדו ילדים על התיבה והם יאמרו הזמירות בקול רם מתחלת הודו ע"ס השירה , מ"מ צריכין להזהר דאמירת ה' מלך וכו' יאמר הש"ץ בקו"ר כמו ברוך שאמר ועונים הציבור אחריו, וכן המנהג בעירינו בגדאד ועיין מנחת אהרן דף ט"ז ע"ב ולכך אותם שנהגו לאומרו קטנים צריך לשנות מנהגם לאומרו הש"ץ ואם עדיין לא בא הש"ץ יאמר אותו אחר שהוא גדול:
אות ד
טוב לומר מזמור אלהים יחננו ויברכנו בצורת המנורה, ובציור השכל בלבד סגי אם אין ציור מונח לפניו, ובשבת ויו"ט אומרים מזמור השמים מספרים ויש סוד בדבר, והחסידים בעה"ק תוב"ב במדרש בית אל יכב"ץ נוהגים לור גם בחוה"מ מזמור השמים וכנז' בריש ספר דברי שלום במנהגים שלהם, ופה עירנו בגדאד אומרים בחוה"מ יחננו ואין אומרים מזמור השמים, ואנא עבדא לא הצרכתי אותם לשנות מנהגם בזה, מפני כי לא מצאתי דבר זה מפורש בדברי רבינו האר"י ז"ל על חוה"מ, רק על שבת ויו"ט, והגם דמסתברא מילתא כמנהג החסידים הנז' עכ"ז הנחתי אותם במנהגם, אך אני בעצמי אומרם עמהם מזמור יחננו וגם אומר מזמור השמים כמנהג החסידים הנז', וכן ראוי לכל משכיל לעשות כן:
אות ה
מזמורים אלו של רננו שמוסיפים בשבת ויו"ט יש בהם סודות גדולים וצריך להזהר באמירתם כי נשגבה מעלתם. וב' מזמורים ראשונים רננו ובשנותו כל אחד מהם יש בו כ"ב פסוקים כנגד כ"ב אותיות ההתורה וקס"א תיבות כמנין אהי"ה במלוי יודי"ן, וגם ברננו יש י"ג הויו"ת כנגד י"ג מידות וכנז' בסידור רבינו הרש"ש ז"ל, וא"כ פקח עיניך וראה לדקדק באמירתם שאם חסר תיבה אחת אובד טובה הרבה ח"ו, והא דנחסר מן לדוד בשנותו אות וא"ו חזר והשלימו דוד הע"ה בפסוק פודה ה', מפני כי וא"ו בא"ת ב"ש יתחלף בפ"ה, ובתשובתי בסה"ק רב פעלים ביארתי טעמים לזה ע"פ הזוה"ק תרומה דף קל"ז ודברי רז"ל בספר פרי עץ חיים:
אות ו
פסוק ויהי נועם יש בו כונות עמוקות ונשגבות. וצריך שתכוין לפחות בפשוטן של דברים, דכונתו ע"פ הזוהר הוא אע"פ שאין אנחנו יודעים לכוין בסוד המצות והתפפילות, השי"ת הוא ישלים כונתינו ויעעלה עעלינו כאלו כוננו בכל כונות הראויות לכוין. ועעי"כ מעשינו במצות, ועקימת שפתינו בתילות, תהיה כוננה לעעלות למעלה לעשות פעולתה, ובסידור רבינו הרש"ש ז"ל מבואר שצריך לכוין בפסוק זה שאם חטאנו וגרמנו לסלק אור הקדושה שנמשכה עלינו ע"י מע"ט, הנה אתה האל ברחמיך תכונן ותתקן לאותם מע"ט ותחזור להמשיך עלינו אור אותה הקדושה, שתי כונות פשוטות אלו יכוין האדם בכל פעם שיאמר סוק זה קודם כל מצוה ועסק התורה, ויש מדקדקים לכפול בכל פעם פסוק ה כדי לכוין כונה א' באמירה ראשונה, וכונה אחת באמירה שניה והוא מנהג יפה משום דבלא"ה יש טעם בפעמים, ובכל קהילות ישראל נוהגים להוסיף ביו"ט מזמור של אותו יו"ט, אך החסידים בבית אל לא נהגו לאומרו:
אות ז
יאמר ברוך שאמר נוסח של פ"ז תיבות מעומד, והוא שבח רם ונשא ותקנוהו אנשי כנה"ג ע"פ פתקא דנפל מרקיע, וכיון שהתחליל לומר ב"ש יאחוז הציציות של שתי הכנפות שכנגד פניו, וישארו בידו ע"ס ב"ש ואז ינשקם ויניחם, וצ"ל על הבריות הבי"ת בשב"א והרי"ש בחיר"ק והיו"ד בחול"ם גם יאמר בפה עמו. ולא יאמר בפי וכנז' בספר הכונות:
אות ח
אם סיים האדם ברוך שאמר קודם שסיים החזן. יזדרז לומר תיכף מזמור לתודה ויענה אמן על ברכת החזן. אבל אם סיין עם החזן עצמו לא יענה אמן, דהוי כעונה אמן אחר ברכותיו וכנז' באחרונים ז"ל:
אות ט
אם אומר ב"ש והתחיל ג"כ לומר הברכה בא"יאמ"ה ושמע קדיש וקדושה וברכו יפסיק לענות הקדיש כולו מן איש"ר עד בעלמא, ואע"ג דמרן ז"ל פסק לענות עד יתברך, הנה בסה"ק מקבציאל הוכחתי מדברי רבינו האר"י ז"ל בשער הכונות שיענה כולו עד בעלמא וזה עיקר, וכן יענה חמשה אמנים ראשונים של קדיש, אבל אמנים של על ישראל ויהא שלמא, ואמנים דברכות לא יפסיק לענות בפיו אלא יהרהר בלבו, וכן יענה קדושה ב' פסוקים של קודוש ושל ברוך בלבד, אבל פסוק ימלוך לא יענה אלא יהרהר בלבו, וכן יענה ברוך ה' וכו' בקדיש ברכו, וכן במודים ישחה ויענה ג' תיבות מודים אנחנו לך בלבד, וי"א תיבת מודים בלבד, ואנא עבדא הסכמתי בסה"ק לענות שלשה תיבות אלו מודים אנחנו לך ועיין לקמן פרשת שמות אות וא"ו: וכל זה הוא אם התחיל בברכה אשר באצע ברוך שאמר וכמ"ש להדיה בכף החיים סי' ח"י אות ה', אבל אם עדיין לא התחיל בברכה אלא עודנו בי"ב ברוך הראשונים, אע"פ שכבר התחיל בהם פוסק לענות לכל דבר שבקדושה, מיהו חוזר ואומר ברוך שאמר מתחילתו עד סופו כדי שיאמר פ"ז תיבות אלו בלתי יתרון תיבה אחרת עמהם מפני שיש במנין זה סוד, וכן ה"ה אם בשבת ויו"ט טעה והתחיל ב"ש קודם רננו, אם עדיין לא אמר הברכות באמצע יאמר רננו, ואז יאמר אחריהם ברוך שאמר על הסדר כראוי:
אות י
בתוך פסוקי דזמרה יענה אפילו אמנים דברכות, כי כן העיד רבינו מהרח"ו ז"ל על רבינו האר"י ז"ל דהיה עונה אמן דברכות אפילו היה באמצע הזמירות, אך לא פירש לנו על אמנים של תתקבל ועל ישראל ויהא שלמא, ובסה"ק מקבציאל נסתפקתי בזה, ומדברי הרב שלמי ציבור דף פ"ה ע"א משמע דגריעי אמנים אלו מן אמנים דברכות, אך לא פורש שם על דבר זה, ומדברי ס' הכונות י"ל קצת דדוקא באמנים דברכות קאמר, וסו"ד העלתי מחמת ספק שב ואל תעשה עדיף, דאמנים אלו יהרהר בלבו, וכל שכן על ברוך הוא וברוך שמו דיהרהר ולא יענה:
אות יא
ח"י פסוקים של יהי כבוד כנגד ח"י אותיות של ששה צרופי שדי, ויש בסוקים אלו ח"י אזכרות הרומזים לח"י עלמין, ואחר שיאמר ח"י פסוקים אלו יאמר תכף ב' פסוקים אשרי יושבי אשרי העם, ואחריהם יאמר תכף ומיד תהלה לדוד ארוממך וגו', ויזהר מאד שלא יפסיק בין פסוקים אלו לבית תהלה לדוד ארוממך בשום פסוק אחר כלל, כי פוגם בכתר הנעשה על ידם לבחינת המלכות, על כן אם רואה שמתחילים לומר קדיש או קדושה וכיוצא, ישתוק קודם סיום י"ח פסוקים כדי שיענה, ואם נזדמן לו עניית דבר שבקדושה פתאום שמוכרח להפסיק כתבתי בסה"ק מקבציאל דיענה הקדיש וקדושה וכיוצא אפילו בין אשרי לתהלה לדוד, אלא שיזהר אחר שיענה יחזור ג"פ אחרונים של יהי כבוד, ואז יסמוך כל הפסוקים אחריהם בלי ההפסק:
אות יב
פסוק את ידיך יכוין האדם לפי פשוטו שהוא יתברך המשגיח וזן ומפרנס לכל, וגם יכוין שמות הקודש הנרמזים בו כאשר נרשמו בסידורים, ואם לא כיון בפסוק ה אפילו לפי פשוטן של דברים לא יצא י"ח, וצריך לחזור ולאומרו פעם אחרת במקום שנזכר שם בתוך פסוקי דזמרה קודם ברכת ישתבח, ואם לא נזכר אלא עד שאמר ברכת ישתבח אז יאמר אותו אחר סיום העמידה ויחיל מן פסוק סומך ה' וגו', ובזה מעוות יוכל לתקון כנז' בחס"ל יע"ש, והמנהג פה עירינו יע"א כשאומרים פסוק פותח הנז' פורשים כפיהם לעיני השמים, והוא מנהג יפה לעשות בזה פועל דמיוני לקבלת מזלם את השפע מלמעלה, וכיוצא בזה כתב בחומת אנך בדברי הימים בפפסוק ויפרוש כיו השמים גבי שלמה הע"ה יע"ש, ומ"ש מהר"י צרתי ז"ל ביד יוסף דף ט"ו בשם המקובלים כשאומר פסוק פותח וכו' צרי להרים ידיו למעלה וכו', פקפקתי בזה בסה"ק מקבציאל עפ"י זוה"ק דאין להגביה ידיו אלא בנט"י ונ"כ והיכא דאתמר אתמר, אך פתיחת כפיו בלתי הגבהה זה הנכון, ובספר כ"מ כ"י כתוב יזהר מאד בשני מזמורים של הללו את ה' מן השמים, והללויה הללו אל בקדשו לאומרם במתון וכונה, דעליהם ארז"ל בגמרא יהא חלקי מגומרי הלל בכל יום ועיין רש"י ז"ל:
אות יג
כשיגיע לפסוקים דויברך דוד, ואומר ואתה מושל בכל יתן צדקה שלשה פרוטות, וימסור השתים בבת אחת ואחריהם השלישית ויש סוד בדבר, ויש נוהגים ליתן עוד שלש פרוטות עד"ז כשאו' כי כל בשמים ובארץ, כדי לצאת י"ח שתי השמועות שכתב רבינו מהרח"ו ז"ל ותע"ב,ותמדי ישתדל האדם לתת את הצדקה שלו בד"ז שתהיה שני שלישים ושליש, וגם יזהר בכל פעם שיתן צדקה יתן מעומד ויש סוד בדבר להקים סוכת דוד הנופלת, וצדקה המעולה ביותר הוא שיתן הצדקה ליד הגבאי והגבאי יתן לעני, שבזה תהיה דומה לענין של מעלה שהתפארת נותן ליסוד והיסוד למלכות, יען שהאדם הוא דוגמת התפארת. והגבאי דוגמת היסוד, והעני דוגמת המלכות. לכן כשיבא עני לביתו לקבל צדקה יתן אותה ליד אחד מבני ביתו והוא ימסרה לעני כדי שתהיה מכוונת כדוגמה של מעלה, גם יכוון שיהיה בה יחוד שם הוי"ה הפרוטה היא כנגד יו"ד, וחמש אצבעותיו וזרועו כנגד ה"ו, וחמש אצבעות הגבאי או העני כנגד ה"א אחרונה שבשם, וכשאומר ואתה מושל בכל אם אין גבאי או עני מזומן לפניו ככה יעשה יזמין בחיקו כיס זה של צדקה כשאוחז ביד שמאל שהוא במקום הגבאי או העני, וזכור לטוב עט"ר הרב אבא מארי זלה"ה שהיה מונח תמיד בחיקו כיס אחד שבו מפריש צדקה כמה פעמים ביום במטבעות של כסף גדולים, לקיים ברי הרמב"ם ז"ל מ"ש בביאור המשנה דאבות והכל לפי רוב המעשה, ואח"כ מחלק לעניים ולשאר מצות מן המעות אלו שהוא מפריש בכל יום תמיד כמה פעמים, לקיים מ"ש רבינו מהר"ם אלשיך ז"ל בריש פ' תרומה והיה קורא קורא על כל הפרשה ליקבה"ו וכו' ליחד השם ולעשות נחת רוח ליוצרו והכל בשמחה וברצון לב זיע"א:
אות יד
שירת הים יאמר בשמחה ובנעימה כאלו עומד בתוך הים בשעת הנס, ובזה תהיה מסוגלת לכפרת עונותיו, ויאמר מי כמוך הא' הכ"ף רפויה ומי כמוך הב' הכ"ף דגושה, וכן ידמו כאבן הכ"ף דגושה, שלא יהיה נראה כאומר ידמוך אבן ח"ו, גם יפסיק בין במים ובין אדירים דתיבת אדירים קאי על המצריים, גם עם גאלת הגימ"ל דגושה, ואע"פ שאין כן משפט הדקדוק לפי שהרפויה משתמש לשון צואה כמו לחם מגואל וכן יזהר ג"כ באומרו כי גאה גאה דהגימ"ל תהיה דגושה וכנז' בש"ץ, ופסוק ה' ימלוך יאמר ב"פ מקרא ואחד תרגום כנז' בס' הכונות:
אות טו
שבח ברכת ישתבח הוא עצום ונורא, וי"א דתקן אותו אברהם אע"ה, וי"א תחלתו תקנו שלמה הע"ה והברכה עצמה תיקן אברהם אע"ה, ואלו י"ג שבחים של שיר ושבחה הם כנגד י"ג מידות אל רחום, וצריך לאומרם בנעימה כמסדר שבחו של מלך, לכך לא יאמר אותם בנשימה אחת כמנהג קצת בני אדם, ומצאתי כתוב שימנה אותם באצבעותיו והוא דבר נכון ויציב וכך אני נוהג, ולענין עניית קדיש וקדושה וכיוצא באמצע ברכת ישתבח דינו כאשר כתבתי לעיל בברכה של ברוך שאמר, מיהו צריך ליזהר שלא יביא עצמו לידי הפסק בקדיש וקדושה וכיוצא בתוך י"ג שבחים של שיר ושבחה, אלא אם רואה שהצבור מגיעים לומר כך ימתין עד שיענה עמהם ואח"כ יתחיל בי"ג שבחים, ואם בא לו הדבר פתאום בתוך י"ג שבחים שמוכרח להפסיק אז אחר שיענה הקדיש וכיוצא יחזור ויתחיל מתחילתם שיחזור לומר כי לך נאה ה' או"א שיר ושבחה וכו' כדי שיאמר הי"ג שבחים בלי הפסק בינתיים:
אות טז
פה עירנו יע"א מנהגם לומר כל הקדישים שבתפילה וגם קדיש ברכו שאחר ישתבח האנשים שאומרים קדיש בעד המתים שלהם, וכמה צער יש בזה על קלקולים המתהוים מד"ז כי יש בההם בורים ועמי ארצות הרבה אשר אין מבינים להוציא י"ח את הציבור, ועוד ממהרים הרבה בקריאת הקדיש ומדלגים תיבות ממש, מה אענה ומה אומר על קלקולים המתהוים מד"ז שלא נתנו להכתב, ותהילות לאל קודם כמה שנים עשיתי מנהג חדש פה עירנו שבשבת ויו"ט אומר החזן את קדיש ברכו, כי מקדמת דנא המנהג היה לומר החזן את קדיש זה רק בר"ה וביוה"כ, ותהילות לאל נתיישב המנהג הזה בשבתות וימים טובים ואע"פ שהקהל היה קשה עליהם הדבר הזה בלבבם כי חושבים באמירתם הקדיש הזה מחים את המתים עכ"ז שתקו וקבלו הדבר הזה בעזה"י והוייא הצלה פורתא, אבל בקדיש ברכו שבחול לא שיניתי כלום ונשארו עד עתה אומרים זה הקדיש אותם שאומרים הקדישים על המתח שלהם בתוך שנתם ושבוע יארצייט: והנה מזדמן שאללו האומרים קדיש זה עודם בתוך הזמירות והש"ץ סיים ברכת ישבתח הוא והציבור ואלו עומדים לומר קדיש ברכו, ובדבר זה הארכתי הרבה בסה"ק רב פעלים ושם העלתי בס"ד כיון דקדיש ה הוא נתקן לצורך תפילת הציבור שצריך להם הקדיש אחר שגמרו תלת היצירה שהם הזמירות, וזה האומר קדיש כבר הוא עומד בתוך הזמירות והוא אומר בעד הציבור במקום הש"ץ, אין לנו למחות ביד אלו האומרים קדיש זה בהיותם בתוך הזמירות שעדיין לא גמרו, ומשום הפסק ג"כ העלתי שם דאין חשש, ואע"פ שכתבתי שלא למחות מכל מקום ודאי המדקדקים לא נכון להם לעשות כן ולא יאמרו קדיש זה אא"כ הם ג"כ גמרו ישתבח:
אות יז
זה האומר קדיש ברכו גם הוא יאמר ברוך ה' המבורך לעולם ועד, ולא יהפוך פניו עד שיסיים לומר ברוך ה' וכו', ואם האדם לא שמע ברכו שאומר בעל הקדיש ורק שמע הקהל עונים ברוך ה' וכו', י"א דעונה אחריהם אמן, וי"א עונה הוא ג"כ עמהם ברוך ה' וכו', ובסה"ק מקבציאל הסכמתי בס"ד שיענה עמהם ברוך ה' וכו': אות יח כתבו האחרונים כשמתפלל ביחיד יאמר ברייתא זו אחר ישבתח אמר רבי עקיבא חיה אחת עומדת ברקיע ושמה ישראל וחקוק על מצחה ישראל עומדת באמצע הרקיע ואומרת ברכו את ה' המבורך וכל גדודי מעלה עונים ואומרים ברוך ה' המבורך לעולם ועד, ובסה"ק מקבציאל כתבתי דיאן להפסיק באגדה זו בין ישתבח ליוצא אפילו באונס גדול, ודלא כמ"ש בחס"ל אלא יאמר אגדה זו קודם עלינו לשבח, וכן בריש תפלת ערבית קודם הברכה: