שבת קודש שבת קודש היום פרשת בשלח יום שלישי סגולה גדולה לומר את תפילת המן שבת קודש

לקישורים נוספים...
אור רבינו
פירוש לפָּרָשַׁת הַמָּן מתוך הספר בגן האושר מאת מו”ר הרב שלום ארוש שליט”א

מוּבָא בְּ”רַבֵּנוּ בְּחַיֵּי עַל הַתּוֹרָה” (בְּשַׁלַּח): “קַבָּלָה בְּיַד חֲכָמִים כִּי כָּל הָאוֹמֵר פָּרָשַׁת הַמָּן בְּכָל יוֹם, מֻבְטָח לוֹ שֶׁלֹּא יָבוֹא לְעוֹלָם לִידֵי חֶסְרוֹן מְזוֹנוֹת”. עכ”ל.

בְּוַדַּאי אָדָם שֶׁיִּקְרָא בְּכָל יוֹם אֶת פָּרָשַׁת הַמָּן (שְׁמוֹת ט”ז) וְיִתְבּוֹנֵן בָּהּ, יִתְמַלֵּא בֶּאֱמוּנָה וּבְבִטָּחוֹן, שֶׁהַפַּרְנָסָה כֻּלָּהּ הַשְׁגָּחָה וְנִסִּים. וְגַם יִלְמַד הַנְהָגוֹת נְכוֹנוֹת, שֶׁהֵן טוֹבוֹת לְפַרְנָסָה. לָכֵן, נָבִיא כָּאן מִקְּצָת בֵּאוּר הַפְּסוּקִים.

פָּסוּק ד’:: “וַיֹּאמֶר יְהוָֹה אֶל משֶׁה הִנְנִי מַמְטִיר לָכֶם לֶחֶם מִן הַשָּׁמָיִם וְיָצָא הָעָם וְלָקְטוּ דְּבַר יוֹם בְּיוֹמוֹ לְמַעַן אֲנַסֶּנּוּ הֲיֵלֵךְ בְּתוֹרָתִי אִם לֹא”.

מַדּוּעַ נָתַן הַבּוֹרֵא אֶת הַמָּן בְּכָל יוֹם, בְּאֹפֶן שֶׁיַּסְפִּיק לְאוֹתוֹ הַיּוֹם בִּלְבַד? מַדּוּעַ לְהַטְרִיחַ כָּךְ אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל? הֲלֹא יָכֹל לָתֵת לָהֶם כַּמּוּת הַמַּסְפִּיקָה לְשָׁבוּעַ אוֹ אֲפִלּוּ לְשָׁנָה?

עַל זֶה אָמְרוּ חֲזַ”ל (מְכִילְתָא דְּרַשְׁבִּ”י): מָשָׁל לְמָה הַדָּבָר דּוֹמֶה? לְמֶלֶךְ שֶׁכָּעַס עַל בְּנוֹ וְאָמַר לוֹ: אַל תָּבוֹא לְפָנַי כְּלָל! וּלְעִנְיַן פַּרְנָסָתְךָ, בּוֹא בִּתְחִלַּת כָּל שָׁנָה וְטֹל פַּרְנָסַת כָּל הַשָּׁנָה, שֶׁלֹּא אֶצְטָרֵךְ לִרְאוֹת אֶת פָּנֶיךָ.

הָלַךְ הַבֵּן, וְכָל הַשָּׁנָה הִצְטַעֵר וְהִתְחָרֵט, עַד שֶׁאָמַר בְּלִבּוֹ: אֲנִי מְוַתֵּר עַל הַפַּרְנָסָה, רַק הַלְוַאי שֶׁאֶרְאֶה אֶת פְּנֵי אַבָּא...

כֵּיוָן שֶׁרָאָה הָאָב כָּךְ, אָמַר לוֹ, שֶׁיָּבוֹא אֵלָיו בְּכָל יוֹם לִטֹּל פַּרְנָסַת אוֹתוֹ הַיּוֹם.שָׂמַח הַבֵּן וְאָמַר: עַל אַף שֶׁקֹּדֶם הָיְתָה פַּרְנָסָתִי בְּרֶוַח לְכָל הַשָּׁנָה כֻּלָּהּ בְּלִי שׁוּם דְּאָגָה וְטִרְחָה, וְעַתָּה אֵין לִי אֶלָּא פַּרְנָסַת יוֹם בְּיוֹמוֹ, טוֹב לִי כָּךְ מִבֶּעָבָר, כֵּיוָן שֶׁרוֹאֶה אֲנִי בְּכָל יוֹם אֶת פְּנֵי אַבָּא.

וְהַנִּמְשָׁל הוּא עַם יִשְׂרָאֵל. שֶׁמֵּחֲמַת חִבַּת הַמָּקוֹם לְבָנָיו, נָתַן לָהֶם אֶת פַּרְנָסָתָם כְּדֵי יוֹם אֶחָד בִּלְבַד, כְּדֵי שֶׁיִּהְיוּ מְבַקְּשִׁים וּמִתְפַּלְּלִים וּמַקְבִּילִים פְּנֵי הַשְּׁכִינָה בְּכָל יוֹם מֵחָדָשׁ.

וְכֵן הָעִנְיָן נוֹהֵג לְדוֹרוֹת. שֶׁאוֹתָם אֲנָשִׁים שֶׁהַפַּרְנָסָה שֶׁלָּהֶם הִיא בְּצִמְצוּם, זֶה מִתּוֹךְ אַהֲבָה שֶׁהַבּוֹרֵא אוֹהֵב אוֹתָם, שֶׁמִּתְגַּעְגֵּעַ לִתְפִלָּתָם, וְנֶהֱנֶה שֶׁהֵם פּוֹנִים אֵלָיו יוֹם יוֹם, וְשֶׁנּוֹשְׂאִים עֵינֵיהֶם אֵלָיו וּמְצַפִּים לוֹ. לָכֵן, עַל הָאָדָם לִשְׂמֹחַ, שֶׁהַפַּרְנָסָה שֶׁלּוֹ בְּצִמְצוּם, וְשֶׁהוּא צָרִיךְ תָּמִיד לְהִתְפַּלֵּל וּלְשַׁעְבֵּד אֶת לִבּוֹ לְאָבִיו שֶׁבַּשָּׁמַיִם, וְלִתְלוֹת אֶת עֵינָיו תָּמִיד אֶל ה’ שֶׁיְּפַרְנְסוֹ. הַפַּרְנָסָה תְּלוּיָה בְּדַעַת

וּמַה שֶּׁכָּתוּב: “וְיָצָא הָעָם וְלָקְטוּ” - מוּבָא בַּגְּמָרָא (יוֹמָא ע”ה): כָּתוּב אֶחָד אוֹמֵר, שֶׁהַמָּן יָרַד עַל הַמַּחֲנֶה, שֶׁנֶּאֱמַר: “וּבְרֶדֶת הַטַּל עַל הַמַּחֲנֶה” וְגוֹ’ (בַּמִּדְבָּר י”א); וְכָתוּב אַחֵר אוֹמֵר, שֶׁהָעָם הָיוּ צְרִיכִים לָצֵאת מִן הַמַּחֲנֶה עַל מְנָת לִלְקֹט אֶת הַמָּן, שֶׁנֶּאֱמַר: “וְיָצָא הָעָם וְלָקְטוּ” וְגוֹ’ (שְׁמוֹת ט”ז); וְכָתוּב שְׁלִישִׁי אוֹמֵר, שֶׁהָיוּ צְרִיכִים לְשׁוֹטֵט וּלְחַפְּשׂוֹ בִּמְקוֹמוֹת רְחוֹקִים בְּיוֹתֵר, שֶׁנֶּאֱמַר: “וְשָׁטוּ הָעָם וְלָקְטוּ” (בַּמִּדְבָּר שָׁם).

לִכְאוֹרָה שְׁלֹשָׁה פְּסוּקִים אֵלּוּ סוֹתְרִים זֶה אֶת זֶה. הֵיכָן יָרַד הַמָּן - עַל הַמַּחֲנֶה? מִחוּצָה לוֹ בְּקִרְבַת מָקוֹם? אוֹ בְּמָקוֹם רָחוֹק יוֹתֵר?

אֶלָּא, צַדִּיקִים - יוֹרֵד לָהֶם עַל בָּתֵּיהֶם; בֵּינוֹנִיִּים צְרִיכִים עַל כָּל פָּנִים לָצֵאת וְלִלְקֹט אֶת הַמָּן; וּרְשָׁעִים צְרִיכִים לְהִתְיַגֵּעַ וְלִטְרֹחַ הַרְבֵּה עַל מְנָת לְלַקְּטוֹ. לְלַמֶּדְךָ, שֶׁטֹּרַח הַפַּרְנָסָה הוּא לְפִי מַעֲשֵׂי הָאָדָם. וְאִם אָדָם יַעֲשֶׂה תְּשׁוּבָה שְׁלֵמָה, יִרְאֶה בְּחוּשׁ, כֵּיצַד פַּרְנָסָתוֹ בָּאָה לוֹ בְּלִי שׁוּם טֹרַח.

וְכֵן מוּבָא בּליקוטי מוֹהֲרַ”ן (נ”ו): לְפִי הַגְדָּלַת הַדַּעַת כֵּן הַפַּרְנָסָה בְּנָקֵל. כִּי פַּרְנָסָה בְּנָקֵל תּוֹלָה בְּדַעַת, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: “וְשָׁטוּ הָעָם וְלָקְטוּ” (בַּמִּדְבָּר י”א) - ‘בִּשְׁטוּתָא’ (זֹהַר בְּשַׁלַּח ס”ב ס”ג).

מוּבָן מִדִּבְרֵי הַזֹּהַר הַמּוּבָאִים כָּאן, שֶׁאָדָם שֶׁיֵּשׁ לוֹ דַּעַת, דְּהַיְנוּ, שֶׁבָּרוּר לוֹ שֶׁה’ הוּא הַמְפַרְנֵס, פַּרְנָסָתוֹ בְּנָקֵל. וְאִלּוּ מִי שֶׁאֵין לוֹ דַּעַת, שֶׁהוּא מַה שֶּׁנִּקְרָא בִּלְשׁוֹן הָעָם “שְׁטוּת’נִיק”, שֶׁחוֹשֵׁב שֶׁהַפַּרְנָסָה הִיא לְפִי הַהִשְׁתַּדְּלוּת שֶׁל הָאָדָם, הֲרֵי כְּפִי גֹּדֶל שְׁטוּתוֹ, כֵּן הוּא צָרִיךְ לִטְרֹחַ יוֹתֵר...

נַסּוּ וּרְאוּ

וּמַה שֶּׁכָּתוּב: “לְמַעַן אֲנַסֶּנּוּ הֲיֵלֵךְ בְּתוֹרָתִי אִם לֹא”, מַהוּ הַקֶּשֶׁר בֵּין נְתִינַת הַמָּן בְּכָל יוֹם לְבֵין אִם יֵלְכוּ בְּתוֹרַת ה’? אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר: “כָּל מִי שֶׁיֵּשׁ לוֹ מַה יֹּאכַל הַיּוֹם וְאוֹמֵר: מָה אֹכַל לְמָחָר? הֲרֵי זֶה מְחֻסָּר אֱמוּנָה. שֶׁהֲרֵי בָּזֶה נִסָּה הַבּוֹרֵא אֶת עַם יִשְׂרָאֵל, שֶׁנָּתַן לָהֶם לֶחֶם לְיוֹם אֶחָד בִּלְבַד לִרְאוֹת, אִם יִבְטְחוּ בּוֹ, שֶׁיִּתֵּן לָהֶם גַּם לְמָחָר. וְלֹא יִדְאֲגוּ כְּלָל, אֶלָּא יַעַסְקוּ בַּתּוֹרָה בִּמְנוּחַת הַנֶּפֶשׁ”.

מוּבָן מִדְּבָרָיו, שֶׁרַק מִי שֶׁבּוֹטֵחַ בַּה’ שֶׁיְּפַרְנְסוֹ, וְאֵינוֹ דּוֹאֵג מִיּוֹם אֶחָד לַחֲבֵרוֹ, רַק הוּא יָכוֹל לָלֶכֶת בְּתוֹרַת ה’. וְזֶהוּ דָּבָר שֶׁרוֹאִים בְּחוּשׁ, שֶׁמִּי שֶׁאֵין לוֹ בִּטָּחוֹן, אֵינוֹ יָכוֹל לַעֲסֹק כָּרָאוּי בַּתּוֹרָה וּבַעֲבוֹדַת ה’, כִּי דּוֹאֵג מַה יֹּאכַל לְמָחָר, וְאֵין לִבּוֹ נָתוּן לַעֲבוֹדַת הַבּוֹרֵא. וַאֲפִלּוּ דּוֹאֵג עַל מַה שֶּׁיִּהְיֶה בְּשָׁבוּעַ הַבָּא אוֹ אַף בֶּעָתִיד הָרָחוֹק יוֹתֵר, גַּם הוּא נִקְרָא חֲסַר אֱמוּנָה. וְהוּא לֹא יָכוֹל לְהַצְלִיחַ בַּתּוֹרָה, כִּי מִן הַסְּתָם מְבַלֶּה אֶת זְמַנּוֹ הַיָּקָר בְּרִיצָה אַחֲרֵי הַפַּרְנָסָה. וְאַף אִם אֵינוֹ רָץ כָּל הַיּוֹם, עַל כָּל פָּנִים הוּא מֻטְרָד, וְאֵינוֹ יָכוֹל לַעֲסֹק בַּתּוֹרָה בְּיִשּׁוּב הַדַּעַת.

לְעֻמַּת זֹאת, מִי שֶׁיֵּשׁ לוֹ בִּטָּחוֹן, וְאֵינוֹ דּוֹאֵג עַל פַּרְנָסַת הֶעָתִיד, הוּא יָכוֹל לַעֲסֹק בַּתּוֹרָה וּבַעֲבוֹדַת ה’ כָּרָאוּי. כִּי מֵחֲמַת שֶׁלְּעֵת עַתָּה יֵשׁ לוֹ בַּמֶּה לְהִתְפַּרְנֵס, אֲזַי הוּא בָּטוּחַ, שֶׁכַּאֲשֶׁר יִצְטָרֵךְ עוֹד פַּרְנָסָה, ה’ יִתֵּן לוֹ, כְּמוֹ אוֹכְלֵי הַמָּן שֶׁבָּטְחוּ בַּה’, שֶׁיִּתֵּן לָהֶם מָן לְמָחָר.

וְכֵן דָּרְשׁוּ חֲזַ”ל: מַהוּ “לְמַעַן אֲנַסֶּנּוּ הֲיֵלֵךְ בְּתוֹרָתִי אִם לֹא”? נִסּוּי - דָּבָר בָּחוּן וּמְנֻסֶּה לְעַם יִשְׂרָאֵל וּלְכָל בָּאֵי עוֹלָם. שֶׁכָּל מִי שֶׁמְּלָאוֹ לִבּוֹ לַעֲבֹד אֶת ה’ בְּכָל לִבּוֹ, אֲזַי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מַמְצִיא לוֹ סִפּוּקוֹ מִכָּל מָקוֹם כְּמוֹ לְאוֹכְלֵי הַמָּן (מְכִילְתָא).

פֵּרוּשׁ הַדְּבָרִים הוּא: הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אוֹמֵר לָאָדָם: אַתָּה תַּעֲשֶׂה אֶת שֶׁלְּךָ! כְּלוֹמַר, תִּרְאֶה לְהִשְׁתַּדֵּל בְּכָל לִבְּךָ לַעֲשׂוֹת רְצוֹנִי, וְאֶת עִנְיַן הַפַּרְנָסָה תַּשְׁאִיר לִי, וְאַתָּה תִּוָּכַח שֶׁלֹּא יֶחְסַר לְךָ פַּרְנָסָה. שֶׁהֲרֵי כַּאֲשֶׁר רָצִיתִי לְפַרְנֵס אֶת עַם יִשְׂרָאֵל בְּדֶרֶךְ נֵס, הוֹרַדְתִּי לָהֶם אֶת הַמָּן מָן הַשָּׁמַיִם. וּכְמוֹ שֶׁהָיָה בִּיכָלְתִּי לַעֲשׂוֹת כֵּן בַּמִּדְבָּר, גַּם עַתָּה יָכוֹל אֲנִי לָתֵת לְךָ פַּרְנָסָה בְּכָל מִינֵי דְּרָכִים, וַאֲפִלּוּ אֶצְטָרֵךְ לְהוֹרִיד בִּשְׁבִילְךָ מָן מִן הַשָּׁמַיִם...

בְּנִי! אַל תִּדְאַג לְפַרְנָסָה, רַק תִּרְצֶה לַעֲבֹד אוֹתִי בְּכָל לִבְּךָ, וְתַשְׁאִיר לִי אֶת דַּאֲגַת הַפַּרְנָסָה...

פָּסוּק ה’ “וְהָיָה בַּיּוֹם הַשִּׁשִּׁי וְהֵכִינוּ אֵת אֲשֶׁר יָבִיאוּ וְהָיָה מִשְׁנֶה עַל אֲשֶׁר יִלְקְטוּ יוֹם יוֹם”.

לָמָּה נָקְטָה הַתּוֹרָה בְּלָשׁוֹן זֶה: “וְהָיָה מִשְׁנֶה”? מִלְּשׁוֹן “מְשֻׁנֶּה”. לוֹמַר לְךָ, שֶׁהָיָה הַמָּן מִשְׁתַּנֶּה בְּיוֹם שַׁבָּת: שֶׁאִם בְּיוֹם חֹל הָיוּ מוֹצְאִים עֹמֶר אֶחָד, הֲרֵי לְיוֹם הַשַּׁבָּת הָיוּ מוֹצְאִים כִּפְלַיִם; וְאִם בְּיוֹם חֹל הָיָה רֵיחוֹ הַטּוֹב נוֹדֵף, הֲרֵי בְּשַׁבָּת הָיָה נוֹדֵף עוֹד יוֹתֵר; וְאִם בְּיוֹם חֹל הָיָה נִרְאֶה מֵאִיר כַּזָּהָב, הֲרֵי בְּיוֹם הַשַּׁבָּת הָיָה מֵאִיר וּבָהִיר עוֹד יוֹתֵר (מְכִילְתָא).

כֻּלָּם יוֹדְעִים, שֶׁהָאֹכֶל שֶׁל שַׁבָּת - יֵשׁ בּוֹ טַעַם מְיֻחָד, וְזֶה בִּזְכוּת תַּבְלִין מְיֻחָד שֶׁיֵּשׁ בּוֹ. כַּמּוּבָא בַּגְּמָרָא: “אָמַר לוֹ קֵיסָר לְרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן חֲנַנְיָא: מִפְּנֵי מָה תַּבְשִׁיל שֶׁל שַׁבָּת, רֵיחוֹ נוֹדֵף? אָמַר לוֹ: תַּבְלִין אֶחָד יֵשׁ לָנוּ, וְשַׁבָּת שְׁמוֹ, שֶׁאָנוּ מַטִּילִין לְתוֹכוֹ - וְרֵיחוֹ נוֹדֵף. אָמַר לוֹ: תֵּן לָנוּ הֵימֶנּוּ! - אָמַר לוֹ: כָּל הַמְשַׁמֵּר אֶת הַשַּׁבָּת - מוֹעִיל לוֹ; וְשֶׁאֵינוֹ מְשַׁמֵּר אֶת הַשַּׁבָּת - אֵינוֹ מוֹעִיל לוֹ...” (שַׁבָּת קי”ט).

וּמַעֲשֶׂה שֶׁהוּבָא בְּשֵׁם הַבֶּן אִישׁ חַי עַל יְהוּדִי אֶחָד, שֶׁהֶחְלִיט לְהָמִיר דָּתוֹ לְדַת מוּסְלְמִית, ר”ל. וּלְפִי חֻקֵּי הָאִיסְלַם, כְּדֵי שֶׁהֲמָרָתוֹ תִּהְיֶה בָּרַת תֹּקֶף, צְרִיכִים שֶׁיָּבוֹאוּ חַכְמֵי הַיְּהוּדִים, וִינַסּוּ לְהָנִיא אוֹתוֹ מִכַּוָּנָתוֹ. וְרַק אִם עָמַד עַל דַּעְתּוֹ, וּרְצוֹנוֹ תָּקִיף לְהָמִיר אֶת דָּתוֹ, רַק אָז מְקֻבֶּלֶת הֲמָרָתוֹ, ה’ יְרַחֵם.

כַּמּוּבָן, הַחֲכָמִים עָשׂוּ הַכֹּל עַל מְנָת לְהָנִיא אוֹתוֹ מִכַּוָּנָתוֹ - בָּאוּ אֵלָיו רַבָּנִים גְּדוֹלִים, בָּא אֵלָיו רַבּוֹ מֵהַחֵיְדֶר, בָּאוּ אָבִיו וְאִמּוֹ, אֶחָיו וְאַחְיוֹתָיו, חֲבֵרָיו וִידִידָיו, וְאַף אֶחָד לֹא הִצְלִיחַ לְשַׁנּוֹת אֶת דַּעְתּוֹ. הוּא הָיָה חָזָק בְּדַעְתּוֹ לְהָמִיר אֶת דָּתוֹ, וִיהִי מָה.

בַּסּוֹף נִזְכַּר אֶחָד מֵחֲבֵרָיו, שֶׁאוֹתוֹ יְהוּדִי, יֵשׁ לוֹ תַּאֲוָה גְּדוֹלָה לְבֵיצִים, שֶׁנִּתְבַּשְּׁלוּ בְּחַמִּין שֶׁל שַׁבָּת, וְהָיָה זֶה אֶחָד מִתַּעֲנוּגָיו הַגְּדוֹלִים. וְהָיָה אוֹכֵל בְּכָל שַׁבָּת כַּמּוּת גְּדוֹלָה שֶׁל בֵּיצִים אֵלּוּ, שֶׁנִּתְבַּשְּׁלוּ בְּחַמִּין שֶׁל שַׁבָּת. נִגַּשׁ אֵלָיו הֶחָבֵר וְלָחַשׁ לוֹ בְּאָזְנוֹ: חֲבֵרִי הַיָקָר! הֲלֹא אִם תָּמִיר אֶת דָּתְךָ, מַה יִּהְיֶה עַל הַבֵּיצִים שֶׁל שַׁבָּת?

אוֹתוֹ יְהוּדִי, כְּשֶׁרַק עָלָה עַל לִבּוֹ זִכְרוֹן רֵיחַ הַנִּיחוֹחַ שֶׁל הַחַמִּין שֶׁל שַׁבָּת וְטַעֲמָם הַמְיֻחָד שֶׁל הַבֵּיצִים הַנַּ”ל, מִיָּד נִתְעוֹרֵר בּוֹ הַנִּיצוֹץ הַקָּדוֹשׁ. וְרוּחַ הַטֻּמְאָה שֶׁמָּשְׁכָה אוֹתוֹ לְהָמִיר אֶת דָּתוֹ, נִסְתַּלְּקָה לָהּ, וְהוּא חָזַר בּוֹ מִכַּוָּנָתוֹ לְהָמִיר אֶת דָּתוֹ.

פְּסוּקִים ט”ז-י”ז-י”ח:

“זֶה הַדָּבָר אֲשֶׁר צִוָּה יְהֹוָה לִקְטוּ מִמֶּנּוּ אִישׁ לְפִי אָכְלוֹ עֹמֶר לַגֻּלְגֹּלֶת מִסְפַּר נַפְשֹׁתֵיכֶם אִישׁ לַאֲשֶׁר בְּאָהֳלוֹ תִּקָּחוּ: וַיַּעֲשׂוּ כֵן בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וַיִּלְקְטוּ הַמַּרְבֶּה וְהַמַּמְעִיט: וַיָּמֹדּוּ בָעֹמֶר וְלֹא הֶעְדִּיף הַמַּרְבֶּה וְהַמַּמְעִיט לֹא הֶחְסִיר אִישׁ לְפִי אָכְלוֹ לָקָטוּ”.

פֵּרַשׁ רַשִׁ”י: עֹמֶר - שֵׁם מִדָּה. מִסְפַּר נַפְשֹׁתֵיכֶם - כְּפִי מִנְיַן נְפָשׁוֹת שֶׁיֵּשׁ לְאִישׁ בְּאָהֳלוֹ, תִּקְּחוּ עֹמֶר לְכָל גֻּלְגֹּלֶת. כְּלוֹמַר, ה’ צִוָּה שֶׁעַם יִשְׂרָאֵל יִלְקְטוּ מִדָּה מְסֻיֶּמֶת שֶׁל מָן, עֹמֶר לְכָל אֶחָד מִבְּנֵי הַמִּשְׁפָּחָה.

וּמַמְשִׁיךְ רַשִׁ”י: הַמַּרְבֶּה וְהַמַּמְעִיט - יֵשׁ שֶׁלָּקְטוּ הַרְבֵּה, וְיֵשׁ שֶׁלָּקְטוּ מְעַט. וּכְשֶׁבָּאוּ לְבֵיתָם, וּמָדְדוּ בָּעֹמֶר אִישׁ אִישׁ מַה שֶּׁלָּקְטוּ, מָצְאוּ שֶׁהַמַּרְבֶּה לִלְקֹט לֹא הֶעְדִּיף עַל עֹמֶר לַגֻּלְגֹּלֶת אֲשֶׁר בְּאָהֳלוֹ; וְהַמַּמְעִיט לִלְקֹט לֹא מָצָא חָסֵר מֵעֹמֶר לַגֻּלְגֹּלֶת, וְזֶה נֵס גָּדוֹל שֶׁנַּעֲשָׂה בּוֹ. עַד כָּאן לְשׁוֹן רַשִׁ”י.


הַכְּלָל הַיּוֹצֵא מִדִּבְרֵי רַשִׁ”י הַקָּדוֹשׁ, שֶׁכַּמּוּת הַמָּן שֶׁהָיְתָה מַגִּיעָה לְכָל מִשְׁפָּחָה, הָיְתָה מְכֻוֶּנֶת בְּהַשְׁגָּחָה פְּרָטִית לְפִי מִנְיַן הַנְּפָשׁוֹת שֶׁבְּכָל מִשְׁפָּחָה לְלֹא שׁוּם אֶפְשָׁרוּת לְשַׁנּוֹת זֹאת. כְּלוֹמַר, מִי שֶׁהָיָה לוֹקֵט הַרְבֵּה - הָיָה מוֹצֵא שֶׁלֹּא הֶעְדִּיף! וּמִי שֶׁהָיָה לוֹקֵט מְעַט - הָיָה רוֹאֶה שֶׁלֹּא הֶחֱסִיר! וְזֶהוּ נֵס גָּדוֹל.

גַּם כָּאן מֻנָּח הַיְסוֹד, שֶׁכְּמוֹ שֶׁהָיָה בַּמָּן כָּךְ נוֹהֵג הוּא לְדוֹרוֹת, שֶׁהַפַּרְנָסָה שֶׁל הָאָדָם הִיא לְפִי מִסְפַּר הַנְּפָשׁוֹת שֶׁצָּרִיךְ לְפַרְנֵס. וּמִכָּאן תְּשׁוּבָה לְכָל אוֹתָם קְטַנֵּי אֱמוּנָה, הַנִּמְנָעִים מִלְּהָבִיא יְלָדִים לָעוֹלָם, בְּטַעֲנָה שֶׁמָּא תֶּחְסַר לָהֶם הַפַּרְנָסָה, שֶׁיֵּדְעוּ נֶאֱמָנָה, שֶׁה’ נוֹתֵן פַּרְנָסָה לְפִי הַנְּפָשׁוֹת. יוֹתֵר נְפָשׁוֹת - יוֹתֵר פַּרְנָסָה...

וְאַדְּרַבָּה, וְאַדְּרַבָּה, עַל פִּי הָאֱמֶת וְהָאֱמוּנָה, הַרְבֵּה פְּעָמִים הָאַבָּא הוּא מָלֵא חֲטָאִים, וּבִכְלָל לֹא מַגִּיעַ לוֹ פַּרְנָסָה, וְכָל פַּרְנָסָתוֹ הִיא רַק בִּזְכוּת בָּנָיו. וְיִתָּכֵן שֶׁהַבֵּן הַבָּא שֶׁיִּוָּלֵד, הוּא נְשָׁמָה שֶׁצְּרִיכָה לִחְיוֹת בְּעֹשֶׁר וּבְכָבוֹד, וְהָאַבָּא הַזֶּה יַתְחִיל לְקַבֵּל שֶׁפַע גָּדוֹל בִּשְׁבִילוֹ...

עוֹד נִלְמַד, שֶׁכְּמוֹ שֶׁבַּמָּן לֹא הוֹעִיל שׁוּם דָּבָר לְהוֹסִיף עַל מַה שֶּׁנִּקְצַב לַמִּשְׁפָּחָה, וַאֲפִלּוּ הָיָה הָאָדָם לוֹקֵט הַרְבֵּה, כַּאֲשֶׁר הָיָה מֵבִיא אֶת הַמָּן לְבֵיתוֹ וּמוֹדֵד מַה שֶּׁהֵבִיא, הָיָה מוֹצֵא כַּמּוּת מְדֻיֶּקֶת לְפִי הַנְּפָשׁוֹת, כָּךְ גַּם הַיּוֹם לֹא תּוֹעִיל לָאָדָם שׁוּם הִשְׁתַּדְּלוּת יְתֵרָה לְהַרְבּוֹת עַל פַּרְנָסָתוֹ, אֶלָּא תָּמִיד יְקַבֵּל בְּדִיּוּק מַה שֶּׁקָּצוּב לוֹ. וְאַף אִם “לִקֵּט” הַרְבֵּה פַּרְנָסָה, בַּסּוֹף הוּא וּבְנֵי בֵּיתוֹ יֵהָנוּ רַק מִמַּה שֶּׁקָּצוּב לָהֶם. וּמַה שֶּׁמְּיֻתָּר - הֵם לֹא יֵהָנוּ מִמֶּנּוּ כְּלָל, אוֹ שֶׁיִּתְבַּזְבֵּז עַל דְּבָרִים, שֶׁאֵין בָּהֶם תּוֹעֶלֶת, אוֹ שֶׁיֹּאבַד בְּכָל מִינֵי אֳפָנִים.

וְכֵן בַּכִּוּוּן הַשֵּׁנִי - מִי שֶׁמִּסְתַּפֵּק בְּמוּעָט, וְאֵינוֹ מַרְבֶּה בִּרְדִיפַת הַפַּרְנָסָה, אֶלָּא מַשְׁקִיעַ אֶת כֹּחוֹ וְאֶת זְמַנּוֹ בִּרְדִיפָה אַחַר ה’, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: “וְנֵדְעָה נִרְדְּפָה לָדַעַת אֶת-יְהֹוָה” (הוֹשֵׁעַ ו’), הוּא לֹא יַפְסִיד מְאוּמָה. וְהוּא וּבְנֵי בֵּיתוֹ יְקַבְּלוּ כָּל מַה שֶּׁקָּצוּב לָהֶם - בְּנַחַת וּבַהֲנָאָה.

וּמוּבָא עוֹד, שֶׁהַמָּן - הָיְתָה בּוֹ תְּכוּנָה, שֶׁמִּי שֶׁהָיָה אוֹכֵל מִמֶּנּוּ כַּמּוּת מְדֻיֶּקֶת שֶׁל “עֹמֶר”, הָיָה הַמָּן מְרַפֵּא אוֹתוֹ וּמַשְׂבִּיעַ אוֹתוֹ; וְאִם הָיָה אוֹכֵל יֶתֶר עַל הַמִּדָּה, הָיָה מַזִּיק לוֹ, וְגַם הוּא הָיָה נִשְׁאָר רָעֵב. מִכָּאן אָנוּ לוֹמְדִים אֶת מִדַּת הַהִסְתַּפְּקוּת וְאֶת בְּרִיאוּת הַגּוּף וְהַנֶּפֶשׁ. שֶׁכַּאֲשֶׁר הָאָדָם אוֹכֵל רַק מַה שֶּׁהוּא צֹרֶךְ גּוּפוֹ וְלֹא יוֹתֵר, אֲזַי הָאֹכֶל מְרַפֵּא אֶת כָּל גּוּפוֹ וּמַשְׂבִּיעַ אוֹתוֹ; וּמִי שֶׁאוֹכֵל יוֹתֵר מִמַּה שֶּׁהוּא צֹרֶךְ גּוּפוֹ, אֲזַי הָאֹכֶל מַזִּיק לוֹ, וְהוּא גַּם אֵינוֹ שָׂבֵעַ. וּמוּבָא בָּרַמְבַּ”ם, שֶׁכִּמְעַט כָּל הֶחֳלָיִים הַבָּאִים עַל הָאָדָם הֵם מֵחֲמַת רִבּוּי אֲכִילָה יֶתֶר עַל הַמִּדָּה.

מְכוֹנַת אֱמֶת

עוֹד נֵס הָיָה בַּמָּן, שֶׁמֵּחֲמַת שֶׁהָיָה הַמָּן יוֹרֵד לְפִי הַנְּפָשׁוֹת, עַל כֵּן, הָיוּ יְכוֹלִים לָדַעַת אֶת הָאֱמֶת בְּכָל מִינֵי עִנְיָנִים, כְּגוֹן: עֶבֶד שֶׁאֲדוֹנוֹ טוֹעֵן שֶׁבָּרַח מִמֶּנּוּ, וְהוּא נִמְצָא כָּעֵת אֵצֶל אָדוֹן אַחֵר. הָאָדוֹן הָרִאשׁוֹן טוֹעֵן, שֶׁזֶּה הָעֶבֶד שַׁיָּךְ לוֹ; וְהָאָדוֹן הַשֵּׁנִי טוֹעֵן, שֶׁהוּא מְכָרוֹ לוֹ כַּדָּת וְכַדִּין. מֹשֶׁה רַבֵּנוּ הָיָה אוֹמֵר לָהֶם לְהַמְתִּין לַבֹּקֶר, וְאָז הָיוּ מוֹדְדִים כַּמָּה עֳמָרִים יָרְדוּ אֵצֶל כָּל אָדוֹן, וּלְפִי זֶה הָיוּ יוֹדְעִים אֵיפֹה יָרַד הַמָּן שֶׁל הָעֶבֶד. אִם רָאוּ, שֶׁיָּרַד אֵצֶל אֲדוֹנוֹ הָרִאשׁוֹן, בְּיָדוּעַ שֶׁבָּרַח מִמֶּנּוּ. וְהוּא עֲדַיִן שַׁיָּךְ לוֹ, וְלָכֵן, הַמָּן שֶׁלּוֹ יָרַד אֶצְלוֹ. וְאִם הָיָה יוֹרֵד אֵצֶל אֲדוֹנוֹ הַשֵּׁנִי, סִימָן שֶׁהוּא בֶּאֱמֶת שַׁיָּךְ לָאָדוֹן הַשֵּׁנִי, וְהָאָדוֹן הָרִאשׁוֹן מְכָרוֹ לוֹ, וְהוּא מְשַׁקֵּר.

וְכֵן הָאִשָּׁה שֶׁבָּרְחָה מִבֵּית בַּעְלָהּ, בְּטַעֲנָה שֶׁבַּעְלָהּ מִתְעַלֵּל בָּהּ, וְהַבַּעַל טוֹעֵן שֶׁהִיא סְתָם מוֹרֶדֶת. מֹשֶׁה רַבֵּנוּ הָיָה אוֹמֵר לָהֶם: לְכוּ וְתָשׁוּבוּ בַּבֹּקֶר. אִם הָיָה נִמְצָא עֹמֶר מְיֻתָּר ַעּודָיְּב ,ּהָלְעַּב תיֵבְּב דֵרֹוי ּהָּלֶׁש רֶמֹעָה הָיָה ּוּלִאְו .ָהיִבָא תיֵבְל בּוׁשָּתֶׁש אּוה ןיִּדַה ןִּמֶׁש ,הָרֹוה ןָּמַה יִּכ ,הָחְרָּבֶׁש דַע ּהָּב לֵּלַעְתִהֶׁש אּוה לַעַּבַהְו ,תֶרֶבֹוּד תֶמֱאֶׁש ַעּודָיְּב ,ָהיִבָא תיֵבְּב שֶׁשֶּׁקֶר דּוֹבֶרֶת, וּמוֹרֶדֶת הִיא, וּבָרְחָה בְּלִי סִבָּה מֻצְדֶּקֶת מִבֵּית בַּעְלָהּ, שֶׁהֲרֵי הַמָּן הוֹרָה, שֶׁמִּן הַדִּין הוּא שֶׁתִּחְיֶה עִם בַּעְלָהּ. וְכָךְ הָיָה הַמָּן מַגִּיד דִּינִים וּמִשְׁפָּטִים לְיִשְׂרָאֵל (לֶקַח טוֹב).

מִכָּאן רוֹאִים אֶת הַהַשְׁגָּחָה הַנִּפְלָאָה עַל כָּל נֶפֶשׁ וְנֶפֶשׁ. שֶׁהַבּוֹרֵא מַשְׁגִּיחַ עַל כָּל אֶחָד לָתֵת לוֹ פַּרְנָסָתוֹ בַּמָּקוֹם שֶׁהוּא נִמְצָא, וְאֵין צֹרֶךְ לָאָדָם לְחַפֵּשׂ אַחַר פַּרְנָסָתוֹ בִּמְקוֹמוֹת רְחוֹקִים. כִּי אַדְּרַבָּה, הַפַּרְנָסָה הִיא שֶׁתְּחַפֵּשׂ אַחֲרָיו, וְתָבוֹא לַמָּקוֹם שֶׁהוּא נִמְצָא שָׁם. כְּמוֹ שֶׁמְּסֻפָּר עַל אוֹתוֹ צַדִּיק, שֶׁרָאָה אִישׁ אֶחָד רָץ בְּבֶהָלָה. עָצַר אוֹתוֹ וְשָׁאַל אוֹתוֹ: מָה אַתָּה רָץ כָּךְ בְּבֶהָלָה? עָנָה לוֹ אוֹתוֹ אִישׁ: אֲנִי רָץ אַחַר הַפַּרְנָסָה. שָׁאַל אוֹתוֹ: וּמִנַּיִן לְךָ, שֶׁהַפַּרְנָסָה נִמְצֵאת בַּכִּוּוּן הַזֶּה, שֶׁאַתָּה רָץ אֵלָיו? אוּלַי נִמְצֵאת בַּכִּוּוּן הַשֵּׁנִי, וְנִמְצָא שֶׁאַתָּה בּוֹרֵחַ מִפָּנֶיהָ?

וְכַיָּדוּעַ הַמַּעֲשֶׂה שֶׁסִּפֵּר רַבִּי נַחְמָן מִבְּרֶסְלֵב זיע”א עַל יְהוּדִי אֶחָד, שֶׁחָלַם לוֹ חֲלוֹם, שֶׁתַּחַת הַגֶּשֶׁר בְּוִינָה יֶשְׁנוֹ אוֹצָר. וְאָמְרוּ לוֹ בַּחֲלוֹמוֹ, שֶׁיֵּלֵךְ לְשָׁם וְיַחְפֹּר וְיוֹצִיא אֶת הָאוֹצָר. נָסַע הַיְּהוּדִי לְוִינָה, מָצָא אֶת הַגֶּשֶׁר, וְרָצָה לַחְפֹּר. אוּלָם מֵחֲמַת שֶׁהָיוּ עוֹמְדִים שָׁם חַיָּלִים הַשּׁוֹמְרִים אֶת הַגֶּשֶׁר, לֹא יָכֹל לַעֲשׂוֹת כְּלוּם.

הֶחֱלִיט הַיְּהוּדִי לָבוֹא בַּלַּיְלָה. וְהִנֵּה בְּבוֹאוֹ, עֲדַיִן עוֹמְדִים שָׁם הַשּׁוֹמְרִים סְבִיב מְדוּרוֹת מְאִירוֹת, וְשׁוּב אֵינוֹ יָכוֹל לַחְפֹּר. וְכָךְ הָלַךְ וְחָזַר בְּמֶשֶׁךְ כַּמָּה יָמִים, וּבְכָל פַּעַם רָאָה, שֶׁאֵין בְּאֶפְשָׁרוּתוֹ לַעֲשׂוֹת דָּבָר. בֵּינְתַיִם הִתְעוֹרְרָה תְּשׂוּמַת לִבָּם שֶׁל הַשּׁוֹמְרִים לַיְּהוּדִי, שֶׁמִּסְתּוֹבֵב כַּמָּה יָמִים סְבִיב הַגֶּשֶׁר. הֵם קָרְאוּ לוֹ לָבוֹא לִפְנֵי מְפַקְּדָם, וּלְהַסְבִּיר לוֹ מַה הוּא מְחַפֵּשׂ, אוּלַי מְתַכְנֵן הוּא לְחַבֵּל בַּגֶּשֶׁר?

הֶחֱלִיט הַיְּהוּדִי, שֶׁאֵין לוֹ מַה לְּהַפְסִיד, סִפֵּר לַקָּצִין אֶת חֲלוֹמוֹ, וּבִקֵּשׁ מִמֶּנּוּ שֶׁיַּנִּיחַ לוֹ לַחְפֹּר, וְהוּא יַחֲלֹק עִמּוֹ בָּאוֹצָר. אוּלָם כְּשֶׁסִּפֵּר אֶת חֲלוֹמוֹ לַקָּצִין, פָּרַץ הַלָּה בִּצְחוֹק מִתְגַּלְגֵּל, וּכְשֶׁנִּרְגַּע קְצָת, נִגֵּב אֶת דִּמְעוֹת הַצְּחוֹק מֵעֵינָיו, וְאָמַר לוֹ: בֶּאֱמֶת, אַתָּה יְהוּדִי מַצְחִיק! בִּשְׁבִיל חֲלוֹם טִפְּשִׁי נָסַעְתָּ יוֹמָם וָלַיְלָה לְוִינָה? הֲלֹא תִּרְאֶה, גַּם אָנֹכִי חָלַמְתִּי חֲלוֹם, וּבַחֲלוֹמִי אָמְרוּ לִי שֶׁבַּעֲיָרָה פְּלוֹנִית (כָּאן צִיֵּן אֶת שֵׁם עֲיָרָתוֹ שֶׁל הַיְּהוּדִי) בַּחֲצַר בֵּיתוֹ שֶׁל יְהוּדִי, שֶׁשְּׁמוֹ כָּךְ וְכָךְ (כָּאן צִיֵּן אֶת שְׁמוֹ שֶׁל הַיְּהוּדִי), נִמְצָא אוֹצָר גָּדוֹל. שֶׁאֵלֵךְ לְשָׁם וְאֶחְפֹּר, וְאֶקַּח אוֹתוֹ לְעַצְמִי. נוּ, אֲנִי שׁוֹאֵל אוֹתְךָ, נִרְאֶה לְךָ, שֶׁאֲנִי פֶּתִי לְטַלְטֵל אֶת עַצְמִי עַד לְשָׁם בִּשְׁבִיל אוֹתוֹ חֲלוֹם טִפְּשִׁי?

וְשׁוּב פָּרַץ הַגּוֹי בִּצְחוֹק, וְהוֹרָה לַחַיָּלִים לְהַנִּיחַ לְהַיְהוּדִי לָלֶכֶת, לֹא לִפְנֵי שֶׁאִיֵּם עָלָיו בִּרְצִינוּת מְעֻשָּׂה, שֶׁלֹּא יָהִין לְהַרְאוֹת פָּנָיו שׁוּב לְיַד הַגֶּשֶׁר שֶׁל וִינָה.

כַּמּוּבָן, לֹא הָיָה שׁוּם צֹרֶךְ בְּאִיּוּם זֶה... אוֹתוֹ יְהוּדִי כְּבָר הֵחֵל בְּרִיצָה מְטֹרֶפֶת לְכִוּוּן תַּחֲנַת הָרַכֶּבֶת לִתְפֹּס אֶת הָרַכֶּבֶת הָרִאשׁוֹנָה לְבֵיתוֹ. וּכְשֶׁבָּא לְבֵיתוֹ, וְחָפַר בַּחֲצֵרוֹ, אָכֵן, מָצָא שָׁם אוֹצָר גָּדוֹל, וְחַי מִמֶּנּוּ בְּרֶוַח כָּל יְמֵי חַיָּיו.

וּמוּסַר הַהַשְׂכֵּל שֶׁל מַעֲשֶׂה זֶה בָּרוּר - אֵין צֹרֶךְ לְהַרְחִיק נְדֹד בִּשְׁבִיל פַּרְנָסָה, כִּי כַּאֲשֶׁר יִרְצֶה הַבּוֹרֵא לְפַרְנֵס אֶת הָאָדָם, הוּא יַמְצִיא לוֹ אֶת פַּרְנָסָתוֹ בִּמְקוֹמוֹ.

בְּלִי טוֹבוֹת

עוֹד נִתָּן לִלְמֹד מִזֶּה לְעִנְיַן שְׁלוֹם בַּיִת. שֶׁפְּעָמִים יֵשׁ שֶׁהַבַּעַל מִתְעַלֵּל בְּאִשְׁתּוֹ, וּמוֹנֵעַ מִמֶּנָּה פַּרְנָסָה. וְאַף מְגָרֵשׁ אוֹתָהּ, וְהוּא חוֹשֵׁב, שֶׁבִּלְעָדָיו לֹא תִּהְיֶה לָהּ פַּרְנָסָה; וְכָךְ הִיא תִּכָּנַע, וְתַחְזֹר לַבַּיִת, וְ”תֵדַע אֶת מְקוֹמָהּ”. וּבֶאֱמֶת טָעוּת גְּדוֹלָה בְּיָדוֹ. שֶׁהֲרֵי בַּמָּקוֹם שֶׁהִיא שָׁם, לְשָׁם תַּגִּיעַ פַּרְנָסָתָהּ. וְאַדְּרַבָּה, אֶצְלוֹ תֶּחְסַר הַפַּרְנָסָה, כִּי בְּוַדַּאי יֶחְסַר חֵלֶק פַּרְנָסָתָהּ שֶׁל אִשְׁתּוֹ. וְעוֹד יוֹתֵר מִזֶּה, יִתָּכֵן שֶׁכָּל הַפַּרְנָסָה שֶׁלּוֹ הָיְתָה רַק בִּזְכוּת אִשְׁתּוֹ, וְאַחֲרֵי שֶׁיְּגָרֵשׁ אוֹתָהּ הוּא יִמְצָא אֶת עַצְמוֹ לְלֹא שׁוּם פַּרְנָסָה - וּלְלֹא אִשָּׁה...

פְּסוּקִים י”ט-כ’:

וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֲלֵהֶם אִישׁ אַל יוֹתֵר מִמֶּנּוּ עַד בֹּקֶר: וְלֹא שָׁמְעוּ אֶל מֹשֶׁה וַיּוֹתִרוּ אֲנָשִׁים מִמֶּנּוּ עַד בֹּקֶר וַיָּרֻם תּוֹלָעִים וַיִּבְאַשׁ וַיִּקְצֹף עֲלֵהֶם מֹשֶׁה.

וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֲלֵהֶם אִישׁ אַל יוֹתֵר מִמֶּנּוּ עַד בֹּקֶר - לָמָּה וּמַדּוּעַ? אֶלָּא עַל מְנָת לְהַרְגִּילָם לְהִשָּׁעֵן וּלְהִסָּמֵךְ עַל אֲבִיהֶם שֶׁבַּשָּׁמַיִם. שֶׁהֲרֵי מִי שֶׁיֵּשׁ לוֹ בָּנִים וּבָנוֹת, הָיָה מֵחֵל לִדְאֹג, אוּלַי לֹא יֵרֵד מָחָר מָן, וּבַמֶּה אֲכַלְכֵּל בָּנַי וּבְנוֹתַי? וְהָיָה מְחַזֵּק אֶת לִבּוֹ לְיַחֵל בְּבִטָּחוֹן לְאָבִיו שֶׁבַּשָּׁמַיִם (מִדְרָשׁ שׁוֹחֵר טוֹב).

וַיּוֹתִירוּ אֲנָשִׁים מִמֶּנּוּ עַד בֹּקֶר - מִי הָיוּ אֵלֶּה? אֲנָשִׁים חַסְרֵי אֱמוּנָה, אֲנָשִׁים שֶׁאֵינָם טוֹבִים. וּמִי הֵם? דָּתָן וַאֲבִירָם (שְׁמוֹת רַבָּה).

כָּל יוֹם וּבִרְכָּתוֹ

מֹשֶׁה צִוָּה עַל עַם יִשְׂרָאֵל לֹא לְהַשְׁאִיר מֵהַמָּן לְיוֹם אַחֵר. וּמִי שֶׁלֹּא שָׁמַע לוֹ, הֻפְתַּע לְגַלּוֹת, שֶׁהַמָּן מִתְקַלְקֵל לְלֹא שׁוּם סִבָּה נִרְאֵית לָעַיִן. כִּי אֵין זֶה מִדֶּרֶךְ הַטֶּבַע, שֶׁיִּתְקַלְקֵל מַהֵר כָּל כָּךְ. שֶׁהֲרֵי הָיָה יָכוֹל הָאָדָם לֶאֱכֹל מִמֶּנּוּ כָּל הַלַּיְלָה, וְהָיָה טָרִי וְטָעִים, וּמִיָּד מִשֶּׁעָלָה עַמּוּד הַשַּׁחַר - הִתְלִיעַ! וְכֵן אֵין זֶה מִדֶּרֶךְ הַטֶּבַע שֶׁיָּרוּם תּוֹלָעִים, וְרַק אַחֲרֵי כֵן יִבְאַשׁ, אֶלָּא הַכֹּל הָיָה נֵס אֶחָד גָּדוֹל.

עַל יְדֵי כָּל הַהַנְהָגוֹת הַנִּסִּיּוֹת הַלָּלוּ רָצָה הַבּוֹרֵא לְלַמֵּד אֶת עַם יִשְׂרָאֵל בְּכֹחַ, שֶׁאֵין שׁוּם אֶפְשָׁרוּת לְהַשְׁאִיר פַּרְנָסָה מִיּוֹם לַחֲבֵרוֹ. וּמִי שֶׁיְּנַסֶּה לַעֲשׂוֹת כֵּן, יֻפְתַּע לְגַלּוֹת, שֶׁאֵין לוֹ שׁוּם בְּרָכָה בַּמֶּה שֶׁהוֹתִיר, וְהוּא מִתְקַלְקֵל לוֹ בְּאֵיזֶה אֹפֶן.

וְכֵן יָדוּעַ, שֶׁהָיוּ צַדִּיקִים נוֹהֲגִים לֹא לְהַשְׁאִיר כֶּסֶף בְּאַמְתַּחְתָּם מִיּוֹם לַחֲבֵרוֹ. וְכֵן הָיָה הַבַּעַל שֵׁם טוֹב נוֹהֵג, שֶׁלֹּא הָיָה הוֹלֵךְ לִישֹׁן, עַד שֶׁהָיָה מְפַזֵּר אֶת כָּל מַה שֶּׁנּוֹתַר לוֹ מִכַּסְפּוֹ לַעֲנִיִּים. וּמְסֻפָּר, שֶׁפַּעַם אַחַת הָלַךְ הַבַּעַל שֵׁם טוֹב לִישֹׁן, וְלֹא הִצְלִיחַ בְּשׁוּם אֹפֶן לְהֵרָדֵם. קָם הַצַּדִּיק מִמִּטָּתוֹ, הֵעִיר אֶת אִשְׁתּוֹ, וְשָׁאַל אוֹתָהּ, שֶׁמָּא הִשְׁאִירָה בְּיָדָהּ כֶּסֶף בְּאֵיזֶה מָקוֹם?

עָנְתָה לוֹ אִשְׁתּוֹ שֶׁכֵּן. יֵשׁ בְּיָדָהּ סְכוּם נִכְבָּד שֶׁל כֶּסֶף. וּמֵחֲמַת שֶׁקִּבְּלָה כֶּסֶף זֶה סָמוּךְ לַלַּיְלָה, לֹא הִסְפִּיקָה לְחַלְּקוֹ לִצְדָקָה. לָכֵן, חָשְׁבָה שֶׁלֹּא נוֹרָא אִם תְּחַכֶּה לַבֹּקֶר, וְאָז תִּמָּלֵךְ בְּדַעְתָּהּ מַה לַּעֲשׂוֹת בַּכֶּסֶף. וְעוֹד שָׁאֲלָה אוֹתוֹ אִשְׁתּוֹ: מַדּוּעַ הִנְּךָ שׁוֹאֵל? הַאִם זָקוּק הוּא עַתָּה לְמָמוֹן זֶה מֵאֵיזוֹ סִבָּה? פִּדְיוֹן שְׁבוּיִים נִזְדַּמֵּן לְךָ, וּבְשֶׁל כָּךְ הֵעַרְתָּ אוֹתִי?

אָמַר לָהּ הַבַּעַל שֵׁם טוֹב: לֹא אִשְׁתִּי הַיְקָרָה. פָּשׁוּט לֹא יָכֹלְתִּי לְהֵרָדֵם, וְלֹא הֵבַנְתִּי לָמָּה. עַד שֶׁעָלָה בְּדַעְתִּי, שֶׁאוּלַי נִשְׁאֲרָה אֵיזוֹ פְּרוּטָה, שֶׁלֹּא חִלַּקְנוּ לַעֲנִיִּים. וְיָדוּעַ לָךְ, שֶׁאֵינִי עוֹלֶה עַל מִשְׁכָּבִי, כָּל זְמַן שֶׁלֹּא כִּלִּיתִי אֶת פַּרְנָסַת אוֹתוֹ הַיּוֹם. וְעַתָּה תַּעֲשִׂי עִמִּי חֶסֶד, וְתִתְּנִי אֶת הַכֶּסֶף הַזֶּה לִצְדָקָה לְאַחַת מִשְּׁכֵנוֹתַיִךְ, כְּדֵי שֶׁאוּכַל גַּם אֲנִי לִישֹׁן קְצָת...

שָׂכָר חָדְשִׁי

וְהִנֵּה, צְרִיכִים לָדַעַת שֶׁאַף עַל פִּי שֶׁיֶּשְׁנָם צַדִּיקִים, שֶׁנָּהֲגוּ כֵּן בְּדוֹרוֹת קוֹדְמִים, וְיִתָּכֵן שֶׁגַּם הַיּוֹם יֶשְׁנָם צַדִּיקִים שֶׁנּוֹהֲגִים כֵּן, אוּלָם בְּתוֹר הַנְהָגָה לִכְלַל עַם יִשְׂרָאֵל, הַכֹּל הוּא לְפִי הַדּוֹר. כִּי בַּדּוֹרוֹת הָרִאשׁוֹנִים הָיוּ כֻּלָּם חַיִּים עַל בָּסִיס יוֹמִי, שֶׁהָיוּ מְקַבְּלִים שְׂכָרָם יוֹם בְּיוֹמוֹ, וּלְפִי זֶה הָיוּ מְכַלְכְּלִים אֶת חַיֵּיהֶם. לְמָשָׁל, אָדָם הָיָה מִשְׂתַּכֵּר כָּךְ וְכָךְ פְּרוּטוֹת לְיוֹם, וּבָזֶה הָיָה קוֹנֶה אֹכֶל לְאוֹתוֹ הַיּוֹם וְנֵרוֹת לְמָאוֹר וְכַמָּה גִּזְרֵי עֵצִים לְהַסָּקָה וְכַדּוֹמֶה. וּבְוַדַּאי לֹא הָיוּ מַקְרֵרִים לִשְׁמֹר מָזוֹן וְכַיּוֹצֵא בָּזֶה, וְלֹא חֶשְׁבּוֹנוֹת חָדְשִׁיִּים לְבֶזֶק וּלְחֶבְרַת חַשְׁמַל, וּלְמַיִם וְכוּ’. לָכֵן, לְפִי זֶה הוֹרוּ חֲזַ”ל, שֶׁלֹּא יִדְאַג הָאָדָם לְיוֹם הַמָּחָר. וּמִי שֶׁזִּמֵּן לוֹ פַּרְנָסַת אוֹתוֹ הַיּוֹם, יְזַמֵּן לוֹ גַּם לְמָחָר.

אוּלָם בְּיָמֵינוּ ה’ מַנְהִיג אֶת הָעוֹלָם אַחֶרֶת, וְרֹב בְּנֵי אָדָם חַיִּים לְפִי בָּסִיס חָדְשִׁי. עוֹשִׂים קְנִיּוֹת לִזְמַן רַב, וּמְשַׁלְּמִים חֶשְׁבּוֹן חַשְׁמַל חָדְשִׁי, וְכָל כַּיּוֹצֵא בָּזֶה לָכֵן, הַבְּחִינָה שֶׁל הַדּוֹר שֶׁלָּנוּ הִיא לֹא לְהַשְׁאִיר כֶּסֶף, וְלֹא לִדְאֹג מֵחֹדֶשׁ לְחֹדֶשׁ. אִם יֵשׁ לָאָדָם קֹרַת גַּג, וּפַרְנָסָה לְאוֹתוֹ הַחֹדֶשׁ, אֲזַי אַל יִדְאַג מַה יִּהְיֶה בַּחֹדֶשׁ הַבָּא, אֶלָּא יַאֲמִין, שֶׁכְּמוֹ שֶׁה’ עָזַר לוֹ לַעֲבֹר אֶת הַחֹדֶשׁ הַזֶּה וְאֶת כָּל הֶחֳדָשִׁים עַד הֵנָּה, כָּךְ יַעֲזֹר לוֹ גַּם בַּחֹדֶשׁ הַבָּא וּבְכָל הֶחֳדָשִׁים שֶׁאַחֲרָיו.

פָּסוּק כ”א:

“וַיִּלְקְטוּ אֹתוֹ בַּבֹּקֶר בַּבֹּקֶר אִישׁ כְּפִי אָכְלוֹ וְחַם הַשֶּׁמֶשׁ וְנָמָס”.

כָּאן אָנוּ לוֹמְדִים, שֶׁעִנְיַן הַפַּרְנָסָה, אַף עַל פִּי שֶׁכָּל כֻּלּוֹ הוּא אַךְ וְרַק בְּהַשְׁגָּחָה פְּרָטִית, וַה’ זָן וּמְפַרְנֵס אֶת הַכֹּל לְלֹא שׁוּם צֹרֶךְ בְּהִשְׁתַּדְּלוּת כְּלָל, צָרִיךְ עַל כָּל פָּנִים, שֶׁהָאָדָם לֹא יִהְיֶה עַצְלָן, כִּי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֵינוֹ מְפַרְנֵס עַצְלָנִים.

וּמִנַּיִן אָנוּ לוֹמְדִים זֹאת? מִכְּפִילוּת הַמִּלָּה “בַּבֹּקֶר בַּבֹּקֶר”, שֶׁמְּלַמְּדֵנוּ, שֶׁהָיוּ צְרִיכִים לָקוּם מֻקְדָּם מְאֹד, הַרְבֵּה לִפְנֵי שֶׁתַּעֲלֶה הַשֶּׁמֶשׁ. בְּדֶרֶךְ מָשָׁל: בִּימֵי הַקַּיִץ, כְּשֶׁהַשֶּׁמֶשׁ זוֹרַחַת בְּחָמֵשׁ בַּבֹּקֶר, הָיוּ צְרִיכִים לָקוּם לְפָחוֹת בְּשָׁלֹשׁ בַּבֹּקֶר, כְּדֵי שֶׁיַּסְפִּיקוּ לִלְקֹט אֶת הַמָּן. וּבִפְרָט הָרְשָׁעִים, שֶׁהָיוּ צְרִיכִים לָלֶכֶת לְמֶרְחַקִּים, הָיוּ צְרִיכִים לָקוּם עוֹד יוֹתֵר מֻקְדָּם.

כְּלָלוֹ שֶׁל דָּבָר, בְּנֵי יִשְׂרָאֵל הָיוּ צְרִיכִים לָקוּם מֻקְדָּם מְאֹד, וּלְהַסְפִּיק לִלְקֹט אֶת הַמָּן לִפְנֵי שֶׁתַּעֲלֶה הַשֶּׁמֶשׁ, שֶׁאָז הָיָה מִתְמוֹסֵס הַמָּן וְנֶעְלָם, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (שָׁם כ”א): “וַיִּלְקְטוּ אֹתוֹ בַּבֹּקֶר בַּבֹּקֶר אִישׁ כְּפִי אָכְלוֹ וְחַם הַשֶּׁמֶשׁ וְנָמָס”.

מָה רָאָה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְהַטְרִיחַ אֶת עַם יִשְׂרָאֵל לָקוּם מֻקְדָּם כָּל כָּךְ כְּדֵי לִלְקֹט אֶת הַמָּן? וּמִי שֶׁהָיָה מְאַחֵר אֶת הַמּוֹעֵד, לֹא הָיָה לוֹ מַה לֶּאֱכֹל בְּאוֹתוֹ הַיּוֹם! הֲלֹא כָּל עִנְיַן הַמָּן הָיָה נֵס מִן הַשָּׁמַיִם; מַדּוּעַ לֹא יְקַבְּלוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת פַּרְנָסָתָם גַּם בְּלִי לָקוּם מֻקְדָּם? מִמֵּילָא הַבּוֹרֵא מְפַנֵּק אוֹתָם בְּלֶחֶם מִן הַשָּׁמַיִם בְּלֹא טֹרַח, בְּלֹא הֲכָנָה, אִם כֵּן, מַדּוּעַ לֹא יְפַנֵּק אוֹתָם “עַד הַסּוֹף”, שֶׁיּוּכְלוּ לָקוּם בְּעֶשֶׂר בַּבֹּקֶר וְלֶאֱכֹל מָן טָעִים וְחַם...?

אֶלָּא יָדוּעַ הַפִּתְגָּם הָעַתִּיק: מִי שֶׁקָּם מֻקְדָּם - מְעוֹרֵר אֶת מַזָּלוֹ; וּמִי שֶׁקָּם מְאֻחָר - הַמַּזָּל שֶׁלּוֹ יָשֵׁן. וּפִתְגָּם אַחֵר אוֹמֵר: הַקִּימָה מֻקְדָּם שָׁוָה זָהָב... ה’ יִתְבָּרֵךְ רָצָה לְלַמֵּד אֶת עַם יִשְׂרָאֵל יְסוֹד לְדוֹרוֹת, וְהוּא יְסוֹד הַזְּרִיזוּת וְהַחֲרִיצוּת. רַק מִי שֶׁקָּם מֻקְדָּם בַּבֹּקֶר - יִהְיֶה לוֹ פַּרְנָסָה. וּמִי שֶׁהוּא עַצְלָן, וְקָם מְאֻחָר - נֶחְסָר לוֹ הַפַּרְנָסָה שֶׁל אוֹתוֹ הַיּוֹם.

כִּי כְּמוֹ שֶׁהָיָה בַּמָּן בַּמִּדְבָּר, כָּךְ הוּא נוֹהֵג לְדוֹרוֹת. מִי שֶׁרוֹצֶה שֶׁתִּהְיֶה לוֹ פַּרְנָסָה - אָסוּר שֶׁיִּהְיֶה עַצְלָן, אֶלָּא צָרִיךְ לִהְיוֹת זָרִיז וְלָקוּם מֻקְדָּם בַּבֹּקֶר. וּכְמוֹ שֶׁהַמָּן הָיָה יוֹרֵד בְּנֵס מָן הַשָּׁמַיִם, וְלֹא הָיָה תָּלוּי בְּהִשְׁתַּדְּלוּת כְּלָל, וְאַף עַל פִּי כֵן גָּזַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, שֶׁרַק מִי שֶׁיָּקוּם מֻקְדָּם, יוּכַל לֵהָנוֹת מִמֶּנּוּ, כָּךְ הוּא לְדוֹרוֹת. שֶׁהַפַּרְנָסָה אָמְנָם כֻּלָּהּ בְּנֵס וּבְהַשְׁגָּחָה, וּבֶאֱמֶת, הִיא לֹא תְּלוּיָה בְּשׁוּם הִשְׁתַּדְּלוּת, אֲבָל צְרִיכִים עַל כָּל פָּנִים לָקוּם מֻקְדָּם בִּשְׁבִיל לִזְכּוֹת בָּהּ.

וְכֵן לֹא טוֹב שֶׁיֵּשֵׁב הָאָדָם בָּטֵל בְּבֵיתוֹ, אֶלָּא צָרִיךְ שֶׁיֵּצֵא מִן הַבַּיִת, וְיַעֲשֶׂה מַשֶּׁהוּ! כִּי לַאֲנָשִׁים שֶׁקָּמִים מְאֻחָר, וְלַאֲנָשִׁים שֶׁנִּתְקָעִים בַּבַּיִת - אֵין פַּרְנָסָה... לָכֵן, אֲפִלּוּ מִי שֶׁאֵין לוֹ עֲבוֹדָה, עַל כָּל פָּנִים יָקוּם מֻקְדָּם, וְיֵצֵא מִן הַבַּיִת. וִינַצֵּל אֶת הַזְּמַן לָלֶכֶת לְבֵית הַכְּנֶסֶת וּלְהִתְפַּלֵּל, וְגַם יִלְמַד תּוֹרָה. וְאַחֲרֵי הַלִּמּוּד יִתְפַּלֵּל עַל פַּרְנָסָה, וִיבַקֵּשׁ בַּשָּׂפָה שֶׁלּוֹ: אַבָּא שֶׁבַּשָּׁמַיִם, תֵּן לִי פַּרְנָסָה. וְאָז מֻבְטָח לוֹ, שֶׁיְּקַבֵּל פַּרְנָסָה, כַּמּוּבָא בְּסֵפֶר הַמִּדּוֹת (מָמוֹן): מִי שֶׁאֵין לוֹ פַּרְנָסָה, יַעֲסֹק בַּתּוֹרָה, וְאַחַר כָּךְ יִתְפַּלֵּל עַל פַּרְנָסָה; בְּוַדַּאי יִתְקַבֵּל תְּפִלָּתוֹ.

וְדַע, שֶׁהַקִּימָה מְאֻחָר וְהַיְשִׁיבָה בַּבַּיִת מַזִּיקָה כָּל כָּךְ לַנֶּפֶשׁ, לִשְׁלוֹם הַבַּיִת וּלְכָל הַהַצְלָחָה שֶׁל הָאָדָם, עַד שֶׁטּוֹב יוֹתֵר, שֶׁיֵּצֵא הָאָדָם מֻקְדָּם מִן הַבַּיִת, אֲפִלּוּ אֵין לוֹ כְּלָל מַה לַּעֲשׂוֹת, וְהוּא רַק יִסְתּוֹבֵב כָּל הַיּוֹם. וְהָעִקָּר שֶׁלֹּא יִתְנַוֵּן בְּבֵיתוֹ, וְלֹא יִפֹּל לְעַצְלוּת וּלְדִכָּאוֹן. כַּמּוּבָן, הַטּוֹב בְּיוֹתֵר הוּא שֶׁלֹּא יִסְתּוֹבֵב כְּשִׁכּוֹר, אֶלָּא אַחֲרֵי שֶׁהָיָה בְּבֵית הַכְּנֶסֶת וְהִתְפַּלֵּל, וְלָמַד תּוֹרָה, יֵלֵךְ גַּם לִפְגִישׁוֹת וּלְרֵאָיוֹנוֹת לְקַבָּלַת עֲבוֹדָה וְכַדּוֹמֶה. בְּקִצּוּר - יְמַלֵּא אֶת הַיּוֹם, וְאָז בְּוַדַּאי מֻבְטָח לוֹ, שֶׁתִּהְיֶה לוֹ פַּרְנָסָה.

פְּסוּקִים כ”ו-כ”ז-כ”ח-כ”ט-ל’:

“שֵׁשֶׁת יָמִים תִּלְקְטֻהוּ וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי שַׁבָּת לֹא יִהְיֶה בּוֹ: וַיְהִי בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי יָצְאוּ מִן הָעָם לִלְקֹט וְלֹא מָצָאוּ: וַיֹּאמֶר יְהוָֹה אֶל מֹשֶׁה עַד אָנָה מֵאַנְתֶּם לִשְׁמֹר מִצְוֹתַי וְתוֹרֹתָי: רְאוּ כִּי יְהוָֹה נָתַן לָכֶם הַשַּׁבָּת עַל כֵּן הוּא נֹתֵן לָכֶם בַּיּוֹם הַשִּׁשִּׁי לֶחֶם יוֹמָיִם שְׁבוּ אִישׁ תַּחְתָּיו אַל יֵצֵא אִישׁ מִמְּקֹמוֹ בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי: וַיִשְׁבְּתוּ הָעָם בַּיּוֹם הַשְּׁבִעִי”.

מוּבָא בִּפְסוּקִים אֵלּוּ יְסוֹד גָּדוֹל - שֶׁבְּשַׁבָּת אֵין שׁוּם פַּרְנָסָה. וְאַף מִי שֶׁטּוֹעֵן, שֶׁרֹב רְוָחָיו בָּאִים דַּוְקָא בְּיוֹם הַשַּׁבָּת, טָעוּת מָרָה בְּיָדוֹ, וּמֻבְטָח לוֹ, שֶׁיְּאַבֵּד אֶת כָּל מַה שֶּׁהִרְוִיחַ בְּשַׁבָּת בְּאֵיזֶה אֹפֶן. וְאַדְּרַבָּה, אִם יִשְׁמֹר אֶת הַשַּׁבָּת, יְקַבֵּל בִּימֵי הַשָּׁבוּעַ כֶּפֶל כִּפְלַיִם. וְזֶה דָּבָר בָּדוּק וּמְנֻסֶּה.

וְזֶה שֶׁאוֹמֵר מֹשֶׁה רַבֵּנוּ: “רְאוּ כִּי ה’ נָתַן לָכֶם אֶת הַשַּׁבָּת עַל כֵּן הוּא נוֹתֵן לָכֶם בַּיּוֹם הַשִּׁשִּׁי לֶחֶם יוֹמָיִם...” - דְּהַיְנוּ, שֶׁמֹּשֶׁה רַבֵּנוּ הִסְבִּיר לְעַם יִשְׂרָאֵל, שֶׁלֹּא יִתָּכֵן שֶׁהַבּוֹרֵא יְצַוֶּה עַל הָאָדָם לִשְׁבּוֹת בְּשַׁבָּת, בְּלִי שֶׁיִּדְאַג לוֹ לְפַרְנָסָה. כִּי מֵאַחַר שֶׁהוּא שֶׁצִּוָּה עַל הַשַּׁבָּת, כֵּיצַד יִתָּכֵן שֶׁיָּבוֹא לָהֶם אֵיזֶה הֶפְסֵד מִלִּשְׁמֹעַ בְּקוֹלוֹ? וְכִי מִי שֶׁיִּשְׁמֹר לַעֲשׂוֹת כְּמִצְוָתוֹ, יִשָּׁאֵר רָעֵב בְּשַׁבָּת? אֶלָּא וַדַאי אִם צִוָּה לֹא לִלְקֹט בְּשַׁבָּת, בְּוַדַּאי הוּא יִתֵּן לָכֶם פַּרְנָסָה בְּכִפְלַיִם בִּשְׁבִיל זֶה. וְזֶה מַה שֶּׁאָמַר: “רְאוּ כִּי ה’ נָתַן לָכֶם אֶת הַשַּׁבָּת” - לָכֵן, הוּא שֶׁיִּתֵּן לָכֶם בַּיּוֹם הַשִּׁשִּׁי לֶחֶם יוֹמַיִם.

וּרְאֵה וְהַבֵּט, קוֹרֵא יָקָר, בִּפְסוּקִים אֵלּוּ, שֶׁבָּהֶם מִתְרַעֵם מֹשֶׁה רַבֵּנוּ עַל עַקְּשָׁנוּתָם שֶׁל יִשְׂרָאֵל, שֶׁדְּבָרָיו מְהַדְהֲדִים וְחַיִּים, כְּאִלּוּ נֶאֶמְרוּ לִזְמַנֵּנוּ אָנוּ: עַד אָנָּה מֵאַנְתֶּם לִשְׁמֹר מִצְווֹתַי?! מַהִי דַּאֲגַתְכֶם? הַפַּרְנָסָה? ה’ יִתֵּן לָכֶם לֶחֶם יוֹמַיִם, רַק שְׁבוּ אִישׁ תַּחְתָּיו! וּמַה כָּתוּב אַחֲרֵי כֵן: “וַיִּשְׁבְּתוּ הָעָם בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי...”

פָּסוּק ל”ג: וַיֹּאמֶר משֶׁה אֶל אַהֲרֹן קַח צִנְצֶנֶת אַחַת וְתֶן שָׁמָּה מְלֹא הָעמֶר מָן וְהַנַּח אתוֹ לִפְנֵי יְהֹוָה לְמִשְׁמֶרֶת לְדֹרֹתֵיכֶם.

כּוֹתֵב רַשִׁ”י: “לְמִשְׁמֶרֶת” - לִגְנִיזָה; “לְדֹרֹתֵיכֶם” - בִּימֵי יִרְמְיָהוּ. שֶׁהָיָה הַנָּבִיא יִרְמְיָהוּ מוֹכִיחַ אֶת עַם יִשְׂרָאֵל: לָמָּה אֵין אַתָּה עוֹסְקִים בַּתּוֹרָה? וְהֵם אוֹמְרִים: נַנִּיחַ מְלַאכְתֵּנוּ, וְנַעֲסֹק בַּתּוֹרָה?! מֵהֵיכָן נִתְפַּרְנֵס? הוֹצִיא לָהֶם צִנְצֶנֶת הַמָּן. אָמַר לָהֶם: אַתֶּם רְאוּ דְּבַר ה’! שִׁמְעוּ לֹא נֶאֱמַר, אֶלָּא רְאוּ - בָּזֶה נִתְפַּרְנְסוּ אֲבוֹתֵיכֶם. הַרְבֵּה שְׁלוּחִין יֵשׁ לוֹ לַמָּקוֹם לְהָכִין מָזוֹן לִירֵאָיו. ע”כ.

נִמְצָא שֶׁאֵין חָדָשׁ תַּחַת הַשֶּׁמֶשׁ. וְהַתּוֹפָעָה שֶׁבְּנֵי אָדָם דּוֹאֲגִים עַל פַּרְנָסָתָם, וְלָכֵן, אֵינָם עוֹסְקִים בַּתּוֹרָה, אֵינָהּ חֲדָשָׁה. לָכֵן, צִוָּה הַבּוֹרֵא, שֶׁיִּתְּנוּ מְעַט מָן בַּצִּנְצֶנֶת לְמִשְׁמֶרֶת, שֶׁכְּשֶׁיֹּאמְרוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל: מַה יִּהְיֶה עַל הַפַּרְנָסָה? יֹאמְרוּ לָהֶם: רְאוּ בַּמֶּה פִּרְנֵס הַבּוֹרֵא אֶת אֲבוֹתֵיכֶם בַּמִּדְבָּר - בַּמָּן. וְאִם פִּרְנֵס אוֹתָם בַּמִּדְבָּר, שֶׁהוּא מָקוֹם צָחִיחַ לְלֹא שׁוּם אֶפְשָׁרוּת לְפַרְנָסָה, כָּל שֶׁכֵּן שֶׁיָּכוֹל הוּא לְפַרְנֵס אֶתְכֶם בְּאֶרֶץ נוֹשֶׁבֶת...

פָּסוּק ל”ה: “וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל אָכְלוּ אֶת הַמָּן אַרְבָּעִים שָׁנָה עַד בֹּאָם אֶל אֶרֶץ נוֹשָׁבֶת אֶת הַמָּן אָכְלוּ עַד בֹּאָם אֶל קְצֵה אֶרֶץ כְּנָעַן”.

הַנֵּס שֶׁל הַמָּן נִמְשַׁךְ בְּמֶשֶׁךְ כָּל הָאַרְבָּעִים שָׁנָה, שֶׁהָיוּ עַם יִשְׂרָאֵל בַּמִּדְבָּר, שֶׁיּוֹם יוֹם הָיָה יוֹרֵד לָהֶם הַמָּן בְּדֶרֶךְ נֵס. וְכָל זֶה מִשּׁוּם שֶׁרָצָה הַבּוֹרֵא לְהַחְדִּיר הֵיטֵב לְתוֹדַעְתָּם, שֶׁהַפַּרְנָסָה הִיא בְּיָדָיו בִּלְבַד. כְּדֵי שֶׁכַּאֲשֶׁר יִכָּנְסוּ לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, וְיַתְחִילוּ לְנַהֵל בָּהּ חַיִּים תְּקִינִים, וְיַעַבְדוּ אֶת הַשָּׂדוֹת, וְיַעַסְקוּ בִּסְחוֹרָה וְכַדּוֹמֶה, יִזְכְּרוּ הֵיטֵב כִּי הוּא הַנּוֹתֵן חַיִל, וּמִיָּדוֹ הַפַּרְנָסָה, וְלֹא יִפְּלוּ לְשׁוּם כְּפִירָה וּלְהִשְׁתַּדְּלוּת יְתֵרָה. כִּי הַיְסוֹד שֶׁל הַבִּטָּחוֹן בַּה’ בְּכָל עִנְיְנֵי הַפַּרְנָסָה, הוּא הַיְסוֹד שֶׁבּוֹ תְּלוּיָה כָּל הָעֲבוֹדָה שֶׁל הָאִישׁ הַיִּשְׂרְאֵלִי, כַּמּוּבָא בְּחוֹבוֹת הַלְּבָבוֹת (שַׁעַר הַבִּטָּחוֹן - פְּתִיחָה), שֶׁהַדָּבָר הַנִּצְרָךְ בְּיוֹתֵר מִכָּל הַדְּבָרִים לְעוֹבֵד הָאֱלֹהִים, הוּא הַבִּטָּחוֹן עָלָיו בְּכָל דְּבָרָיו


יו"ל לאור ע"י מוסדות חוט של חסד שמואל הנביא 13 ים 02-5812210

להצלחת מוסדות חוט של חסד ולרפואת  מו"ר הרב שלום בן ימנה והרבנית מרים ורדה בת מרסל בתוך שאר כלל ישראל


בס"ד

 

לכל החברים היקרים מצו"ב פרשת המן עם פירוש ניפלא מאת מו"ר ראש הישיבה, הרב שלום ארוש שליט"א והוא סגולה גדולה לאומרו היום יום שלישי פרשת בשלח
העבירו הלאה כמה שיותר
 
מובא בספר ילקוט מנחם לר’ מנחם מענדל מרימינוב זצ”ל, שסגולה גדולה לפרנסה היא: לקרוא בשבוע הקרוב ביום שלישי, את פרשת המן שניים מקרא ואחד תרגום ויועיל בעז”ה לפרנסה. והיא פרשת בשלח  מפרק  ט”ז פסוק ד’  ועד פרק ט”ז פסוק ל”ז

ועיקר הסגולה שאדם קורא פרשת המן נחדרת בו האמונה בה’ שהוא לבדו זן ומפרנס לכל, ועיקר האמונה היא כמו שכת’ בפרשת המן: “וילקטו המרבה והממעיט ולא העדיף המרבה, והממעיט לא החסיר איש לפי אוכלו לקטו” פרושו שהקב”ה זן כל אחד כפי צרכו, לא פחות ולא יותר. ואפילו אם יעשה השתדלות לפרנסה יותר לא יעזור לו מכיון שהקב”ה  זן אותו בדיוק כפי צרכו. וכמו שכלכל את אבותינו במדבר, כך יזון ויפרנס אותנו עד עולם.

פרשת המן

(ד) וַיֹּאמֶר ה’ אֶל משֶׁה הִנְנִי מַמְטִיר לָכֶם לֶחֶם מִן הַשָּׁמָיִם וְיָצָא הָעָם וְלָקְטוּ דְּבַר יוֹם בְּיוֹמוֹ לְמַעַן אֲנַסֶּנּוּ הֲיֵלֵךְ בְּתוֹרָתִי אִם לֹא:  (ד) וַיֹּאמֶר ה’ אֶל משֶׁה הִנְנִי מַמְטִיר לָכֶם לֶחֶם מִן הַשָּׁמָיִם וְיָצָא הָעָם וְלָקְטוּ דְּבַר יוֹם בְּיוֹמוֹ לְמַעַן אֲנַסֶּנּוּ הֲיֵלֵךְ בְּתוֹרָתִי אִם לֹא: (ד) ואמר ה’ למשה הא אנא מחית להון לחמא מן שמיא ויפקון עמא וילקטון פתגם יום ביומיה בדיל דאנסינון היהכון באורה’תי אם לא: (ה) וְהָיָה בַּיּוֹם הַשִּׁשִּׁי וְהֵכִינוּ אֵת אֲשֶׁר יָבִיאוּ וְהָיָה מִשְׁנֶה עַל אֲשֶׁר יִלְקְטוּ יוֹם יוֹם: (ה) וְהָיָה בַּיּוֹם הַשִּׁשִּׁי וְהֵכִינוּ אֵת אֲשֶׁר יָבִיאוּ וְהָיָה מִשְׁנֶה עַל אֲשֶׁר יִלְקְטוּ יוֹם יוֹם:  (ה) ויהי ביומא שתיתאה ויתקנון ית די ייתון ויהי על חד תרין על דילקטון יום יום:(ו) וַיֹּאמֶר משֶׁה וְאַהֲרֹן אֶל כָּל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל עֶרֶב וִידַעְתֶּם כִּי ה’ הוֹצִיא אֶתְכֶם מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם: (ו) וַיֹּאמֶר משֶׁה וְאַהֲרֹן אֶל כָּל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל עֶרֶב וִידַעְתֶּם כִּי ה’ הוֹצִיא אֶתְכֶם מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם: (ו) ואמר משה ואהרן לכל בני ישראל רמשא ותדעון ארי ה’ אפיק יתכון מארעא דמצרים:(ז) וּבֹקֶר וּרְאִיתֶם אֶת כְּבוֹד ה’ בְּשָׁמְעוֹ אֶת תְּלֻנֹּתֵיכֶם עַל ה’ וְנַחְנוּ מָה כִּי תַלִּונוּ {תַלִּינוּ} עָלֵינוּ: (ז) וּבֹקֶר וּרְאִיתֶם אֶת כְּבוֹד ה’ בְּשָׁמְעוֹ אֶת תְּלֻנֹּתֵיכֶם עַל ה’ וְנַחְנוּ מָה כִּי תַלִּונוּ {תַלִּינוּ} עָלֵינוּ: (ז) וצפרא ותחזון ית יקרא דה’ כד שמיע קדמוהי ית תורעמתכון על ה’ ונחנא מה ארי אתרעמתון עלנא: (ח) וַיֹּאמֶר משֶׁה בְּתֵת ה’ לָכֶם בָּעֶרֶב בָּשָׂר לֶאֱכֹל וְלֶחֶם בַּבֹּקֶר לִשְׂבֹּעַ בִּשְׁמֹעַ ה’ אֶת תְּלֻנֹּתֵיכֶם אֲשֶׁר אַתֶּם מַלִּינִם עָלָיו וְנַחְנוּ מָה לֹא עָלֵינוּ תְלֻנֹּתֵיכֶם כִּי עַל ה’: (ח) וַיֹּאמֶר משֶׁה בְּתֵת ה’ לָכֶם בָּעֶרֶב בָּשָׂר לֶאֱכֹל וְלֶחֶם בַּבֹּקֶר לִשְׂבֹּעַ בִּשְׁמֹעַ ה’ אֶת תְּלֻנֹּתֵיכֶם אֲשֶׁר אַתֶּם מַלִּינִם עָלָיו וְנַחְנוּ מָה לֹא עָלֵינוּ תְלֻנֹּתֵיכֶם כִּי עַל ה’: (ח) ואמר משה בדיתן ה’ לכון ברמשא בישרא למיכל ולחמא בצפרא למשבע כד שמיע קדם ה’ ית תורעמתכון די אתון מתרעמין עלוהי ונחנא מה לא עלנא תורעמתכון אלהן על מימרא דה’: (ט) וַיֹּאמֶר משֶׁה אֶל אַהֲרֹן אֱמֹר אֶל כָּל עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל קִרְבוּ לִפְנֵי ה’ כִּי שָׁמַע אֵת תְּלֻנֹּתֵיכֶם: (ט) וַיֹּאמֶר משֶׁה אֶל אַהֲרֹן אֱמֹר אֶל כָּל עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל קִרְבוּ לִפְנֵי ה’ כִּי שָׁמַע אֵת תְּלֻנֹּתֵיכֶם: (ט) ואמר משה לאהרן אימר לכל כנשתא דבני ישראל קריבו קדם ה’ ארי שמיע קדמוהי ית תורעמתכון: (י) וַיְהִי כְּדַבֵּר אַהֲרֹן אֶל כָּל עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וַיִּפְנוּ אֶל הַמִּדְבָּר וְהִנֵּה כְּבוֹד ה’ נִרְאָה בֶּעָנָן: (י) וַיְהִי כְּדַבֵּר אַהֲרֹן אֶל כָּל עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וַיִּפְנוּ אֶל הַמִּדְבָּר וְהִנֵּה כְּבוֹד ה’ נִרְאָה בֶּעָנָן: (י) והוה כד מליל אהרן עם כל כנישתא דבני ישראל ואתפניאו למדברא והא יקרא דה’ אתגלי בעננא:(יא) וַיְדַבֵּר ה’ אֶל משֶׁה לֵּאמֹר: (יא) וַיְדַבֵּר ה’ אֶל משֶׁה לֵּאמֹר: (יא) ומליל ה’ עם משה למימר: (יב) שָׁמַעְתִּי אֶת תְּלוּנֹּת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל דַּבֵּר אֲלֵהֶם לֵאמֹר בֵּין הָעַרְבַּיִם תֹּאכְלוּ בָשָׂר וּבַבֹּקֶר תִּשְׂבְּעוּ לָחֶם וִידַעְתֶּם כִּי אֲנִי ה’ אֱלֹהֵיכֶם: (יב) שָׁמַעְתִּי אֶת תְּלוּנֹּת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל דַּבֵּר אֲלֵהֶם לֵאמֹר בֵּין הָעַרְבַּיִם תֹּאכְלוּ בָשָׂר וּבַבֹּקֶר תִּשְׂבְּעוּ לָחֶם וִידַעְתֶּם כִּי אֲנִי ה’ אֱלֹהֵיכֶם: (יב) שמיע קדמי ית תורעמת בני ישראל מליל עמהון למימר בין שמשיא תיכלון בישרא ובצפרא תשבעון לחמא ותדעון ארי אנא ה’ אלהכון: (יג) וַיְהִי בָעֶרֶב וַתַּעַל הַשְּׂלָו וַתְּכַס אֶת הַמַּחֲנֶה וּבַבֹּקֶר הָיְתָה שִׁכְבַת הַטָּל סָבִיב לַמַּחֲנֶה: (יג) רוחס רוחס אלט תתחנ הוה ארפצבו אתירשמ תי תפחו וילש תקילסו אשמרב הוהו (גי) :הֶנֲחַּמַל ביִבָס לָּטַה תַבְכִׁש הָתְיָה רֶקֹּבַבּו הֶנֲחַּמַה תֶא סַכְּתַו וָלְּׂשַה לַעַּתַו בֶרֶעָב יִהְיַו למשריתא: (יד) וַתַּעַל שִׁכְבַת הַטָּל וְהִנֵּה עַל פְּנֵי הַמִּדְבָּר דַּק מְחֻסְפָּס דַּק כַּכְּפֹר עַל הָאָרֶץ: (יד) וַתַּעַל שִׁכְבַת הַטָּל וְהִנֵּה עַל פְּנֵי הַמִּדְבָּר דַּק מְחֻסְפָּס דַּק כַּכְּפֹר עַל הָאָרֶץ: (יד) וסליקת נחתת טלא והא על אפי מדברא דעדק מקלף דעדק כגיר כגלידא על ארעא: (טו) וַיִּרְאוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל וַיֹּאמְרוּ אִישׁ אֶל אָחִיו מָן הוּא כִּי לֹא יָדְעוּ מַה הוּא וַיֹּאמֶר משֶׁה אֲלֵהֶם הוּא הַלֶּחֶם אֲשֶׁר נָתַן ה’ לָכֶם לְאָכְלָה: (טו) וַיִּרְאוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל וַיֹּאמְרוּ אִישׁ אֶל אָחִיו מָן הוּא כִּי לֹא יָדְעוּ מַה הוּא וַיֹּאמֶר משֶׁה אֲלֵהֶם הוּא הַלֶּחֶם אֲשֶׁר נָתַן ה’ לָכֶם לְאָכְלָה:  (טו) וחזו בני ישראל ואמרו גבר לאחוהי מנא הוא ארי לא ידעו מה הוא ואמר משה להון הוא לחמא דיהב ה’ לכון למיכל: (טז) זֶה הַדָּבָר אֲשֶׁר צִוָּה ה’ לִקְטוּ מִמֶּנּוּ אִישׁ לְפִי אָכְלוֹ עֹמֶר לַגֻּלְגֹּלֶת מִסְפַּר נַפְשֹׁתֵיכֶם אִישׁ לַאֲשֶׁר בְּאָהֳלוֹ תִּקָּחוּ: (טז) זֶה הַדָּבָר אֲשֶׁר צִוָּה ה’ לִקְטוּ מִמֶּנּוּ אִישׁ לְפִי אָכְלוֹ עֹמֶר לַגֻּלְגֹּלֶת מִסְפַּר נַפְשֹׁתֵיכֶם אִישׁ לַאֲשֶׁר בְּאָהֳלוֹ תִּקָּחוּ: (טז) דין פתגמא די פקיד ה’ לקוטו מניה גבר לפום מיכליה עומרא לגולגלתא מנין נפשתיכון גבר לדי במשכניה תסבון: (יז) וַיַּעֲשׂוּ כֵן בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וַיִּלְקְטוּ הַמַּרְבֶּה וְהַמַּמְעִיט: (יז) וַיַּעֲשׂוּ כֵן בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וַיִּלְקְטוּ הַמַּרְבֶּה וְהַמַּמְעִיט: (יז) ועבדו כן בני ישראל ולקטו דאסגי ודאזער: (יח) וַיָּמֹדּוּ בָעֹמֶר וְלֹא הֶעְדִּיף הַמַּרְבֶּה וְהַמַּמְעִיט לֹא הֶחְסִיר אִישׁ לְפִי אָכְלוֹ לָקָטוּ: (יח) וַיָּמֹדּוּ בָעֹמֶר וְלֹא הֶעְדִּיף הַמַּרְבֶּה וְהַמַּמְעִיט לֹא הֶחְסִיר אִישׁ לְפִי אָכְלוֹ לָקָטוּ: (יח) וכלו בעומרא ולא אותר דאסגי ודעזער לא חסר גבר לפום מיכליה לקטו: (יט) וַיֹּאמֶר משֶׁה אֲלֵהֶם אִישׁ אַל יוֹתֵר מִמֶּנּוּ עַד בֹּקֶר: (יט) וַיֹּאמֶר משֶׁה אֲלֵהֶם אִישׁ אַל יוֹתֵר מִמֶּנּוּ עַד בֹּקֶר: (יט) ואמר משה להון אנש לא ישאר מניה עד צפרא: (כ) וְלֹא שָׁמְעוּ אֶל משֶׁה וַיּוֹתִרוּ אֲנָשִׁים מִמֶּנּוּ עַד בֹּקֶר וַיָּרֻם תּוֹלָעִים וַיִּבְאַשׁ וַיִּקְצֹף עֲלֵהֶם משֶׁה: (כ) וְלֹא שָׁמְעוּ אֶל משֶׁה וַיּוֹתִרוּ אֲנָשִׁים מִמֶּנּוּ עַד בֹּקֶר וַיָּרֻם תּוֹלָעִים וַיִּבְאַשׁ וַיִּקְצֹף עֲלֵהֶם משֶׁה: (כ) ולא קבילו מן משה ואשארו גובריא מניה עד צפרא ורחיש ריחשא וסרי ורגיז עליהון משה: (כא) וַיִּלְקְטוּ אֹתוֹ בַּבֹּקֶר בַּבֹּקֶר אִישׁ כְּפִי אָכְלוֹ וְחַם הַשֶּׁמֶשׁ וְנָמָס: (כא) וַיִּלְקְטוּ אֹתוֹ בַּבֹּקֶר בַּבֹּקֶר אִישׁ כְּפִי אָכְלוֹ וְחַם הַשֶּׁמֶשׁ וְנָמָס: (כא) ולקטו יתיה בצפר בצפר גבר כפום מיכליה ומה דמשתאר מניה על אפי חקלא כד חמא עלוהי שמשא פשר: (כב) וַיְהִי בַּיּוֹם הַשִּׁשִּׁי לָקְטוּ לֶחֶם מִשְׁנֶה שְׁנֵי הָעֹמֶר לָאֶחָד וַיָּבֹאוּ כָּל נְשִׂיאֵי הָעֵדָה וַיַּגִּידוּ לְמשֶׁה: (כב) וַיְהִי בַּיּוֹם הַשִּׁשִּׁי לָקְטוּ לֶחֶם מִשְׁנֶה שְׁנֵי הָעֹמֶר לָאֶחָד וַיָּבֹאוּ כָּל נְשִׂיאֵי הָעֵדָה וַיַּגִּידוּ לְמשֶׁה: (כב) והוה ביומא שתיתאה לקטו לחמא על חד תרין תרין עומרין לחד ואתו כל רברבי כנישתא וחויאו למשה: (כג) וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם הוּא אֲשֶׁר דִּבֶּר ה’ שַׁבָּתוֹן שַׁבַּת קֹדֶשׁ לַה’ מָחָר אֵת אֲשֶׁר תֹּאפוּ אֵפוּ וְאֵת אֲשֶׁר תְּבַשְּׁלוּ בַּשֵּׁלוּ וְאֵת כָּל הָעֹדֵף הַנִּיחוּ לָכֶם לְמִשְׁמֶרֶת עַד הַבֹּקֶר: (כג) וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם הוּא אֲשֶׁר דִּבֶּר ה’ שַׁבָּתוֹן שַׁבַּת קֹדֶשׁ לַה’ מָחָר אֵת אֲשֶׁר תֹּאפוּ אֵפוּ וְאֵת אֲשֶׁר תְּבַשְּׁלוּ בַּשֵּׁלוּ וְאֵת כָּל הָעֹדֵף הַנִּיחוּ לָכֶם לְמִשְׁמֶרֶת עַד הַבֹּקֶר: (כג) ואמר להון הוא די מליל ה’ שבתא שבת קודשא קדם ה’ מחר ית די אתון עתידין למיפא אפו וית די אתון עתידין לבשלא בשילו וית כל מותרא אצנעו לכון למטרא עד צפרא: (כד) וַיַּנִּיחוּ אֹתוֹ עַד הַבֹּקֶר כַּאֲשֶׁר צִוָּה משֶׁה וְלֹא הִבְאִישׁ וְרִמָּה לֹא הָיְתָה בּוֹ: (כד) וַיַּנִּיחוּ אֹתוֹ עַד הַבֹּקֶר כַּאֲשֶׁר צִוָּה משֶׁה וְלֹא הִבְאִישׁ וְרִמָּה לֹא הָיְתָה בּוֹ: (כד) ואצנעו יתיה עד צפרא כמא די פקיד משה ולא סרי וריחשא לא הוה ביה: (כה) וַיֹּאמֶר משֶׁה אִכְלֻהוּ הַיּוֹם כִּי שַׁבָּת הַיּוֹם לַה’ הַיּוֹם לֹא תִמְצָאֻהוּ בַּשָּׂדֶה: (כה) וַיֹּאמֶר משֶׁה אִכְלֻהוּ הַיּוֹם כִּי שַׁבָּת הַיּוֹם לַה’ הַיּוֹם לֹא תִמְצָאֻהוּ בַּשָּׂדֶה: (כה) ואמר משה אכלוהי יומא דין ארי שבתא יומא דין קדם ה’ יומא דין לא תשכחניה בחקלא: (כו) שֵׁשֶׁת יָמִים תִּלְקְטֻהוּ וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי שַׁבָּת לֹא יִהְיֶה בּוֹ: (כו) שֵׁשֶׁת יָמִים תִּלְקְטֻהוּ וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי שַׁבָּת לֹא יִהְיֶה בּוֹ: (כו) שתא יומין תלקטוניה וביומא שביעאה שבתא לא יהא ביה: (כז) וַיְהִי בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי יָצְאוּ מִן הָעָם לִלְקֹט וְלֹא מָצָאוּ: (כז) וַיְהִי בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי יָצְאוּ מִן הָעָם לִלְקֹט וְלֹא מָצָאוּ:  (כז) והוה ביומא שביעאה נפקו מן עמא למלקט ולא אשכחו: (כח) וַיֹּאמֶר ה’ אֶל משֶׁה עַד אָנָה מֵאַנְתֶּם לִשְׁמֹר מִצְוֹתַי וְתוֹרֹתָי: (כח) וַיֹּאמֶר ה’ אֶל משֶׁה עַד אָנָה מֵאַנְתֶּם לִשְׁמֹר מִצְוֹתַי וְתוֹרֹתָי: (כח) ואמר ה’ למשה עד אימתי אתון מסרבין למיטר פקודי ואורייתי: (כט) רְאוּ כִּי ה’ נָתַן לָכֶם הַשַּׁבָּת עַל כֵּן הוּא נֹתֵן לָכֶם בַּיּוֹם הַשִּׁשִּׁי לֶחֶם יוֹמָיִם שְׁבוּ אִישׁ תַּחְתָּיו אַל יֵצֵא אִישׁ מִמְּקֹמוֹ בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי: (כט) רְאוּ כִּי ה’ נָתַן לָכֶם הַשַּׁבָּת עַל כֵּן הוּא נֹתֵן לָכֶם בַּיּוֹם הַשִּׁשִּׁי לֶחֶם יוֹמָיִם שְׁבוּ אִישׁ תַּחְתָּיו אַל יֵצֵא אִישׁ מִמְּקֹמוֹ בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי:  (כט) חזו ארי ה’ יהב לכון שבתא על כן הוא יהב לכון ביומא שתיתאה לחם תרין יומין תיבו אנש תחותוהי לא יפוק אנש מאתריה ביומא שביעאה: (ל) וַיִשְׁבְּתוּ הָעָם בַּיּוֹם הַשְּׁבִעִי: (ל) וַיִשְׁבְּתוּ הָעָם בַּיּוֹם הַשְּׁבִעִי: (ל) ונחו עמא ביומא שביעאה: (לא) וַיִּקְרְאוּ בֵית יִשְׂרָאֵל אֶת שְׁמוֹ מָן וְהוּא כְּזֶרַע גַּד לָבָן וְטַעְמוֹ כְּצַפִּיחִת בִּדְבָשׁ: (לא) וַיִּקְרְאוּ בֵית יִשְׂרָאֵל אֶת שְׁמוֹ מָן וְהוּא כְּזֶרַע גַּד לָבָן וְטַעְמוֹ כְּצַפִּיחִת בִּדְבָשׁ: (לא) וקרו בית ישראל ית שמיה מנא והוא כבר זרע גידא חיור וטעמיה כאסקריטון בדבש: (לב) וַיֹּאמֶר משֶׁה זֶה הַדָּבָר אֲשֶׁר צִוָּה ה’ מְלֹא הָעֹמֶר מִמֶּנּוּ לְמִשְׁמֶרֶת לְדֹרֹתֵיכֶם לְמַעַן יִרְאוּ אֶת הַלֶּחֶם אֲשֶׁר הֶאֱכַלְתִּי אֶתְכֶם בַּמִּדְבָּר בְּהוֹצִיאִי אֶתְכֶם מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם: (לב) וַיֹּאמֶר משֶׁה זֶה הַדָּבָר אֲשֶׁר צִוָּה ה’ מְלֹא הָעֹמֶר מִמֶּנּוּ לְמִשְׁמֶרֶת לְדֹרֹתֵיכֶם לְמַעַן יִרְאוּ אֶת הַלֶּחֶם אֲשֶׁר הֶאֱכַלְתִּי אֶתְכֶם בַּמִּדְבָּר בְּהוֹצִיאִי אֶתְכֶם מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם:  (לב) ואמר משה דין פתגמא די פקיד ה’ מלי עומרא מניה למטרא לדריכון בדיל דיחזון ית לחמא די אוכלית יתכון במדברא באפקותי יתכון מארעא דמצרים: (לג) וַיֹּאמֶר משֶׁה אֶל אַהֲרֹן קַח צִנְצֶנֶת אַחַת וְתֶן שָׁמָּה מְלֹא הָעֹמֶר מָן וְהַנַּח אֹתוֹ לִפְנֵי ה’ לְמִשְׁמֶרֶת לְדֹרֹתֵיכֶם: (לג) וַיֹּאמֶר משֶׁה אֶל אַהֲרֹן קַח צִנְצֶנֶת אַחַת וְתֶן שָׁמָּה מְלֹא הָעֹמֶר מָן וְהַנַּח אֹתוֹ לִפְנֵי ה’ לְמִשְׁמֶרֶת לְדֹרֹתֵיכֶם: (לג) ואמר משה לאהרן סב צלוחית חדא והב תמן מלי עומרא מנא ואצנע יתיה קדם ה’ למטרא לדריכון: (לד) כַּאֲשֶׁר צִוָּה ה’ אֶל משֶׁה וַיַּנִּיחֵהוּ אַהֲרֹן לִפְנֵי הָעֵדֻת לְמִשְׁמָרֶת: (לד) כַּאֲשֶׁר צִוָּה ה’ אֶל משֶׁה וַיַּנִּיחֵהוּ אַהֲרֹן לִפְנֵי הָעֵדֻת לְמִשְׁמָרֶת: (לד) כמא די פקיד ה’ למשה ואצנעיניה אהרן קדם סהדותא למטרא: (לה) וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל אָכְלוּ אֶת הַמָּן אַרְבָּעִים שָׁנָה עַד בֹּאָם אֶל אֶרֶץ נוֹשָׁבֶת אֶת הַמָּן אָכְלוּ עַד בֹּאָם אֶל קְצֵה אֶרֶץ כְּנָעַן: (לה) וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל אָכְלוּ אֶת הַמָּן אַרְבָּעִים שָׁנָה עַד בֹּאָם אֶל אֶרֶץ נוֹשָׁבֶת אֶת הַמָּן אָכְלוּ עַד בֹּאָם אֶל קְצֵה אֶרֶץ כְּנָעַן: (לה) ובני ישראל אכלו ית מנא ארבעין שנין עד דעלו לארעא יתיבתא ית מנא אכלו עד דאתו לסיפי ארעא דכנען: (לו) וְהָעֹמֶר עֲשִׂרִית הָאֵיפָה הוּא: (לו) וְהָעֹמֶר עֲשִׂרִית הָאֵיפָה הוּא: (לו) ועומרא חד מן עשרא בתלת סאין הוא:
 
 
 
הוספת תגובה

חשבון משתמש
שלום אורח/ת

התחבר | משתמש חדש
שבת קודש