שבת קודש *^* חיפשת ולא מצאת? - זה כאן *^*, שבת קודש

לקישורים נוספים...

*^* חיפשת ולא מצאת? - זה כאן *^*,

ראשי >*^* חיפשת ולא מצאת? - זה כאן *^*,
מפניני הרב - לדעת שאני אפס :))

בס"ד בזרה"ק

 

מפניני הרב –  לדעת שאני אפס

 

למען גילוי נאות, לשיעור הנוכחי הגעתי באיחור מה ולכן הסיכום אינו מתחיל מתחילתו ויתכן כי חסרים בו פרטים חשובים. לידיעתכם.

 

פרשת נח.

שיעור מסכם של כל התודות וההודאות, להיות מוכן להודות שאני אפס. לקבל את המציאות שאין רע בעולם. ואין אותי בעולם, יש רק את הקדוש ברוך הוא שברא אותי.

 

שוחד יעוור עיני חכמים ויסלף דברי צדיקים.

חוה אימנו חטאה בכך שלא הייתה לה ענווה פשוטה שכל נברא צריך ללמוד, לפני שנכשלה בעוון אכילת התפוח מעץ הדעת, הייתה צריכה להתייעץ עם בורא עולם, אבל מאחר והחליטה לבד, על סמך דעתה לכן נכשלה.

האדם צריך להבין שהוא אפס. זו המציאות. אין משהו אחר; האדם הוא אפס. מה זה בן אדם? כל שנייה שהוא חי זה נס. השם מחייה אותנו. לכן אם חוה הייתה מתייעצת עם בורא עולם לא הייתה נופלת, היא למעשה החליטה לבד ברגע של תאווה ונענשה.

כאשר אדם לא מתפלל = מתייעץ על כל דבר עם הקדוש ברוך הוא זוהי התוצאה.

 

קין הביא מנחה לקדוש ברוך הוא, למעשה הביא כמנחה את מה שאשתו לא רצתה בבית, את הפירות הרקובים הוא הביא לקדוש ברוך הוא. לעומתו, הבל, שהייתה לו ענווה חשב שהוא בכלל לא היה ראוי להביא מנחה לקדוש ברוך הוא. מי אני לעומת הבורא? שבורא עולם יקבל את המנחה שלי? אבל הוא רצה לשמח את הקדוש ברוך הוא. הייתה לו ענווה. הבל הביא לקדוש ברוך הוא את הטוב ביותר, בתקווה שיקבל. הביא מנחה עם הרגשה של מי אני ומה אני ובנוסף, כאמור, גם את המנחה הכי טובה, ובורא עולם קיבל את המנחה שלו.

כך גם האדם צריך להתפלל עם עזות ד-קדושה וכמובן עם ענווה.

 

הכול זה רחמי השם, הבל אמר כי מי אני בכלל לעמוד מול השם בענווה. השם הוא רחמן וטוב  והלוואי יקבל את התפילה שלי,  לעומתו קין היה גאוותן ולכן בורא עולם לא קיבל את מנחתו.

ואח"כ חרה לקין מאוד ונפלו פניו, וזה הגאווה של האדם.

אחרי שנפלת – אז כבר סוף כל סוף נפלת. אם הייתה לך ענווה מלכתחילה היית מבין שאתה אפס; ועכשיו שנפלת היצר הרע מכניס בך עוד גאווה ואתה לא מבין שאתה אפס. הרי למה נפלת? כי לא התייעצת עם הקדוש ברוך ונפלת כי הקדוש ברוך הוא לא עזר לך, לולא העזרה של בורא עולם בכל דבר בחיים אי אפשר להצליח בכלל.

המטרה שלנו בעולם להבין שאנחנו אפס להיות ענווים.

ואז וודאי האדם יזכה.

דע לך, למה נפלת? כדי להזכיר לך שאתה אפס. ועלייך להיות שמח בנפילה. תבקש מבורא עולם שאתה לא רוצה לחיות בדימיון ובשקר, אני רוצה לחיות באמת, ולהבין שאני אפס. אין לי מה להתגאות על אף אחד בעולם, להתגאות על מישהו? לחשוב שאני יותר טוב ממנו? למה משהו שייך לי? שום דבר לא שייך לך . תבין, זה לא שלי, שום דבר לא שלי, הכול רק של בורא עולם. הרי אנחנו באים לעולם בעל כורחנו, נולדים למשפחה שנולדים, חיים את חיינו, ולבסוף מתים – למישהו יש שליטה על כך חוץ מבורא עולם?

 

קין שלא זכה לדעת שהוא אפס ואחרי הנפילה ממשיך להתגאות ולא מודה שהוא אפס, פירושו שהוא לא בכיוון של התכלית. לכן בורא עולם בא לחזק אותו. "ויאמר השם אל קין למה חרה לך, ולמה נפלו פנייך?". (נפלו פניך = למה אתה כועס) ועוד, נפילת פנים היינו נפילה בשכל. שהרי הפנים זה החוכמה של האדם. כשהאדם כועס הוא מאבד את חוכמתו, נבואתו וכן הלאה.

הגאווה שלך נפגעה, אתה לא מוכן לקבל שאתה אפס ושבלעדיו אתה לא יכול להסתדר, אתה לא מוכן לקבל את המציאות הזו. כך גם היה קין. הקדוש ברוך הוא מציע לו לעשות תשובה ולהיות יותר מצדיק גמור.

 

☼     קיימים 2 יצר רע בעולם – יצר רע קטן, ויצר רע גדול.

יצר רק קטן – לפני שהאדם חטא

יצר רע גדול – אחרי שהאדם חטא

וכעת נבאר את הדברים.

 

1) יצר רע קטן

מציע לאדם לחטוא, לבלבל את האדם, מכניס בו גאווה. כל החטאים, השורש שלהם זה גאווה, כפירה, בלי להתייעץ עם השם. אם האדם היה חי את האפסיות שלו, לא הייתה לו כל גאווה.

האדם צריך לבקש מבורא עולם, תרחם עליי, תעזור לי בורא עולם, תן לי את הכוח בורא עולם, בידך אפקיד רוחי. האדם יודע את האפסיות שלו ומדבר עם בורא עולם, מבין שאין לו שליטה=  מתייעץ עם הקדוש ברוך הוא, מבין את אפסיותו.

לדוגמא, אדם שאוהב לאכול, כל פעם שאכול טובע בצלחת.. תבקש מבורא עולם שיעזור לך. הואכל לא נותן לך כוח וחיות, אלא בורא עולם. תבקש שתאכל בדרך ארץ, לבריאות, שתתגבר על התאווה, ולאכול כדי לאכול, לא לאכול כדי לחיות, תבקש עזרה. דוגמא נוספת, שהולך ברחוב, צריך לבקש עזרה במראות. ועל זה המשקל, על כל דבר ודבר בחיים.

לפני שאתה הולך לעבודה, לפגישה, חוזר הביתה, ממש על כל דבר ודבר. לספר לבורא עולם ולבקש שיעזור לך, להבין שבלעדייך אני אפס.

כאמור, אדם צריך להתייעץ על כל דבר ודבר. "נעשה אדם". פירושו, אם אני הבורא מתייעץ עם הנבראים שלי, אז אתה הנברא לא תתייעץ עם הבורא שלך? באיזה גאווה אתה חי? איפה דרך הארץ, הענווה? שתחיה את האפסיות שלך – ושזו תהיה העבודה שלך, לא להתגאות שלום שנייה בחיים.

בורא עולם עוזב את האדם כדי שיחזור לחיות את האפסיות שלו. ואם בורא עולם עזב אותו, האדם נופל כפשוטו, זה מציאות ממשית.

בורא עולם רוצה שיחזור לתכלית שלו=לדעת שהוא אפס, זה כל תכלית התורה, העבודה, המצוות.

 

משה רבנו, שהוא רבה של כל עם ישראל, בורא עולם מעיד עליו – "ענו". "ואיש משה ענו מכל אדם."

משה רבנו החזיק את עצמו יותר גרוע וקטן מכל גוי שיש בעולם. וכי משה רבנו לא ידע את גדלותו? (משה רבנו היה עולה ויורד לשמיים, וכתב את התורה הקדושה, השם הקריא לו והוא כתב, אם כן, למה הרגיש ככה, כאפס??) משה השיג את התכלית שהוא אפס וידע שכל מה שקורה בעולם בכלל ולו בפרט השם עושה. השם כתב את התורה ולא הוא. כל דבר הוא שייך אל השם יתברך. אם כתבתי זה שייך לשם, אם אמרתי זה שייך לשם, לא לי. וכל ברייה יותר טובה ממני.

במדרש כתוב, שמשה רבנו היה צריך להיות אדם איום ונורא ח"ו, היה צריך להיות רוצח, משהו מפחיד ומזעזע. אבל בגלל שידע שהוא אפס, ויודע שהוא הנשמה הכי קטנה וגרועה בעולם, זכה למה שזכה. בגלל ענוותנותו ואפסיותו, ומשה נהיה כל יכול. וזה רק בתנאי שהאדם ידע שהוא אפס כך יוכל להצליח בחייו, בורא עולם יוריד את כל השפע הגשמי והרוחני דרכו לחיות שהוא אפס רק זה.

 

לכן אחרי הנפילה בורא עולם אומר לקין, למה אתה לא מוכן לקבל את נפילתך, שמצביעה על אפסיותך. כל נשימה שאדם נושם זה נס וצריך לומר תודה רבה.

** השם מחייה את האדם, כל יום אנשים מתים לכאורה עם סיבה ובלי סיבה, וזה כדי שלאדם תהיה בחירה באמונה.

משה רבנו מת בריא לחלוטין, לא קרתה עינו ולא נס ליחו, ממש כביום היוולדו.

בן אדם מת כי השם רוצה שימות ולא כל סיבה אחרת, לא מחלה, לא תאונה ולא כל דבר אחר, מת כי השם רוצה ככה. ומי שחי השם רוצה שיחיה. אז מה יש לאדם להתגאות??

יצר הרע יכול להפיל את האדם רק ע"י כך שהוא מכניס בו גאווה, שזה שורש כל הכפירות. ענווה זו תפילה = אני אפס ורק יכול לבקש מבורא עולם.

 

מהי למידת תורה באופן נכון?

תלמד תורה שתיתן לך דעת שתבין שאה אפס = זה נקרא ללמוד תורה נכון.

כפי שרבנו הקדוש כותב בליקוטי מוהר"ן, שיודע שהוא אפס אחרי לימודי התורה, אחרת לא למד נכון. רואה את פחיתותו ושפלותו, לעומת זאת, אם לומד ומתנפח מגאווה, וקורא לעצמו "תלמיד חכם", זה לא ללמוד תורה כראוי. כשאדם רואה ולומד בספר ומוצא עצמו (שהוא אפס) ולוקח לעצמו מוסר ורואה פחיתותו ושפלתו = זה נקרא מוצא את עצמו ורואה את אפסיותו, זה סימן שעשה את רצון השם יתברך.

 

נחזור שוב לקין, בורא עולם אומר לקין, למה חרה לך?  שאתה אפס.. מתעצבן שלא הולך לך? תזכור שאתה אפס. תשמח בזה, אחרי הנפילה תודה לשם. רק נברא יכול ליפול, שעזב את בורא עולם.

 

2) יצר רע גדול

 יצר הרע הגדול מגיע אחרי הנפילה.

רבי נחמן אומר, יצר הרע לא רוצה את העברה כמו שרוצה את הגאווה אחרי העברה, שהיא הייאוש, העצבות, הכישלון, כוחי ועוצם ידי, הגאווה, את זה הוא רוצה.

לדוגמא, אחרי הנפילה מכניס בך גאווה יותר גדולה מזו שהייתה לפני שנפלת, כמו למשל שלא היית צריך ליפול, ואיך זה קרה לך, ואתה ניסית לעשות הכול כדי שזה יסתדר וכן הלאה..

כשלמעשה, אתה לא מוכן להודות שנפלת כי אתה בסה"כ בשר ודם, ואתה אפס בלי בורא עולם, ונורא מכל, אחרי הנפילה אינך מוכן להודות שאתה אפס, כולך מנופח מגאווה. זה כבר יצר רע גדול מאוד מאוד.

 

לפני שנפלת זה יצר רע קטן, אבל אחרי שנפלת זה יצר רע גדול, ענקי. זה שנפלת זה לא היה רציני, מה שכן רציני זה שאתה מתחיל לרדוף את עצמך, איך זה קרה לי? למה זה קרה לי? מה לא עשיתי? למה ולמה.. עובדה, נפלת יא אפס..

 

בורא עולם אמר לקין, אם תטיב ותעשה תשובה, תזכה לעלות יותר מהבל. מדוע? כי אתה זכית להתגבר על יצר רע יותר גדול. "היכן שבעלי תשובה נמצאים צדיקים גמורים לא עומדים."

 

** יצר הרע מכניס באדם רדיפה עצמית שבאה לידי ביטוי בעצבות, ייאוש, דיכאון. לעומת זאת,  האדם שחי בתכלית לא מתעצב, גם אם נכשל בעוון הכי גדול בעולם.

רבי נחמן אומר, גם אם ח"ו אעשה את העברה הכי נוראה, אהיה תמיד בשמחה. למה? מפני שהוא הבין שהוא אפס וחי בתכלית שהוא אפס. כל זמן שאדם רוצה משהו אחר מלבד אפסיותו הוא חי בשקר, לכן לעולם לא יתקדם בחיים. כאשר רבנו נחמן החזיק שהוא אפס, בורא עולם עשה ממנו משה רבנו.

 

** עוד מדברי רבנו הקדוש, ליקוטי מוהר"ן, תורה ו', "עיקר התשובה, ישמע בזיונו ידום וישתוק."  

כשאדם יודע שהתשובה זה לדעת שאני אפס זה נקרא לחזור בתשובה  (אין יותר אני ואני, עכשיו אני יודע שאני אפס)

שהרי אם אדם מבין שהוא אפס, כל מה שיגידו לו לא יעליב אותו כי כל שום דבר לא יזיז לו, לא יעליב אותו כי כל דבר לא משנה, מאחר ואי אפשר לבזות אדם שהוא אפס וכלום..יש לו ענווה וצניעות, הוא אינו רודף אחר הכבוד.. אז מלכתחילה כל מה שתגיד לו לא ישנה כהוא זה. עניין הכבוד לא מפריע לו ואינו מטריד אותו. לכן יכול לשמוע בזיונו וידום. וזה עיקר התשובה – למחוק את הכבוד לגמרי. למחוק את כל הרצון לכבוד.

 

** הקדוש ברוך הוא אומר, אם לא תרצה לחזור בתשובה, "יהיה לך לחטאת רובץ..", כלומר יהיו לך תשוקה וכיסופים לגאווה, לכבוד. אבל אם תדע שאתה אפס – אתה תוכל למשול בו.

 

כ"א שיש לו ייסורים, כיצד ניתן שהם יעזבו אותו? שיאמר שהוא אפס.

ייסורים זה למעשה כל דבר שלא הולך לך כרצונך, בין אם בעשייה, בין אם במחשבות ובהרהורים, כל דבר למעשה. יש נפילות? קשה לך בעבודת השם? מה שרוצים ממך זה רק הכנעה.

 

ראשי תיבות של המילה רע = רודף עצמו.

כל אחד ידע וכל באי העולם ידעו שהרע מתחיל כאשר האדם רודף את עצמו. ואם יבין שהוא אפס לא תהיה לו בכלל רדיפה עצמית.

שהרי רדיפה עצמית גוררת איתה מחשבות של, אני לא יוצלח, לא הולך לי כלום וכן הלאה. ואם האדם יבין שאין אתה (את האני תשלח לים המלח..) יש רק את השם יתברך לא תרדוף את עצמך ולא יגרם כלל נזק לנשמתך. להודות להשם על כל מה שעזר לך, ותודה שמזכיר לך שאתה אפס, ועוזר לך לשבר את מידת הגאווה.

עצבות זה שיא הגאווה. מדוע? מכיוון שהאדם לא מוכן לקבל את העובדה שהוא אפס. לכן הוא עצוב, ובא בטענות, למה קשה לי? למה לא הולך לי? למה כולם יותר טובים ממני? לכולם ככה ולי אחרת..? ועל זה המשקל שאלות כ"א לפי דמיונו הוא..

ברם, אם ידעת שאתה אפס, היית מיד פונה לבורא עולם ונגמר הסיפור, אין כל בכייה על עצמך ולעצמך. לכן זה שיא הגאווה.

כל מי שלא הולך לא בחיים, זה בגלל העובדה שהוא רודף את עצמו וחיי בגאווה נוראית.

 

רבינו הקדוש כותב,

מחשבות טובות = יצר טוב

מחשבות רעות = יצר רע

השם תמיד טוב, הכול טוב תמיד, אין שום רע בעולם. מי שידע שהתכלית שלו שהוא אפס, ידע שאין רע בעולם.

 

** כשאדם ראשון חטא, האשים את חווה. אמר לבורא עולם "האישה שנתת לי היא האשמה.." כלומר במילים אחרות, אני בכלל לא אשם, לא חטאתי, אלא האישה שנתת לי. כלומר כפוי טובה, לא רק שלא אמר תודה לבורא עולם תודה על האישה ששלחת לי, אלא עם העיז להאשים את בורא עולם באישה שנתן לו.. לכן גורש מגן עדן, וקולל  "בזיעת אפך תאכל לחם.." הכול אצל הקדוש ברוך הוא מידה כנגד מידה.

אתה כפרת בטובה שלי, האדמה שהייתה צריכה להטיב עימך, היא תהיה לך קשה בגלל כפיות הטובה שלך.

 

** דעו לכם, כל הביזיונות באים בשביל הכנעה.

אתה הולך עם גאווה, אז האלוקים עוזב אותך, ומממלא אתה נופל.

לעומת זאת, אם אתה אפס, אף אחד לא יכול לבזות אותך.

 

** בורא עולם מתעצב כשרואה שהאדם חושב רע ולא רואה את הטוב.

 

** לפני כל שבר יש גאווה, גאון.

יוחנן הכהן הגדול, היה 80 שנה כהן גדול, אח"כ כפר ונהיה צדיקים. כבוד הרב ברלנד הסביר מדוע יוחנן שהיה כהן גדול, צדיק ענק – נפל פתאום ונהיה צדוקי, 80מפני שנכנסה בו מידת הגאווה, אמר 80 שנה הייתי צדיק.. נכנסה בו גאווה ונפל לגמרי.

צריך לדעת ולחיות, הייתי אפס, אני אפס ואהיה אפס.. אין משהו אחר.

 

נכנסה בך ולך הרגשה שאתה משהו? כפרת בעיקר, ואתה תיפול.

אך אם השאיפה מלכתחילה להבין שאתה הינך כלום ואפס, ושום שנייה לא נכנס בליבך תחושת גאווה, עליונות, כבוד אתה חי את העיקר.

 

אדם שבריא בנפשו יודע שהוא אפס, ולא איכפת לו כמה שיבזו אותו, שיבזו כמה שיבזו. הוא בריא בנפשו כי יודע את מקומו בעולם ומבין את תכליתו.

כל התכלית והרצון לדעת שאני אפס.

ואם מראים לך משמיים שאתה אפס, תשמח בזה.

"הנעלבים אינם עולבים, שמחים בייסורים.." כשמגיע לך נקודת האמת הזו – דע שזו התכלית. אדם שנופל - שמח, נכשל - שמח, איחר – שמח, שהרי אתה לא מציאות. תודה לבורא עולם על הכול, לדוגמא, אכלת בבוטות (בלשון המעטה) תודה שהזכרת לי שאני אפס.

אחרי הנפילה תזכור שאתה אפס.

זה בושה וחרפה, כסילות וגאווה מעין דוגמתה, שאדם אחרי הנפילה לא מבין שהוא אפס.

בספר המידות כתוב, שיתרבה הענווה יבוא משיח.

הנברא מתייעץ עם הבורא שלו, זה אמונה = אפסיות.

 

דוגמא חביבה לסיום,

לרבי נתן, תלמידו הצדיק של רבנו הקדוש, היה חסר כפתור בחולצה. רבי נחמן שאל אותו, "מדוע לא התפללת על הכפתור?" רבי נתן היה בשוק, "על הכפתור?!!" כן.. אפילו על הכפתור.. אפילו על דבר כה פעוט וזניח כמו כפתור צריכים אנו להתפלל.

אתה צריך להתפלל על כל דבר, פירושו להבין שאתה אפס, שהרי הכול מאת הבורא יתברך.

יש להתפלל גם על הדבר הקטן ביותר, שהרי בלעדי הבורא אתה כלום. הכול בידי הבורא. אי אפשר להסתדר בלעדיו. אין כלום בידינו.

 

כשאדם אומר אלוקים, הכוונה עילת העילות, סיבת הסיבות , תקיף, ובעל הכוחות כולם והאדם הוא אפס לגמרי.

 

שיר עידוד לסיום,

"מה שהיה היה, על כל דבר נתחיל מהתחלה...

אבא תאפס אותי לגמרי (תרתי משמע, להיות אפס, ולהיות מאופס)...

תדליק לי את הנשמה..."

 

 

 

 

 

אתר ברסלב ישראלי
Breslev.co.il - Любовь, Душа, Радость 

Breslev.co.il   Liebe - Seele - Freude 

Breslev.co.il - Amor, Alma, Alegría 

Breslev.co.il - Amour, âme, joie

Breslev.co.il - Love, Soul, Joy 

http://www.breslev.co.il 


מפניני הרב - רדיפה עצמית

בס"ד בזרה"ק

 

מפניני הרב –  "רדיפה עצמית"

 

אני רוצה להקדיש את סיכום השיעור לרפואת מורנו ורבנו, הצדיק הקדוש – הרב שלום בן ימנה, שאע"פ מחלתו ובריאותו החלשה הגיע לשיעור ולא ויתר, וזאת על מנת לעודד את עם ישראל, לחזק , לשמח ולקרב אותנו לאבינו שבשמיים. והכל באהבת חינם אינסופית.

יהי רצון שבורא עולם ישלח לו רפואה שלמה ואיתנה, בריאות הנפש והגוף, אריכות ימים ושפע נצחי.

אמן כן יהי רצון.

 

הערה - למען גילוי נאות, הגעתי לשיעור באיחור ולכן הסיכום אינו מלא מתחילתו, לידיעתכם.

 

 

בורא עולם יודע מה שהוא עושה. אין טעויות. אל תתבלבלו.

תלמד להיות ענו. אל תחשוב מגיע לי ואני ראוי כי זו גאווה. תהיה ענו. להבל הייתה ענווה ולכן השם קיבל את המנחה שלו, התפילה שלו. קין מנופח מגאווה (שהוא והוא..כוחי ועוצם ידי) ולא זכה שתהיה לו ענווה לכן הקדוש ברוך הוא לא קיבל את המנחה שלו. היה לו יצר רע, נכנסה בו גאווה. אבל הטענה של הקדוש ברוך הוא היא בדבר למה נפלו (חרו) פנייך, כלומר – בסדר, נכשלת בגאווה. ומכאן אתה צריך ללמוד מהכישלון שלך לעשות מנחה (תפילה) טובה, ותעלה מעל הבל. כי הבל הוא צדיק ואתה יכול להיות בעל תשובה שזה יותר מצדיק.

 

קיימים 2 סוגי יצר הרע :

1. לפני שהאדם חטא – יצר קטן שמטעה את האדם, מבלבל אותו, מכניס בו טעיות. הבל   הצליח להתגבר עליו וקין לא.

2. אחרי שאדם חטא – יצר רע גדול ועיקרי, שאומר לאדם אתה לא שווה, אתה לא יוצלח וזהו יצר של רדיפה עצמית. שמטרתו העיקרית והברורה להפיל את האדם לייאוש, לעצבות, לחרון אף, לדיכאון. (בדוגמא של קין והבל, שהבל הגיע לידי רצח בגלל שלא הצליח להתגבר על הרדיפה העצמית שלו).

 

היצר העיקרי של האדם היא רדיפה עצמית.

וכל הנפילות כולן באות מהרדיפה העצמית.

כמו למשל, שהוא לא שמח, לא מצליח בחיים שלו, לא מצליח להתפלל וללמוד, נופל לתאוות ועברות ← הכל מתחיל מיצר הרע שנקרא  רדיפה עצמית.

ואם האדם ימשיך ברדיפה העצמית שלו הוא רק ילך וידרדר, בנוסף, לא תמיד האדם מבין שזהו יצר רע.

 

 

שימו לב, קיים הבדל משמעותי בין לדרוש מעצמי לבין לרדוף את עצמי הרבה אנשים מתבלבלים מאוד בין שני המושגים השונים בתכלית :

 

לדרוש מעצמי – פירושו, שהאדם עדיין שמח, מבקש דברים באמונה ומתקדם ועושה עוד דברים טובים. להתקדם ולשאוף זה תמיד טוב. בעוד ש –

לרדוף את עצמי – שהאדם רואה שחורות, בדיכאון ונופל לייאוש והאשמה עצמית.

 

וכל אחד צריך להבין שלרדוף את עצמי זה יצר הרע העיקרי של העולם.

רב בני האדם אינם מצליחים בעולם הזה בגלל שמדכאים עצמם, מייאשים עצמם, נכנסים לתוך קנאה ותחרותיות וזוהי כמובן תוצאה של גאווה. אותם האנשים אינם מודים על מה שיש ולא מסתפקים גם במה שיש להם.

כאשר ברור שההפך הוא הנכון והאמיתי, כלומר האדם צריך להיות שמח במה שיש לו, ולבקש מהשם שיקרב אותו. אבל קודם כל עליו להיות שמח ולהפסיק לרדוף את עצמו. להיות שמח בהשגחה של השם.

 

 

כשאדם רודף עצמו הוא מאבד את הדבר הכי חשוב שלו – את החשק/ הרצון.

ודעו לכם, "שאין דבר העומד בפני הרצון" משפט אמיתי ונכון.

אדם שיש לו רצון שום דבר לא ימנע ממנו.

רבי נחמן שרצה להגיע לארץ ישראל אמר, אתחיל לנסוע והעולם יתהפך, אני אסע ואגיע שום דבר לא יעצור אותי.

לעומת זאת, שאדם רודף את עצמו הוא מאבד את החשק והרצון.

ושוב, כשאדם דן עצמו לכף זכות הוא שמח, מקבל חשק ורצון, נותן חיוך – ואז הוא גם יצליח, עולה מעלה מעלה.

 

"פותח פה לשטן" - השטן הוא המקטרג. ושאדם מקטרג על עצמו שהוא לא טוב, השטן מקליט את האדם שהוא בעצמו אמר על עצמו, במילים אחרות, נתן עדות על עצמו שהוא לא שווה, לא יוצלח וכן הלאה, האדם מעיד על עצמו וזה נקרא פותח פה לשטן.

הפה של השטן סתום, וכאדם מדבר ככה על עצמו הוא פותח לו את הפה שילך וידבר עליו, והוא בא עם ראיות מוצקות לקדוש ברוך הוא, שהרי אותו אדם דיבר על עצמו בעצמו.. האדם בורא לעצמו קטרוגים. לא לחינם אמרו חכמנו זצ"ל, לדיבור יש הרבה כוח...

 

תזכרו היטב, וכשאדם רודף את עצמו הוא מאבד את הכוח שלו, שזה הרצון. וגם מקבל בתוספת ייאוש ודיכאון וממש לא איכפת לו מכלום, מדרדר ממש, נופל לגמרי (עד כדי חלילה התאבדות).

 

 

לכן, תקשיבו בבקשה –

הבעיה שיש יצר רע שלא מבינים שהוא יצר רע – שהוא הרדיפה.

וכ"א צריך לעבוד כמה שנים רק על השמחה.

שמחה זה בחירה שלך.

כל מי שלא בשמחה כי הוא לא עבד על זה. שהרי אתה בוחר לתת ליצר הרע להתגבר עליך ברדיפה העצמית.

תמחק את "האני", תשים אותו בצד, תשלח את האני לחלל..

תתחיל לדבר על השם. השם הוא מציאות בעולם. השם שהוא טוב ורחמן ונותן, שהכל מאיתו יתברך ולא ממך.. ותבקש שיטיב איתך ותעלה מעלה מעלה. תראה את המידות שלך ותשמח. כל אחד צריך לעבוד שנים על השמחה.

האדם צריך להבין ולהכיר שזה היצר הרע העיקרי שלנו – הרדיפה העצמית.

 

 

רבי לוי יצחק מברדיטשוב זצ"ל, היה אומר, "תן לי כוח להודות לך הרבה"

מה פירוש?

אנחנו כל הזמן מקבלים מבורא עולם מתנות חינם ולזה לא צריך כוח. שהרי לקבל משהו בחינם לא מצריך מאתנו שום מאמץ. מה שכן, צריך כוח לתת. ולכן מבקשים לקבל כוח כדי שנוכל להודות.

לאדם יש הרבה ייסורים ואם מקבל אותם באהבה ובשמחה, מודה עליהם – הוא מגיע לדרגה הכי גבוהה באמונה, שמאמין בשלמות בבורא עולם.

היצר הרע בא ומתלבש בכל מיני תחבולות זדוניות שעיקרן רדיפה עצמית, אתה מתבטל, אתה עצלן, אתה לא עושה כלום, אתה לא לומד, אתה לא עובד את השם, ועוד ועוד.. תענה ליצר הרע – שאתה בדרגה הכי גבוהה של האמונה שהאדם יכול להגיע אליה, ואת העוד את השם יתברך בדרגת האמונה הכי גבוהה ואין לי מה לדאוג בכלל, לכן כל הרדיפות העצמיות אינן נכונות. כ"א צריך לבקש תן לי כוח להודות לך. כי הודיה על הכל בבחינת אמונה שלמה והכי גבוהה שקיימת.

 

כאשר אדם מפסיק להודות, פירושו אין לו אמונה.

ולהיפך,

להאמין בשם זה להגיד תודה.

אם נפל באמונה ויש לו עצבות, אין לו כוח לחיות ואלו הם ייסורים נוראים. מי שאין לו אמונה חייו אינם חיים כך אומר רבי נחמן מברסלב, מי שאין לו אמונה נפל מהחיים.

לכן אדם צריך לדעת שהוא צריך לבקש תן לי כוח להודות לך בורא עולם. אף רגע שלא לעזוב את התודה.

 

בנוסף, גם עכשיו כשאדם חוטא ונמצא בניסיון של העולם הקשה הזה, אם יזכה לתודות והודאות על הכל, יהיה לו פה, גן עדן בעולם הזה.

אין רע בעולם. השם רק טוב ומטיב. שכ"א יזכה לאמונה האמתית הזו.

אע"פ שהאדם חטא, אם יודה על הכל, יהיה לו גן עדן בעולם הזה.

 

נקודת סיכום,

האדם צריך ללמוד בראש ובראשונה – ענווה.

להיות ענו ושפל. ולהבין מי אני בחיי בכלל, מה מגיע לי.. כלום.. ולהודות לשם יתברך.

השמחה זה תוצאה של ענווה.

לכו רק עם הכרת הטוב ואז האדם שמח בחלקו ומבין שהוא בסה"כ בן אדם, ושאין לו טעם לרדוף את עצמו גם אם נכשל, להיפך עכשיו צריך להתגבר על הכישלון ולא לעשות טעויות, ולדעת היטב שאם הוא רודף את עצמו זה שיא הגאווה (כי אז הוא גם מתמלא בכוחי ועוצם ידי..).

האדם נכשל מטבע היותו אדם.. ותקבל ענווה בזמן הכישלון ותלמד להוריד את הראש, וכל העבודה היא הענווה.

זוהי הדרגה של האדם – ענווה.

מי שזוכה שיש לו ענווה, השם יגביה אותו עד עדי מרום ולהיפך, לגאוותנים מוריד אותם למטה מטה.

לעצור את המחשבה של אני, אנוכי ועצמי.. לזכור שיש רק את השם בעולם וממנו הכל.

לחיות באהבה, שלום, שיתוף, ענווה, שנצא  מהרדיפה העצמית ונזכה ב"ה לענווה אמיתית.

 

מפניני הרב-ארוש שלום שליט"א הילולת רבינו ז"ל שנת תש"ע
שיעורו של מו"ר הרה"צ הרב שלום ארוש שליט"א- הילולת רבינו ז"ל יח' תשרי תש"ע

(בס"ד קודם כל אני מבקש סליחה, כי השיעור הזה כתבתי מפרי זכרוני ולכן אם שכחתי משהו, אז עמכם הסליחה)

מה קשור סוכות, לפטירת רבי נחמן?

צריכים לדעת שסוכות מרמזות לתפלה, וכמו שכותב רבי נחמן מברסלב בליקוטי מוהר"ן (ח"א תורה מח) שסוכה זה תפלה בכוח. ע"ש.

והרי ידוע שכל עניינו של רבינו ז"ל זה תפלה, וכמו שכתוב בליקוטי מוהר"ן (ח"ב תורה צג) שרבינו ז"ל אמר על המחלוקת שחולקים עליו זה בגלל שכל העניין שלו זה תפלה, וחז"ל כבר לימדו אותנו בגמרא (מסכת ברכות דף ו:) שהתפלה זה אחד מהדברים שעומדים ברומו של עולם ובני אדם מזלזלים בהם, ולכן רבינו ז"ל חלקו עליו כי כל עניינו זה תפלה. ע"ש.

וזהו ההסבר למה רבינו ז"ל נפטר בסוכות, כי סוכות מרמז לתפלה בכוח, וכל עניינו של רבינו ז"ל שלימד אותנו ומחדיר בנו זה תפלה. 

מחלוקת על הצדיק

וצריכים לדעת שכל הצדיקים כאשר הם היו בחיים היו חולקים עליהם ומבזים אותו, והיו אוסרים ליגוע בספריהם הקדושים, כמו הרמב"ם וכו', ועוד הרבה צדיקים שכאשר היו בחיים, כל ימיהם היו חולקים עליהם, אולם לאחר פטירתם קיבלו אותו כצדיק, ואין מי שיחלוק כמו לדוגמא הרמב"ם, שאין מי שיכול לחלוק על הרמב"ם וכו'.

וגדול מזה, אפילו על משה רבינו גדול הנביאים והחכמים, גם עליו חלקו בימי חייו, אולם עכשיו אחרי פטירתו, מי יכחיש ויעיז לומר שמשה רבינו הוא לא צדיק? בוודאי שכולם מסכימים שמשה רבינו הוא הצדיק ביותר.

ונשאלת השאלה: למה בימי חייו של הצדיק חולקים עליו ואחרי פטירתו כולם מקבלים אותו כצדיק?

התשובה היא פשוטה: בימי חייו של הצדיק קשה מאוד להתקרב אליו, בגלל שאנשים אומרים במה הוא שונה מאיתנו, הרי אנו רואים אותו שהוא אוכל כמונו, שותה כמונו, ישן כמונו, אז במה הוא מיוחד מאתנו, ולכן קשה לקבל ולהתבטל לצדיק, מה שאין כן אחרי מותו.

מחלוקת על רבינו ז"ל גם בדורנו

ונשאלת השאלה: אם כן? למה עד היום שכבר עבר 199 לפטירתו של רבינו ז"ל עדיין יש מחלוקת על רבינו ז"ל ועל הספרים שלו, הרי הוא כבר נפטר?

התשובה היא פשוטה: כי רבינו רבי נחמן מברסלב זי"ע עדיין נשאר הצדיק שבדור ועדיין אורו מאיר בעולם, ולכן עדיין גם יש מחלוקת עליו.

"העיקר והיסוד שהכל תלוי בו"

וצריכים לדעת שהתקרבות לצדיק זה הדבר הכי חשוב בחיים, ובלי זה האדם יכול לישון את החיים שלו.

ובואו נסתכל על עצמנו בעין האמת אם נתבונן על עצמנו, ונסתכל אז אנחנו נראה שלא השתנינו בכלום, נשארו עדיין עם מידות רעות, ואפילו יותר השתפרנו עם התאוות והמידות הרעות.

כי בלי הצדיק אי אפשר להשתנות ולזכות לתשובה אמיתית.

ויותר מזה אדם בלי צדיק, יכול לחשוב שהוא בדרך הנכונה כגון שלומד תורה כל היום, גומל חסדים, מתפלל וכו', אולם באמת בסוף ימצא את עצמו בגיהנם, וכמו שכתוב בספר משלי (פרק יד') "כי יש דרך ישר לפני איש ואחריתה דרכי מוות".

"אם קטון אתה בעיניך, ראש שבטי ישראל אתה"

ועוד צריכים לדעת שרבינו ז"ל לימד אותנו בליקוטי מוהר"ן שהאדם צריך להאמין בעצמו, ובלי שהאדם יאמין בעצמו, לא יעזור אפילו שהוא מאמין בה' ומאמין בצדיקים, אלא חייב גם להאמין בעצמו.

כי בלי שהאדם מאמין בעצמו, אז אע"פ שהוא מאמין בה', ומאמין בצדיקים ובכוחם, אולם מכיוון שהוא לא מאמין בעצמו שגם הוא יכול לצאת מכל הרע אז לא יעזור שהוא מאמין בצדיקים ובכוחם.

ובאמת האמונה של הצדיקים והאמונה בעצמו קשורות אחד בשני, שהאדם צריך להאמין בכוח הצדיקים שהוא כל כך גדול עד שאפילו גם אותו הוא יכול להוציא משאות תחתיות.

"כל זמן שהנר דולק אפשר לתקן" 

ורבינו ז"ל כותב בליקוטי מוהר"ן (ח"ב תורה קיב) ש"אם אתה מאמין שאפשר לקלקל, תאמין שאפשר לתקן". ע"ש.

ובספר "כוכבי אור" (של ר' אברהם בר' נחמן) כתב שאנ"ש הסבירו שכוונת רבינו ז"ל שהאדם יכול לתקן את מה שקלקל עד שאפילו לא ישאר שום רושם מהקלקול והמחטא שעשה. ע"ש.

וזה מה שאמרו חז"ל בגמרא (יומא דף פו:) שע"י תשובה מאהבה אפילו הזדונות נהפכים לזכויות. ע"ש.

הכוונה שלא נשאר שום רושם מהחטא אלא ההפך זה נהפך לזכות ולמצווה.

מצוה נקיה וברה 

ובאמת קצת התבוננתי שהרי ידוע שכאשר האדם עושה מצוה אז רוב הפעמים המצווה נעשה מאינטרסיים אישיים ופניות רבות.

אולם כאשר האדם שב בתשובה מאהבה, אז הקב"ה בעצמו הופך לו את הזדונות לזכויות, וממילא הזכויות האלו נעשים בלי פניות, ולכן יוצא שע"י תשובה מאהבה, העבירות נהפכות למצוות יותר גדולות מאשר המצוות שהאדם מקיים עם מלא פניות וכו'.

לזכות לתשובה מאהבה? 

וכבר אמרתי לכם וכתבתי את זה בספר "בשדי יער" שכל אדם יכול לזכות לתשובה מאהבה, וזה ע"י שכל יום יעשה שעה התבודדות וחשבון נפש על מעשיו.

וההסבר הוא פשוט, כי כאשר האדם עושה תשובה רק כאשר יש לו צרות וקשיים, אז הוא שב בתשובה מיראה מתוך אינטרסיים אישיים, אולם כאשר הוא כל יום עושה שעה התבודדות, אפילו בזמנים ובימים שטוב לו, אז בזה הוא עושה תשובה בלי אינטרסיים אישיים, וזה נקרא תשובה מאהבה.

לחייך לכל העולם

וצריכים לדעת שהתורה האחרונה שאמר רבינו ז"ל, שזה היה בראש השנה שנת תקע"א לפני פטירתו, זה היה תורה ח' חלק שני בליקוטי מוהר"ן

ואמרו אנ"ש שהתורה הזאת היא בעצם צוואה שקבלנו מרבינו ז"ל לפני פטירתו.

ובתורה הזאת (תורה ח' חלק שני) רבנו ז"ל מלמד אותנו על אהבה וקירוב רחוקים מאהבה, ולא להוכיח את חברנו ולא להחליש את החבר שלנו, אלא ההיפך רק אהבה, ולעודד אחד את השני ולעורר בשני את הנקודות  הטובות שבו ולעודד אותו ולתמוך בו, ולא להחליש אותו וכו'.

ולהקרין ולתת ריח טוב בנשמות ישראל היקרות, ולראות בהם, ולהראות להם את הנקודות הטובות שבהם כמו שכתוב בליקוטי מוהר"ן תורה רפב. ע"ש.

וזוהי הצוואה של רבינו ז"ל: רק אהבה, ולעודד אחד את השני וכו'.

ומסופר על רבי נתן מברסלב ועל רבי נפתלי שלמדו בתורה רפב בעניין מציאת הנקודות הטובות, ואמרו שעם התורה הזאת אפשר להחזיר את כל העולם בתשובה.

לכן ההורים צריכים רק להקרין אהבה כלפי הילד ולעודד אותו ולחזק בו את הבטחון העצמי, ולא ח"ו להשפיל אותו.

וכן הוא הדבר בזוגיות הבעל והאשה צריכים לעודד אחד את השני להקרין אהבה ועידוד כלפי בן\בת הזוג, ולא להשפיל ולהוכיח, לא להעיר אלא להאיר.

"אל תדין את חברך"

האדם אסור לו לחפש ולראות את חברו איפה הוא אוחז, ואיזה עבירות הוא עושה, אלא עליו להסתכל על עצמו.

ופעם רבי נתן מברסלב זי"ע אמר: "אני יכול לפרש את המהר"ם שיף הכי קשה שיש, אולם איני יכול לפרש שום יהודי בעולם".

ההתבודדות נכונה

ובאמת אדם שיש לו התבודדות נכונה, אז ממילא הוא לא מסתכל על אחרים מכיוון שהוא רואה את חסרונותיו ועוסק בתיקון עצמו ואין לו זמן לראות את השני מה הוא עושה.

אולם אדם שאין לו התבודדות נכונה, אז ממילא הוא תמיד מסתכל על אחרים וכו'.

ומסופר על תלמידי הבעל שם טוב, שהבעל שם טוב זצ"ל תמיד היה שולח את תלמידיו לכל מיני אנשים להתארח אצלם שבתות וכו',.

התלמידים תמיד ידעו שהבעל שם טוב שולח אותם לכל מיני צדיקים נסתרים.

פעם אחד הבעל שם טוב שלח אותם לאיזה אדם, והם הלכו לעיירה שאותו אדם גר בה, ושאלו אותו איפה גר "רב פלוני", אמרו לו אנשי המקום, אין רב בשם הזה? אז אמרו להם התלמידים רק את השם בלי התואר רב (כי אולי הוא כל כך צדיק נסתר אפילו מאנשי המקום) אז אמרו להם איפה הוא גר והם הלכו אליו להתארח.

במהלך כל השבת הם ניסו לחקור ולראות את צדקתו של אותו אדם.

אולם לא ראו בו דבר מיוחד: אוכל כמו כולם ואפילו בכמות מופרזת,

אז הם חיכו אולי הוא קם באמצע הלילה וכו', אולם ראו שהוא נוחר כל הלילה וכו'.

ובדקו אותו בכל מיני אופנים, אולם לא ראו בו משהו מיוחד.

אז במהלך השבת הם ראו את השכן שלו עובר ועושה מלאכות בשבת בפרהסייא.

אז אמרו לאותו אדם: "איך הוא נותן לשכנו לחלל את השבת, למה הוא לא מוכיחו וכו'?

אז אותו אדם עונה להם לפי תומו: "מה? הוא מחלל שבת? לא יודע אע"פ לא ראיתי? פעם ראשונה אני שומע?.

ואז הבינו תלמידי הבעל שם טוב למה רב שלח אותו לאדם זה, וזה בשביל ללמוד כמה האדם צריך להיות מרוכז עם עצמו ולא להסתכל על אחרים וכו'.

ליסוע לאומן בתמימות

ומסופר בספר "שיח שרפי קודש" (חלק שני) שפעם נסעו אנ"ש לרבי נחמן מהעיר "נעמרוב" לעיר ברסלב, אולם אחד מהנוסעים לא נסע בלב שלם. אז באמצע הנסיעה בלילה, הם תעו בדרכם, ובבוקר הם רואים שבמקום להגיע לברסלב אז חזרו שוב לעיר "נעמרוב". ואח"כ שהם הגיעו לרבנו ז"ל סיפרו לו מה קרה, אז אמר להם רבנו: שזה בגלל שאחד מהנוסעים לא היה ליבו שלם בנסיעה אליי וכו'. ע"ש.

ומכאן אנו לומדים שכאשר האדם נוסע לרבינו ז"ל וטס לאומן, כמה צריך ליסוע בתמימות בלב שלם, לעשות רצון הצדיק וכו'.

כוחו של רבינו לאחר פטירתו

מסופר על רבינו ז"ל שאחד הגיע אליו והיה חולה במחלה נוראה לא עלינו, והוא ביקש מרבינו ז"ל שיתפלל עליו, אז רבינו ז"ל אמר לנו שיבוא אליו אחרי פטירתו לציון הקדוש, ויתפלל ואז יהיה לו רפואה שלמה, וכל היה רבינו ז"ל נפטר, ואותו איש הלך לציון של רבינו ז"ל, ונרפא.

אז בס"ד קצת התבוננתי וצמחה לי שאלה: "מה רבינו ז"ל לא יכל להתפלל עליו בעודו בחיים ולתת לו רפואה?

אלא התשובה היא שרבינו ז"ל בא ללמד אותנו כמה גדול הכוח שלו לאחר פטירתו וכמה חשוב לבוא אליו לציון הקדוש.

לגלות את החן והיופי של העולם

ומסופר בספר "שיח שרפי קודש" (חלק שני) שפעם כאשר למד רבי נתן מברסלב בליקוטי מוהר"ן תורה סז חלק שני המדברת על גדולת הצדיק שהוא החן והיופי של העולם, אולם מצד שני שיש ההעלמה והסתרה על היופי הזה.

אז אמר רבי נתן בשברון לב: "העלמה", העלמה, העלמה, העלמה נוראה", "ה' יתברך הוא החיות של כל העולמות, וכמה יש הסתרה", "וכן הצדיק הוא היופי והחן של העולם, ואם היופי והחן של העולם היה מתגלה אז היה מתבטל כל החן השקרי והבל היופי, הכוונה כל התאוות ומידות הרעות וכו'. ע"ש.

לכן ממילא כמה מוטל עלינו להתפלל שיתגלה האור של רבינו ז"ל בכל העולם וכו'.

"עבדו את ה' בשמחה"

ידוע, שרבינו ז"ל כותב בליקוטי מוהר"ן (תורה י') שע"י ריקודים והמחאת כף אל כף נשברים כל הכפירות, וכן ע"י ריקודים ומחיאת כפיים נמתקים כל הדינים.

ובשבת האחרונה, מו"ר הרב אליעזר ברלנד שליט"א אמר: שע"י ריקודים אז אנחנו שוברים את לב האבן של הרשע הכי גמור ומחזירים אותו בתשובה"

ואז בס"ד התחלנו לכייף ולשמוח ולרקוד עם הרב שליט"א עד נץ החמה.

 

מפניני הרב -ארוש שלום שליט"א במה תלוייה הסוכה? חשוב ביותר
בס"ד בזרה"ק

 

שיעור לכבוד חג סוכות – מהאור של יום כיפורים

 

מחשבה 1)  "תן פחדך.."

מה פירוש תן פחדך?

להפחיד את כולם שיחזרו בתשובה?

בשכל של אמת מבינים "תן פחדך" כי זה לטובה לאותו אדם שלא חי בתכלית, שמדומיין ושחי בשקר ובהבלים, שיפחד ומתוך הפחד יתעורר ויחפש את הדרך הנכונה.

וכאשר יקבל את הדעת יבין איזה טוב הפחד שבזכותו התעורר.

 

 

מחשבה 2)  כולנו באותה ספינה.

מי צריך להנהיג אותה?

בעלי הדעת כמובן, אלו שמבינים לאיזה כיוון הספינה צריכה לשוט.

וצריך לבקשך תן פחדך לחסרי האמונה שילכו אתנו.

כ"א צריך שתהיה לו יראת השם. יש יראת רוממות שהיא מתוך אהבה וכבוד לשם. ירא ממנו כי מכבד אותו. וצריך שכל המעשים יגיעו ליריאה הזו.

 

מחשבה 3) "נורא שמך.."

השם הוא רק טוב ומטיב, אז איך זה נורא שמך?

השם האיר בליבו של מו"ר הרב שלום שליט"א, וודאי שהשם טוב ומטיב, למי שהולך בדרך השם הנכונה.

אבל אם האדם יגיד השם טוב ומטיב וימשיך לעשות עברות וללכת בדרך הלא נכונה, אז כמובן שזה תן פחדך. אם לא תלך בדרך הנכונה, השם יודע להפחיד מאוד מאוד וזה תן פחדך, כדי להעיר את האדם וליישר דרכים.

 

בליקוטי מוהר"ן, כותב רבנו הקדוש, "דע כי כל הגלות אינו אלא בגלל חסרון האמונה."

כל אדם יכול לזכות בחיים טובים ומתוקים, שהם רק תלויים באמונת האדם.

לאדם יש כל חייו מלחמות על האמונה. כי האדם נברא בשביל האמונה. "צדיק באמונתו יחיה". כל תכלית התורה זה האמונה. ויוצא שהניסיון העיקרי של האדם בעולם הזה הינה האמונה.

מידי פעם ישנם לאדם בלבולים, חששות ונכנסים ספקות וכל הזמן הוא נלחם על האמונה.

אחרי 120 שנה שנפטר ב"ה בשיבה טובה, הקדוש ברוך הוא מקיים את המשפט "... ישני עפר.." כלומר, מה שהאמנת בזה העולם השם יקיים לך. האמנת שהשם הוא רק טוב השם יקיים לך את זה בעולם הבא. האמנת מעל הטבע, השם יקיים לך גם את זה. תראה את זה עין בעין.

 

אדם שיש לו אמונה יזכה לכל טוב גם בעולם הזה וגם בעולם הבא. בזכות האמונה זוכים.

כתוב בתהילים, "זה השער לשם צדיקים יבואו בו.."

מיהם הצדיקים? בעלי האמונה.

     בזכות מה נגאל? בזכות האמונה השלמה. כל הגאולה תלויה באמונה.

     בזכות האמונה האדם יכול לזכות לרוח הקודש.

 

ואנחנו צריכים להתפלל אל השם יתברך, "תן פחדך", שעם ישראל יחזור בתשובה באמת בלי פחד וייסורים, אלא ע"י הפצה וקירוב לבבות.

 

השם מצווה עלינו להיות שמח בסוכה, "ושמחת בחגך והיית אך שמח..".

למה בסוכה יש ציווי כזה?

כי סוכה זה אמונה, ומה פירוש שמח = שמח בחלקו.

 

מצוות סוכה לפי הזוהר,

אליעזר עבד אברהם מכנען בזכות מה זכה לצאת מן הקללה של ארור כנען וגם נכנס לברכה, מארור נהיה ברוך, אם כן בזכות מה?

ידוע לכל, שאברהם אבינו היה כולו אמונה , ואליעזר עבדו ישב בצל האמונה. אומר הזוהר הקדוש, אליעזר זכה בזכות האמונה. בזכות שחנה בצל האמונה. כל מי שיושב בצל האמונה, יורש/מנחיל אמונה לו ולבניו לעולם. וזוכה שמתברך בברכת האילן שהיא ברכה עליונה.

ומי שמזלזל במצוות סוכה, אז מנחיל לו ולבניו.

מצוות סוכה עצומה במעלתה. כל מצווה מתקנת איבר או גיד אחד בגוף האדם. במצוות סוכה הכול נכנס, כל הגוף, כל האיברים, הנשמה – הכול, זה ממש להיכנס לבטן של השכינה הקדושה. סוכה מתקנת את כל הגוף וכל האיברים. סוכה מסוגלת לבנים וגם לקניית בית.

 

צריך בכל שבעת הימים להיות בסוכה. ולישון בתוכה, הנשמה צריכה לצאת רק דרך הסוכה (בשנת הלילה). והחסידים הדבקים אוכלים ושותים אך ורק בסוכה. ע"פ ההלכה, חייבים לישון בסוכה. וגם כמו שכבר נאמר, סוכה היא סגולה לבנים.

לישון בסוכה פירושו, לזכות בצל האמונה ולזכות לחירות לו ולבניו, אחרת מנחיל גלות.

 

עוד אומר הזוהר, כשנמצאים בתוך הסוכה, צריך פנים מאירות, שיהיה כל היום בשמחה בסוכה. כל היום לחייך ולשמוח בסוכה.

למה צריך לחייך ולשמוח כל היום?

פשוט מאוד, בסוכה יש לך 7 אורחים אושפיזין עילאין צמודים אלייך כל הימים. הם באים לסוכה. ועיקר ביאתם לשהות עם האדם שנמצא בסוכה. הרי לא יכול להיות שיגיע אורח אם אין אף אחד בבית (אלא אם הוא גנב.. חחח) , כך גם הם – אתה צריך להיות בסוכה כדי שהם יבואו , כל יום מגיע אורח מיוחד ספיישל.

אומר הזוהר, איך יבואו האושפיזין אם אתה לא נמצא בסוכה?

 

סדר ההגעה :

 

♥ יום ראשון     חסד אברהם אבינו

♥ יום שני         יצחק אבינו

♥ יום שלישי     יעקב אבינו

♥ יום רביעי      משה רבנו

♥ יום חמישי    אהרון הכהן

♥ יום שישי      יוסף הצדיק

♥ יום שביעי     דוד המלך

 

סכות כתוב בלי ו`, "בסכות תשבו שבעת ימים.."

תשבו בסכות ואח"כ כתוב ישבו.

כלומר, האושפיזין ישב לפני שאתה יושב.

הכיצד?

הזוהר מסביר, שיש לעמוד בפתח הסוכה מבפנים (אין האושפיזין באים לפני האורח), ואז מברך "אני מזמין לסוכה שלי את האושפיזין עילה דקדישין... " , ישנו נוסח יפיפה שקיים במחזורים. אפשר ורצוי גם להכין כיסא מיוחד לכבודם עם מפה יפה. לקשט.

 

אל תחשבו שהאושפיזין באים סתם; אומר הזוהר – יש להם תנאים..

במה תלויה הסוכה? בתנאי האושפיזין.

ומהם אותם תנאי האושפיזין?

 

           1.  לדאוג לעניים. צריך לשמח את העניים בסוכות.

החלק של האושפיזין צריך לתת לעניים, שהרי האושפיזין לא אוכלים. הסעודה           של האושפיזין שייכת לעניים. אומרים האושפיזין, אתה מזמין אותנו, את החלק שלנו תיתן לעניים.

אם לא נותנים את החלק של האושפיזין לעניים הם מיד קמים ויוצאים, ואומרים – שלאדם יש עין רעה ואסור לאכול אצלו. אכילתו היא רק למלא את הבטן שלו ולא איכפת לו מעם ישראל, לכן אסור לאכול אצלו. אדם שלא מביא עניים הוא רע עין.

הצדיקים ממש מקללים את האדם על אי קיום מצווה זו. אסור שלא יבואו עניים.

במידה ואי אפשר להזמין עניים לסעודה בסוכה, ניתן לדאוג לו לארוחה, כדי לשמח אותם. כלומר לשלוח להם ארוחה. כל חג צריך לשמח את העניים. אסור לשמוח לבד. יש לשמח את העניים. תמיד תזכור שיש עניים.

 

  לזכור, שרבנו הקדוש אומר שסוכה, יש בה כוחות עצומים שאדם מקבל.   והאדם זוכה לקדושה של שבעת אושפיזין קדישין.

 

2. דברי קודש או דברים בטלים ח"ו – הכול תלוי בפה של האדם

הדבר השני שבה תלוי הסוכה, צריך להיזהר בסוכה לדבר אך ורק דברי קודש, להיזהר מלשון הרע, ניבול פה, רכילות, קללות וכן הלאה. לדבר רק דברי קדושה.

אם האדם מדבר דברי קדושה זוכה שהשם יתברך מחבק אותו ביד ימין

אחרת, מקבל חיבוק של הסיטרא אחרא, הכול תלוי בפה של האדם!

 

 

אומר רבנו הקדוש, שאם אנו מקיימים מצוות סוכה, שום טיל, מימן אטום פצצה.. לא יכולים לגעת בנו. הסוכה זה הבונקר הכי שומר בעולם.

אבל אם ח"ו מזלזלים במוצצה סוכה ונהיה ריב השם ירחם. הכול תלוי בפה של האדם. אסור לדבר דברים בטלים, לשון  הרע, רכילות וכן הלאה.

 

 

דעו לכם,

הסוכה יותר גבוהה מבית מדרש ומבית כנסת.

כל סוכה, אפילו של יהודי פשוט יותר גבוהה מבית מדרש ומבית כנסת. שהרי שבעת האושפיזין יושבים איתך.

 

תתנהגו בהתאם,

תקבלו ב"ה את הקדושה שלהם,

ולהשתדל מאוד לישון בסוכה.

 

חג סוכות שמיייח ומבורך J


ראש ישיבת חוט של חסד הרה"ח שלום ארוש שליט"א המלצה
בעה"י                                                                                               חשוון תשס"ג

 

המלצה

ראש ישיבת חוט של חסד הרה"ח שלום ארוש שליט"א

 

 

 

הנה הרה"ח היקר ******* שליט"א איותה נפשו ויעש דבר טוב ויפה לזכות את הרבים, כתב דברים נפלאים על העבודה הגדולה ביותר שהיא ההתבודדות כמאמר רבינו "התבודדות היא מעלה עליונה וגדולה מן הכל" בקונטרס "יערב עליו שיחי", שבו הוא מסביר ומבאר יפה את הדרך לכנס וללכת בעבודת ההתבודדות, והקונטרס הזה נצרך לכל איש מישראל הרוצה לעלות בשלימות המדות והרוצה לזכות להעלות שעשועים נפלאים כלפי מעלה.

 

ונברך את בעל המחבר להרבות בספרים ויתקיים בו יפוצו מעינותיך חוצה. יעזרהו השי"ת להמשיך להפיץ מעינותיו חוצה מתוך בריאות גופא ונהורא מעליא נחת ושמחה, יראו עיניו וישמח לבו בישועות ה`, ויאיר אור ה` בעולם וימלוך ה` בקרוב אמן.

 

 

  

בברכת התורה.

שלום ארוש

 

ג. מקום וזמן ההתבודדות:

הנה מקום ההתבודדות הוא נצרך בלתי מובדל מן ההתבודדות עצמה, שכן הוא לעזר וסיוע להאדם לפרש שיחתו בנקל ובמרוצה, לבל יבלבלוהו בני האדם ורעש המכוניות, ושאר המונעים והמעכבים, וכן עצה טובה לכבות את מכשיר הפלאפון אשר ברשותו ובזה יסיר עוד מונע ומעכב, כי בפרט כאשר כבר חלפו להם מספר רגעים מההתבודדות והאדם אחוז בשרעפי קודש ודבוק בקונו, דווקא אז אם יפריענו צילצול הטלפון, ויפסיקנו בשיחה ולו הקצרה, הרי זה עשה התבודדותו קרעים קרעים, ושוב צריך להעיר את ליבו ורוחו אשר נתרחקו על ידי זה מן הדבקות והנועם העליון.

 

וכן טוב לכתחילה שיהא המקום אשר בו הוא עורך את שיחתו עם קונו, מקום מרוחק ממקום שעברו בו בני אדם כי אלו המקומות אשר שהו בם בני אדם ודיברו בהם דברי הבל וסרק, מפריעים את נפשו של האדם, כי אף על פי שהבני אדם נסתלקו משם מ"מ רושם דיבורם אחוז שם ולא נתמוגג לו אף רבות בשנים.

 

וכן שיהא המקום נרחב ולא צר כי על ידי זה מתרחבת דעתו של האדם ופתחי פיו נפתחים בנקל לשפוך שיח.

 

והנה מה טוב ומה נעים אם יהא למרגלות הנהר וצמחיה טובה ודשנה סביב לו, כי ההסתכלות במים הזורמים סגולתם למשוך עימהם מליבו של האדם המחשבות הזרות, העצבות ודאבון הנפש, והוא מרפא לנפשות. וכן הצמחיה אשר סביב לו מסוגלת היא לסייעו לפתוח סגור ליבו כי כל שיח השדה משתתף עם צקונו וחובר אליו ומעניק לו תוספת נופך ושמחת חיים.

 

ועיקר חשוב וטוב הוא להצלחה מרובה, אם יקבע לו המקום לבל יחליפו, ועי"ז יקנה לו בנפשו קנין מושב ורגילות אשר יניחו על לבו רוגע ושלוה, שאם יחליף מושבו מזמן לזמן, הרי זה צריך לחדש קנין רגילות נפשו לכל הסובבו והוא מעכב על ידו כוונת השיחה בינו לבין קונו מזמן אל זמן.

 

ואם אי אפשר לו בכל אלה, גם אם יערוך ההתבודדות בתוך ביתו אחר לימודו או עיסוקו מחצות הלילה ואילך עת בני בתו נמים, הנה מה טוב ומה נעים, כי חברים מקשיבים לקולך השמיעני אומרת השכינה.

 

ואם קשה עליו גם זו העת, הנה היא עת אחרת וזמן מרוצה יותר, כי יקום בעוד לילה טרם השחר עת מתחברת שכינה בבעלה, לפרש שיחתו לפני השי"ת ברחמים ותחנונים, והוא עת מעולה להיות תפילתו נשמעת ומקובלת לפני צור שוכן מעונה.

 

ואם אינך יכול בכל אלו הזמנים, הנה כל העתים והשעות האחרות מזומנים לפניך להיות המלך שוכן אצלך מקשיב אל הרינה והתפילה, כי כחשכה כאורה לפניו יתברך. ע"כ.

 

 

ד. התקשרות לצדיקים:

הנה זה עיקר גדול שיעשה האדם כי בתחילת ההתבודדות ייקשר נפשו רוחו ונשמתו אל כל הצדיקים האמיתיים שבדור, ולכל הצדיקים האמיתים שוכני עפר קדושים אשר בארץ המה.

 

וכך יאמר. הרני מקשר נפשי רוחי ונשמתי בהתבודדות זו ביני לבין קוני, לכל הצדיקים האמיתיים שבדור, ולכל הצדיקים האמיתיים שוכני עפר קדושים אשר בארץ המה, ובפרט לנחל נובע מקור חכמה רבנו נחמן בן שמחה בן פייגא זצוק"ל.

 

ועניין זה ההתקשרות הוא גורם גדול וכמעט בלתי נמנע להיות תפילתו קרובה להשמע ולהתקבל.

 

והיינו כי יודע האדם כי עוונתיו ופשעיו עברו למעלה ראש, כמ"ש עוונותי עברו ראשי וגו`. והמה מלאכי חבלה העומדים ומקטרגים למעלה לבל תקובל תפילתו ותשובתו, וצריך לזה כח גדול ונורא להמלט מקטרוגיהם, והצדיקים האמיתיים אשר כבשו יצרם והוא כבר מסור בידיהם, כחם רב ועצום להעלות התפילה ולהצילה מלהבה. ולבנות על ידה קומת השכינה.

 

ונביא קצת בזה מאמרי חז"ל מגמ` וזוהר  לחזק דעת הקורא שיידע החשיבות של צדיקי עלמא, לבל יניאו יצרו במחשבות של שטות והבל, למה לי צדיק מאחר שאני מדבר עם השי"ת בכבודו ובעצמו. יידע כי אין אלו אלא דברי סרק הבל ורעות רוח, ופעמים שיתלבש זה היצר באנשים כשרים, ובזו יש סכנה מרובה, כי המה עולים במדרגתם מן היצר להיות דבריהם קרובים להשמע, כי היצר כלול רק מן המדרגה שבה עומד האדם עתה ויכול האדם להמלט ממנו בקל, והמה כלולים מכל המדרגות כולם כמ"ש נעשה אדם בצלמנו כדמותינו, ועל כן דבריהם נשמעים ומתקבלים אצל השומע ובקל הוא נדחה.

 

תלמוד בבלי מסכת סוכה דף יד עמוד א

אמר רבי (אליעזר) [מסורת הש"ס: אלעזר] למה נמשלה תפלתן של צדיקים כעתר? - לומר לך, מה עתר זה מהפך את התבואה בגורן ממקום למקום, אף תפלתן של צדיקים מהפכת דעתו של הקדוש ברוך הוא ממדת אכזריות למדת רחמנות.

 

תלמוד בבלי מסכת סוכה דף נו עמוד ב

אמר אביי: אוי לרשע אוי לשכינו, טוב לצדיק טוב לשכינו, [שנאמר [ישעיהו ג]: אמרו צדיק כי טוב כי פרי מעלליהם יאכלו].

 

תלמוד בבלי מסכת מועד קטן דף טז עמוד ב

אמר אלהי ישראל לי דבר צור ישראל מושל באדם צדיק מושל יראת אלהים [שמואל ב` כ"ג], מאי קאמר? אמר רבי אבהו, הכי קאמר: אמר אלהי ישראל: לי דבר צור ישראל, אני מושל באדם, מי מושל בי - צדיק. שאני גוזר גזרה ומבטלה. [שמואל ב` כ"ג].

 

תלמוד בבלי מסכת חגיגה דף יב עמוד ב

על שנים עשר עמודים עומדת, שנאמר [דברים ל"ב] יצב גבלת עמים למספר בני ישראל. ויש אומרים: שבעה עמודים, שנאמר [משלי ט`] חצבה עמודיה שבעה. רבי אלעזר בן שמוע אומר: על עמוד אחד, וצדיק שמו, שנאמר [משלי י`] וצדיק יסוד עולם.

 

תלמוד בבלי מסכת כתובות דף ה עמוד א

גדולים מעשה צדיקים יותר ממעשה שמים וארץ, דאילו במעשה שמים וארץ - כתיב: [ישעיהו מ"ח] אף ידי יסדה ארץ וימיני טפחה שמים, ואילו במעשה ידיהם של צדיקים - כתיב: [שמות ט"ו] מכון לשבתך פעלת ה` מקדש אדני כוננו ידיך.

 

תלמוד בבלי מסכת סנהדרין דף צג עמוד א

אמר רבי יוחנן גדולים צדיקים יותר ממלאכי השרת, שנאמר [דניאל ג`] ענה ואמר הא אנא חזי גברין ארבעה שרין מהלכין בגו נורא וחבל לא איתי בהון ורוה די רביעאה דמה לבר אלהין.

 

פירש"י, גדולים צדיקים יותר ממלאכי השרת - דברישא חשיב לתלתא צדיקי, ומלאך לבסוף, דכתיב ורויה די רביעאה דמי לבר אלהין.

 

תלמוד בבלי מסכת סנהדרין דף קג עמוד ב

כמאן אזלא הא דאמר רבה בר בר חנה: שקולה נשמה של צדיק אחד כנגד כל העולם כולו - כמאן דאמר ישעיה הרג.

 

פירש"י, כמאן דאמר שהרג ישעיה - ואהא קאמר קרא מלא את ירושלים פה לפה, שנשמתו של צדיק שקולה כמו שמלא את ירושלים חללים.

 

תלמוד בבלי מסכת חולין דף ס עמוד ב

וכל שיח השדה טרם יהיה בארץ במעלי שבתא! מלמד שיצאו דשאים ועמדו על פתח קרקע, עד שבא אדם הראשון ובקש עליהם רחמים, וירדו גשמים וצמחו; ללמדך: שהקב"ה מתאוה לתפלתן של צדיקים. רב נחמן בר פפא הויא ליה ההיא גינתא, שדי ביה ביזרני ולא צמח, בעא רחמי - אתא מיטרא וצמח, אמר היינו דרב אסי.

 

פירש"י, היינו דרב אסי - שהקדוש ב"ה מתאוה לתפלתן של צדיקים.

 

תלמוד בבלי מסכת חולין דף צב עמוד א

והיא כפורחת עלתה נצה - אלו סנהדרין, הבשילו אשכלותיה ענבים - אלו הצדיקים שבכל דור ודור.

 

זוהר - הקדמה דף ו עמוד א

בן איש חי (ויצא קס"ד א`) דא צדיק עלמין, רב פעלים מארי דכל עובדין וכל חילין עלאין בגין דכלהו נפקין מניה.

 

זוהר - הקדמה דף י עמוד א

...וכתיב (יהושע י`) וידום השמש וירח עמד, קודשא בריך הוא גוזר דין אוף הכי משה גזיר גזר דין ואתקיימו, ותו דקודשא בריך הוא גוזר גזרין וצדיקיא דישראל מבטלין לון דכתיב (שמואל ב כ"ג) צדיק מושל יראת אלהים.

 

זוהר כרך א (בראשית) פרשת בראשית דף כה עמוד ב

וכל שיח השדה אלין צדיקיא דאנון מסטרא דצדיק ח"י עלמין.

 

זוהר כרך א (בראשית) פרשת בראשית דף כו עמוד א

כל עץ נחמד דא צדי"ק.

 

זוהר כרך א (בראשית) פרשת בראשית דף לב עמוד ב

לא אתקיים אלא על קיימא דא ורזא דכלא (משלי י`) וצדיק יסוד עולם.

 

זוהר כרך א (בראשית) פרשת בראשית דף לג עמוד א

א"ר חייא מקוה המים דא צדיק דכד מטא למקוה המים כתיב וירא אלהים כי טוב וכתיב (ישעיה ג`) אמרו צדיק כי טוב, (וכן אור קדמאה טוב אקרי וכל כלהו כתיב בהו כי טוב בר יומא תניינא דלא כתיב ביה כי טוב), ר` יוסי אמר ישראל מקוה איהו דכתיב (ירמיה י"ז) מקוה ישראל יי`, רבי חייא אמר דא צדיק היינו דכתיב קרא ימים בגין דנחלין ומבועין ונהרין כולהו נטיל לון ואיהו מקורא דכלא ואיהו נטיל כלא בגיני כך ימים ועל דא וירא אלהים כי טוב וכתיב אמרו צדיק כי טוב ובגין דאתרשים איהו אפריש בין יומא קדמאה לתליתאה ולא אתמר כי טוב בגווייהו דהא ביומא תליתאה עבדת ארעא איבין מחילא דהאי צדיק דכתיב ויאמר אלהים תדשא הארץ דשא עשב מזריע זרע עץ פרי מאי עץ פרי דא עץ הדעת טוב ורע דאיהו עביד איבין ופרין, עושה פרי דא צדיק יסוד דעלמא, למינו דכל בני נשא דאית לון רוחא קדישא דאיהו איבא דההוא אילנא רשים בהו רשימא למינו, ומאי איהו ברית קדש ברית שלום ובני מהימנותא למינו עאלין ולא מתפרשן מניה וצדיק עושה פרי הוא וההוא אילנא אתעברת ואפיקת ההוא פרי למינו, למינו דההוא עושה פרי דיהוי כוותיה.

 

זוהר כרך א (בראשית) פרשת בראשית דף מג עמוד א

ודא איהו בר נש דאקרי צדיקא עמודא דעלמא וצלותיה לא אהדר ריקנייא וחולקיה בעלמא דאתי ואיהו בחושבן בני מהימנותא.

 

זוהר כרך א (בראשית) פרשת בראשית דף מה עמוד א

יוסף הצדיק עמודא דעלמא.

 

זוהר כרך א (בראשית) פרשת לך לך דף פב עמוד א

ר` יצחק פתח ואמר (תהלים צ"ב) צדיק כתמר יפרח כארז בלבנון ישגא, צדיק כתמר יפרח, מפני מה אקיש צדיק לתמר מה תמר כיון דגזרין ליה לא סליק עד זמן סגיא אוף הכי צדיק כיון דאתאביד מעלמא לא סליק אחר תחותוי עד זמן סגיא, כארז בלבנון ישגא אוף הכי נמי כתמר יפרח מה תמר לא סליק אלא דכר ונוקבא אוף הכי צדיק לא סליק אלא דכר ונוקבא דכר צדיק ונוקבא צדקת כגוונא דאברהם ושרה, כארז בלבנון ישגא מה ארז בלבנון עלאה על כלא וכלא יתבי תחותוי אוף הכי צדיק הוא עלאה על כלא וכלא יתבי תחותוי, ועלמא לא קיימא אלא על צדיק חד דכתי` (משלי י`) וצדיק יסוד עולם ועליה קאים עלמא ובגיניה אסתמיך ועליה אשתיל, ר` יהודה אמר והא תנינן דעל שבעה סמכין עלמא קיימא דכתיב (שם ט`) חצבה עמודיה שבעה, א"ל ר` יוסי הכי הוא ודא אבל (הכא) כלהו אחרנין בשביעאה קיימי דאיהו סמכא דעלמא ואיהו צדיק ודא אשקי (לעלמא) ורוי עלמא (ס"א מן כלא) וזן כלא ועליה כתיב (ישעיה ג`) אמרו צדיק כי טוב כי פרי מעלליהם יאכלו וכתיב (תהלים קמ"ה) טוב יי` לכל ורחמיו על כל מעשיו.

 

זוהר כרך א (בראשית) פרשת וישלח דף קסט עמוד א

זכאין אינון צדיקיא דידעי לסדרא שבחא דמאריהון כדקא יאות ולמבעי בעותהון ובגין כך כתיב (ישעיה מ"ט) ויאמר לי עבדי אתה ישראל אשר בך אתפאר (ס"א כתיב גם את השני גם את השלישי וגו` שלש פעמים גם רמז לשלש גאולות על ידי שלשה צדיקים משה מרדכי משיח שעתיד לגאלנו בקרוב):

 

זוהר כרך א (בראשית) פרשת ויגש דף רח עמוד ב

רבי חזקיה פתח ואמר (תהלים קכ"ג) שיר המעלות אליך נשאתי את עיני היושבי בשמים האי קרא אוקמוה ואתמר אבל תא חזי אליך נשאתי את עיני וכתיב (שם קכ"א) אשא עיני אל ההרים אלא דא לעילא ודא לתתא, אשא עיני אל ההרים דא לעילא בגין לאמשכא ברכאן מעילא לתתא מאלין הרים עלאין לאמשכא מנייהו ברכאן לכנסת ישראל דאתברכא מנייהו, אליך נשאתי את עיני למצפי ולחכאה לאנון ברכאן דנחתו מתמן לתתא, היושבי בשמים דכל תוקפהא וחילאה וקיומהא איהו בשמים בגין דכד יובלא אפתח מבועי דכל אינון תרעין כלהו קיימי בשמים וכיון דשמים נטיל כל אינון נהורין דנפקי מיובלא כדין איהו זן ואשקי לה לכנסת ישראל על ידא דצדיק חד וכיון דדא אתער לגבה כמה אינון דקיימן בכל סטרין לאתשקאה ולאתברכא מתמן כמה דאת אמר (שם ק"ד) הכפירים שואגים לטרף ולבקש מאל אכלם וכדין איהי סלקא ברזא דרזין כדקא חזי (ד"א ל"ג ליה) ומקבלא עדונין מבעלה כדקא יאות וכלהו בכל דקיימין סטרין עמדי בלחודייהו כמה דאת אמר ולא עמד איש אתו דכתיב ויקרא הוציאו כל איש מעלי ולבתר דאיהי מקבלא עדונין מבעלה כלהו אתשקיין לבתר ואתזנו כמה דאת אמר (שם) ישקו כל חיתו שדי ישברו פראים צמאם:

 

זוהר כרך א (בראשית) פרשת ויחי דף רל עמוד ב

כרתי ברית לבחירי דא הוא רזא דמהימנותא, ד"א דא איהו צדיק דמיניה נפקין ברכאן לכלהו תתאי וכל (אינון) חיוון קדישן כלהו אתברכאן מן ההוא נגידו דנגיד לתתאי ובגין כך כתיב כרתי ברית לבחירי.

 

זוהר כרך ב (שמות) פרשת שמות דף טו עמוד א

והיינו דתנן מאי דכתיב (שמואל ב כג) מושל באדם צדיק מושל יראת אלהים, הקודשא בריך הוא מושל באדם ומי מושל בהקודשא בריך הוא צדיק דאיהו גוזר גזרה והצדיק מבטלה, תנן אמר ר` יהודה אין לך דבר בחביבותא קמי קודשא בריך הוא כמו תפלתן של צדיקים ואף על גב דניחא ליה זמנין דעביד בעותהון זמנין דלא עביד.

 

וראה גם ראה גודלו וחשיבותו של הצדיק יסוד עולם לפני השי"ת, שהוא עמוד העולם, ודרכו עוברים כל ההשפעות, ושתפילת הצדיקים לתאווה היא אצל השי"ת, ומה גדולה מעלתם שיודעים לסדר תפילתם לפני ריבונם.

 

ועל כן אשרי כל המתדבקים בהם ומקשרים עצמם אליהם ורודפים אחריהם להשיגם ולהנות מזיו פניהם ומתורתם. ע"כ.

 

ה. חיזוק להתבודדות:

ואלו דברי חיזוק לכל אשר חפץ בתיקון נפשו הנצחי, ולעסוק בעבודה נפלאה זו אשר אמר עליה רבנו נחמן מברסלב זצוק"ל "התבודדות היא מעלה עליונה העולה על הכל".

 

וידע צדיק מה שאמר, מאחר ועלה ונתעלה בכל המדרגות כולם, עד לנקודה אשר העיד על עצמו ואמר, שאין לו עוד מה להשיג בזה העולם, ולכן מצד עצמו גמר את תיקונו.

 

ואמר כי דיבר עם כמה צדיקים אשר אמרו לו כי לא זכו למדרגתם כי אם על ידי עבודה זו. ועוד אמר, כי אם היה יודע מתחילה עוצם מעלת עבודה זו לא היה עוסק בכל התעניתים וסיגופים אשר עסק בהם הרבה. שהיה מתענה בשנה שמונה עשר תעניתים משבת לשבת.

 

וכשהשיג עוצם מעלת ההתבודדות, ראה כי יכל להשיג כל אלו המדרגות ויותר על ידי עבודה זו, וכמו שאמר כי יש אשר עסקו בתעניתים וסיגופים ואחרי הכל הם כשק מלא חורים וכל תאותיהם אחוזים בהם כבתחילה. [והוא דבר מבהיל הרעיון].

 

ההתבודדות שידבר האדם עם קונו היא בחינת רוח הקודש, שה` יתברך בגודל רחמיו ממשיך לו דיבורים מלמעלה. והוא בחינת ספר תהילים שכולו רוח הקודש.

 

על ידי ההתבודדות בינו לבין קונו, דהיינו מה שהאדם מדבר אל ליבו, זוכין לגלות נקודת האלקות השורה בלב, ולהאירה אל לבו, ואחר זה זוכה אדם ומרגיש כי באמת השם כל כך קרוב אצלו ושורה אצלו ובתוכו ממש.

 

פעם בא חסיד אחד לרבי נחמן וטען לפניו על הקושי שלו לעשות התבודדות מאחר ואינו זוכה לפרש שיחתו, אמר לו רבי נחמן שעל זה בעצמו יצעק לשם יתברך לראות איך הוא שרוי בגלות הנפש כזו, ואין לו פה לדבר עימו יתברך, ואמר גם אם אומרים פעם אחת "רבונו של עולם" בכל ההתבודדות זה שווה.

 

פעם אחד התפאר גדול אחד לפני רב נתן תלמיד רבנו, ואמר לו כי יש לו תלמיד אחד שיודע אלף דף גמרא בעל פה. אמר לו רבי נתן, לי יש תלמיד שצועק אלף פעמים ביום "רבונו של עולם".

 

אמר רבי נחמן שתכף שאיש יהודי אומר רבנו של עולם, אז הקדוש ברוך הוא מניח כל עיסוקיו וכל העולמות כולם ופונה לזה האיש.

 

עוד אמר, מדוע אתם מניחים את השם יתברך לגזור גזירות, כי בשעה שאדם קורא לו יתברך אז הקב"ה מניח כל הגזירות ופונה לזה האיש.

 

על ידי התבודדות זוכין לאמונה גדולה בו יתברך, ולתיקון הברית.

 

על ידי ההתבודדות זוכין לדעת דקדושה להבדיל בין חשך לאור, כי צריכין להבדיל בין חשך לאור, ולהתרחק מהמפורסמים של שקר אשר עניינם הוא כבוד מלכים ולא כבוד אלקים, ומימלא אינם מושיעים למקורביהם לצאת מן החושך שהם שרויין בו, מאחר שהם בעצמם אחוזין ושרויין בו.

על ידי התבודדות זוכין לדבקות בו יתברך על פני כל שעות היום והלילה, כי ההתבודדות היא בחינת תפילין, שתפילין הם בחינת תפילה ועל כן נקראים תפילין, ועל ידי התבודדות כראוי זוכין להרגיש אור נעימות וערבות השם כאור התפילין. ע"כ.
מאזן חיובי :))

בס"ד בזרה"ק

מאזן חיובי

"איזה טוב השם יתברך, תודה רבה לך השם יתברך על הארה הנפלאה."

   

רוחניות      ↔     גשמיות

מאזן חיובי   =  רוחניות  <  גשמיות

מאזן שלילי  =  גשמיות  >  רוחניות

מה פשר הדבר??

מאזן חיובי כאשר קיים איזון רוחני, נפשי. כאשר ישנה שמחה ואמונה, חיים טובים, התמודדויות עם בעיות קשיים וייסורים בעזרת האמונה, לשים מבטחך בשם יתברך. להיות נחוש בעבודת השם יתברך, לעשות התבודדות כל יום שעה, לקבל הדרכות נכונות ולבנות כלים מתאימים להתמודדויות שונות בחיים. להודות על כל דבר גם אם שקשה לנו.

כאשר יש לשים דגש בעניין השמחה, וכפי שרבנו הקדוש אמר, כל החולאים באים מקלקול השמחה. פירושו, שכל הבעיות שלנו נובעות מקלקול השמחה.

רוחניות טובה ובריאה = שמחה ואמונה.

מאזן שלילי כאשר קיים מצב של חוסר איזון רוחני, נפשי. כאשר ישנם עצבויות, כעסים, פחדים חרדות, דיכאונות, ייאוש, מידות רעות, גאווה, תאוות וכן הלאה. כאשר למעשה מבטלים את האפשרות של בחירה בהתמודדות למול הקשיים והייסורים שבאים על כל אחד ואחת מאיתנו בדרך של אמונה וקבלה בידיעה שזה הכי טוב בשבילי, שהרי הכל בהשגחה פרטית והכל לטובה, אלא בדרך של בכייה.

טבע האדם להימשך אל הגשמיות, הבהמיות, התאוות הרעות, העצבויות והייאוש – אם כן, כיצד ניתן להינצל מכל אותן התנהגויות שליליות שמביאות לנו את המאזן השלילי, כמו בחשבון ממש פשוט.. מה עלי לעשות? כיצד עליי לנהוג? האם ניתן להתפטר מן המאזן השלילי שפוקד אותי או שמא מצב כזה יהיה נטל לכל החיים, כחלק אינטגראלי מחיינו, מהתנהגותנו או כחלק מהאופי שלי כבן אדם? האם אופי זה משהו מולד או נלמד, האם זו גזרה מן השמיים או שניתן לשנותה?

וכמו במאזניים, כך גם אנו מטים את הכף של עצמנו בהתייחסות שלנו בחיי היומיום ובכלל למצבים שונים ובהתמודדויות הלכה למעשה.

האדם באשר הוא אדם, הינו מכלול של רגשות, תחושות, מחשבות, מהווים, התנהגויות, פעולות ומעשים, תאוות, אמונות , שכלים, זווית ראייה, פרספקטיבות לחיים, גישות ודרכים, בעיות וקשיים ובכללם עליות וירידות.

ברם, יחד עם כל השונות הגדולה בין כל אחד ואחת מאיתנו, בסופו של דבר כולנו דומים, במה?

בבחירה.

יש לנו אפשרות לבחור במאזן חיובי או לבחור במאזן שלילי, ולפיכך גם חיינו נראים בהתאם, שהרי הם פועל יוצא של הבחירה.

במילים אחרות, כולנו, ללא יוצא מן הכלל, על כל האנושות כולה, נולדים בעל כורחנו ובסופו של דבר גם מתים בעל כורחנו, ולנו וודאי ברור וידוע כי יש גם יש תכלית כלשהי בעולם הזה, שהרי לא נולדו סתם, וודאי שלא נולדנו לסבול ולבכות, שהרי ידוע וברור מעל כל צל של ספק, שבורא עולם הוא רחום ורחמן הכי גדול שיש. אם כן אז למה אנו ממשיכים לחשוב ככה?

כדי להשיג את התכלית עלינו בראש ובראשונה לפעול וללכת בדרך של המאזן החיובי, אחרת לא נוכל להשיג את התכלית.

יש גם לזכור כי,

רוחניות בריאה  =  שמחה

רוחניות חולה  #  קלקול השמחה וחולאים רבים

הווה אומר, במסקנה פשוטה ומתבקשת, ניתן לסכם את זה כמעין אקסיומה;

מאזן חיובי = רוחניות < גשמיות  ↔ תכלית = חיים בשמחה ובאמונה

 

כל אחד ואחת יכולים להוסיף למאזנים כראות עיניכם וכל אחד ואחת לפי צרכיו הוא, אבל תזכרו תמיד להטות את הכף לטובת הרוחניות והשמחה J

חתימה טובה לכל עם ישראל באשר הם, רוחמה.


מפניני הרב ארוש שלום שליט"א -מצוות לתיקון חטאים,חשוב מאד:)
בס"ד בזרה"ק

 

השיעור האחרון של השנה -  מצוות חשובות לתיקון החטאים

 

שבוע אחרון של השנה אפשר לתקן בו את כל השנה  הקודמת; כל יום שקול כנגד אותו היום. יום שבת כנגד כל יום שבת, ראשון כנגד כל יום ראשון וכן הלאה.

אם אדם מתחזק לעשות תשובה הוא מתקן את כל השנה!

אז קודם כל להירגע, ולא להילחץ ושלא תכנסו עכשיו לעומס רגשי, איך נצליח לתקן את כל השנה..? תנו חיוך, תירגעו, תשמחו – התיקון קל ופשוט להפליא. מוכנים..?

 

איך נצליח לתקן את כל השנה? עיצות קלות ומעשיות:

     אדם צריך להשתדל לומר תהילים כמה שאפשר, כי תהילים מסוגל לתשובה

     לעשות כל יום לפחות שעה אחת התבודדות ביום.

מהכלליות אל הפרטיות (מרמת המקרו למיקרו)     

1.      בהתבודדות תודה והודאה על כל השנה שעברנו, על כל הטובות שהיו   ושהגענו עד הלום ולספר את כל המצוות ועל כל הטובות והניסים; אכלנו,שתנו, ואח"כ לעשות תשובה ולהתוודות על כל השנה במשך כל השבוע.

     וכל המתוודה לא שופטים אותו בראש השנה

2.      לשחזר ולהזכיר לעצמנו כל יום מה עשיתי, איך קמתי בבוקר-האם התפללתי    שחרית, איך הלכתי לישון-האם התפללתי קריאת שמע שעל המיטה.

3.      אח"כ בשבתות ובחגים, איך קיבתי את השבתות והחגים, פסח, חנוכה וכן 

                      הלאה.

4.      ואח"כ על הגוף שלנו, העיניים(מה שראינו), האוזניים(מה ששמענו),

                       הפה(מה שדיברנו,אמרנו,ריכלנו)השם יירחם.                      

לעשות תשובה בין אדם לחברו, אנשים שבקשר איתם וגם כאלו שלא.

ועל זה האדם ילך לפי הסדר.

 

יש לעשות כמה שיותר וידויים, וככל שיעשה יותר וידויים וסליחות, פחות ידונו אותו. וזוכה לעשות שבוע של תשובות אמיתיות.

 

5.      הכנה נוספת, הסליחות האחרונות זה חלק מראש השנה, הן ארוכות ויש

                       להשתדל מאוד לעשותן, ולא להקל ראש.

6.      ללכת לקברי צדיקים בראש השנה. מי שלא יכול להגיע אל רבנו לאומן, לעשות

   השתדלות ללכת לקברי אבות וצדיקים. מבקשים מהצדיקים שיהיו מליצי טוב    עלינו. שהצדיק ייקח אחריות ויהיו סנגורים עלינו. האלוף של כל הצדיקים זה   רבינו נחמן הקדוש, שקיבל את ראש השנה מתנה מהקדוש ברוך הוא, קיבל   רשות מבורא עולם להיות בבית דין של מעלה והוא מוציא זכאי, לכן משתדלים לנסוע במסירות נפש. אך מי שלא יכול שילך לקברי צדיקים בכל מקום ושיהיו עו"ד טובים שנצא זכאים במשפט של ראש השנה.

7.      ערב ראש השנה, שזה היום האחרון של השנה, לעשות ממש תשובה בכל הכוח ולתת כסף לפידיון נפש. (ניתן לעשות עדיין פידיון דרך מו"ר הרב שלום).

8.      ערב ראש השנה עצמו, לתת הרבה חיוכים ולהיות ממש בשמחה גדולה.

9.      ראש השנה הם היומיים שקובעים את כל השנה. ידוע כי, אם הראש בריא אזי כל הגוף בריא, ולכן יש לנצל את היומיים האלה בקריאת תהילים, כל יום שעה התבודדות, ללמוד תורה. ממש לנצל את היומיים הללו בהרבה תפילות כי זה קובע את כל השנה, וכמובן להיות בשמחה.

 

# מהו הדו שיח הזה??

לפני בריאת העולם, המלאכים באו וקטרגו על האדם, ואמרו לקדוש ברוך הוא, למה אתה בורא את  בני האדם שמממלא יחטאו לפניך. ענה להם בורא עולם, אני רחום וחנון.

אם כן, מה הדו שיח הזה? אומר רבי נתן, המלאכים וודאי ידו שבורא עולם רחום וחנון. ולכאורה זה תמוהה; המלאכים אוכלים מזון רוחני מ"לחם בושה", בלי שיעשו כלום, נהנים בלי עמל, אין להם שום ציווי. בורא עולם כל הזמן מרחם עליהם וכל הזמן נותן להם לחם בושה מבלי שיעשו משהו.

אם כן, מדוע המלאכים מקטרגים על בני האדם?

רבי נתן אומר, הם שאלו את בורא עולם מה הסיבה שאתה בורא אותם, שהם לא ייהנו מלחם בושה בשלי שעמלו הורדת אותם לעולם הזה, שפה תעמול ותתייגע ותקבל שכר ולא תהנה מלחם בושה. ואם האדם חוטא, וצריך לחוס עליו כי בורא עולם רחום וחנון, אז זה שוב לחם בושה – זה היה הקטרוג שלהם. כי ע"פ דין לא הענשת אותם, אתה מרחם וסולח ומוחל להם.

בסופו של דבר האדם זוכה לעולם הבא כי ריחמת עליו וזה לחם בושה. אז בשביל מה הבריאה? וזו לחם בושה יותר גדולה מלחם בושה מהתחלה, כי קודם בריאתו לא חטא ועכשיו חטא, ואם כן, בושתו יותר מרובה – אז בשביל מה לברוא אותו?

השם יתברך ענה להם, הסיבה העיקרית שבורא עולם בורא את העולם זה כדי לגלות את רחמנותו בעולם.

צדיק שאף פעם לא חטא אי אפשר לראות את הרחמים של הקדוש ברוך הוא, כי הוא ממילא צדיק גדול ובקושי חטא. אם כן איפה ניתן לראות את הרחמים של בורא עולם? איפה שהאדם חוטא ובפרט שהחטא יותר גדול.

כי על מי תתגלה הרחמנות שלו? דווקא על אלו שחוטאים והרבה, ושלא עשו את רצון השם .

 

     בורא עולם מתנהג עם האדם בשני אופנים ביחד (ואת זה המלאכים לא יכולים להשיג איך בורא עולם מתנהג גם וגם ביחד עם בני האדם)

1.      משפט – זה דין

2.      צדקה – זה חסד ורחמים

 

תבינו טוב טוב,

אם אדם שחטא הכי בעולם, ומבקש מבורא עולם שירחם עליו, ימחל לו, יסלח לו, תעזור לי בורא עולם, תכפר לי על עוונותיי, תיתן לי שנה טובה, שאפתח דף חדש, מבקש סליחה ומחילה, מבקש עזרה ולא יחזור לדרכו הרעה, בורא עולם יסלח לו, ולכן צריכים להיות בשמחה J

דעו שברוא עולם אינו עוזב את הצדקה שלו, ולכן לא להתייאש אף פעם , ולבקש מבורא עולם שירחם עלי.

ותזכרו שיש עוד שבוע שלם עד ראש השנה וזה המון זמן לעשות תשובה.

 

הרחמים שלהשם מתגלים אדרבא, ככל שהאדם נופל וחוטא, ואסור לו להיות בייאוש, ואם יעמוד ויבקש סליחה ומחילה, בורא עולם ימחל לו.

וזה מסביר שאין ייאוש כלל, אם אתה מאמין שאפשר לקלקל, תאמין שאפשר לתקן. השם מלא רחמים עצומים וגדולים מאוד.

ומה שנכשל וחטא, מבקש סליחה ומחילה וכפרה, וכך יש לבורא עולם יותר נחת רוח, כי אז מתגלה רחמנותו, והשם רחום וחנון.

 

תנצלו טוב טוב את היומיים של ראש השנה, תפילות, ברכות, ארוחת חג עם הברכות שלה, ולא לעשות שטויות של קריאת עיתונים ופיטפוטי סרק, אלא דיבורים אל השם יתברך.

 

משה רבנו השיג את 13 מידות הרחמים של בורא עולם, לא הייתה גזרה שלא יכול לבטל. השיג את הדרגה הכי גבוהה של הרחמים של בורא עולם. למשל, אם היה בזמן סדום לא הייתה מהפכה.

משה השיג את המדרגה הכי גבוהה של כל הצדיקים.

ובמה צדיק יותר גדול מציק אחר?

במה צדיק א`  >  מצדיק ב` ?

שמצליח להשיג את רחמי השם ואין שום גזרה. כי הוא עומד לפני השם ומבטל את כל הגזרות.. וזוהי הסיבה שהקבר של משה רבנו נעלם, כי האדם היה בא אליו, ומיד היה מתבטלים גזרות ובאה הגאולה.

 

התפקיד של הצדיקים להמתיק את הדינים בראש השנה. ולקרב את עם ישראל אל בורא עולם, ולהמשיך כמה שיותר רחמים.

היומיים של ראש השנה זה דין ולכן הולכים לקברי צדיקים, ושדווקא בדין מתקיים הרחמנות של בורא עולם.

הצדיק מבקש מבורא עולם, תמחל, תסלח, תרחם, הם מסכנים. איפה הרחמנות שלך..? תמחל להם ותחזיר אותם בתשובה. וזה המדד כמה צדיק גדול יותר מהשני.

 

ועכשיו, ע"פ זה מובן איך לגשת לראש השנה J

 

אדם מבין שהשם רחמן וע"פ הדעת הזו אין שום ייאוש כלל בעולם, אין עצבות ואין פחדים, ולהבין ולהאמין ברחמים של השם.

תבוא לצדיק שהשיג את רחמי השם ובכוחו תוכל לזכות.

לא ליפול בדעתכם בגלל שאינם משיגים את רחמי השם, לכן תתבודדו, לבקש את רחמי השם האינסופיים. בצדקה יש את רחמי השם.

 

♥ ← עוד דבר חשוב, אם חטא, השם לא מוחל אם לא מתוודה ומבקש סליחה וע"י העבודה הזו הוא השיג. זו גם עבודה חשובה של תשובה; וידוי, חרטה, קבלה על העתיד.

וזה מחזק את השעה התבודדות.

מי שעושה כל יום שעה התבודדות, הוא זוכה לעשות תשובה מאהבה.

השם מוחל לו בכוח העבודה שלו ע"י שעת התבודדות ואינו נהנה מלחם בושה.

 

שנזכה להאמין ברחמי השם, שאין גבול ברחמיו האינסופיים, להאמין שכמה שיותר. וב"ה שנזכה בעבודת השם – שעת התבודדות.

 

על 2  דברים עיקריים יש לעשות תשובה, שהם למעשה דבר אחד(בא מתוכו):

1)    האמונה 

העיקר התשובה זה על האמונה.

תכלית התורה זה האמונה.

שורש כל החטאים זה כי אין לו אמונה.

והאדם צריך לעשות תשובה על השורש – ומהו השורש?

השורש זה האמונה

לא משנה איזה סוג חטא, פשע, מידות רעות כין אמונה – והעיקר זה אמונה.

לעשות תשובה על כל השנים שלא עבד את השם ובפרט שנכשל באמונה של השם – שהוא טוב ורחמן שהיו לו דיכאונות, עצבויות, ייאושים, צער פחדים וחרדות, על כל השנים שהייתי בצער, מבקש סליחה ומחילה על חוסר האמונה שהיה לי. תשובה על כל העבר , כל הכישלונות של האדם זה חוסר אמונה.

 

2)   תשובה נוספת – בין אדם לחברו

      העיקר זה, שהאדם יצליח במצוות שבין אדם לחברו. (דעו, שבשמיים ניתן לעשות  את כל המצוות שבין אדם למקום, תפילן, ציצית, התבודדויות וכן הלאה, אבל פה חשוב ליישם ולהוציא לפועל את המצוות שבין אדם לחברו- להיות טוב לבב, לקבל את האדם בספר פנים יפות, לא לרכל, לא להיות צר עין, לא לקנא, לא לשנוא, להיות טוב.

אם כן, ולמה שניהם זה אחד?

בשביל להצליח במצוות בין אדם לחברו צריך אמונה.

מי שיש לו אמונה, אין לו קנאה עם אף אחד, הוא אינו צר עין בשל חברו, אינו תחרותי, אינו מרכל וממילא אין לו בעיות, לא מסתכל על אף אחד, הולך במסלול של השם ושמח בחלקו = מלא באמונה. יש לו עין טובה, שמח באחרים טוב לבב.

לעומת, אחר שאין לו אמונה, יש לו בעיות נפשיות כתוצאה מחוסר אמונה, הוא קנאי, תחרותי, צר עין, רכלן, מלא פחדים חרדות, דיכאונות ייאוש ועצבות.

 

יש לקרא את הספרים של האמונה כדי להתחזק, בגן האמונה, בגן החכמה, בגן השלום, חכמות נשים לשמוע דיסקים ולעבוד על האמונה.

 

העיקר לעשות תשובה ובפרט על האמונה J

לעבוד על האמונה, לעסוק בהפצה על אמונה. אסור לחכות לראש השנה ויום הכיפורים, אלא להיות כל השנה חבר טוב, לפייס את החבר, להיות טוב לבב, שמח בחלקך.

חייבים לעבוד וללמוד את האמונה. ממש לחיות אותה בכל צעד ושעל.

 

    אחד העיצות לתקן את הבעיה בין אדם לחברו זה ההפצה, למה?

כי בהפצה אתה עושה חסד עם כל העולם, ממשיך טוב לעולם, וגם זה יכול להגיע גם לאלו שפגעת בהם, ובזכות זה התגלגל טובה וימחלו לו.

תבינו, בשמיים רוצים למחול לנו, למשל, פלוני פגע באלמוני – ופלוני הפיץ ספרים ודיסקים, ואיכשהו זה הגיע לאלמוני בין ישירות ובין בעקיפין, זה ייתן לו זכויות וגם כל העולם ידון לכף זכות. הגיעו לך טובה מפלוני אז תמחול לו ולא להיות כפוי טובה. מה זה הפגיעה שלך מפלוני לעומת הטובה שנעשתה לך.

זוהי אחת העיצות הטובות ביותר שבין אדם לחברו – הפצה J

ולכן, לעסוק רק בהפצה.

 

   חברים וחברות יקרים, השבוע עלה האתר ברוסית, נא להפיץ J

   להיכנס לראש השנה עם זכויות לקנות ספרים ודיסקים ולהפיץ J

   לעשות פידיון נפש חשוב מאוד מאוד J

 

 

סיפור אחרון לסיום,

בשבת שעברה הגיע גוי גרמני לישיבה שביקש לדבר עם הרב. בא ואמר למו"ר הרב שלום, "קיבלתי את הספר בגן האמונה בגרמנית, הייתי חייב לראות מי כתב את הספר, אני כל יום מתבודד ועושה שעה התבודדות ומדבר עם בורא עולם. וגם קראתי והחלטתי להתגייר. אני רוצה להיות יהודי". עוד סיפר, כי הפיץ את הספר בגרמנית ונתן לעוד 50 חברים שלו לקרא, והם החליטו לקרוע את הצלב מעליהם ורוצים לחיות באמונה, ומבינים שחיו בשקר.

 

 

שנה טובה ברוכה ומבורכת עם חיוך ושמחה גדולים, ושיומתקו כל הדינים מעלנו בזכות ההתבודדויות והחזרה בתשובה J

אמן כן יהי רצון

 

 
מפניני הרב ארוש שלום שליט"א - פינוקים וממתקים או...
בס"ד בזרה"ק

השם יתברך רק אחד טוב ומטיב.

אבל האדם בשכל המצומצם שלו מבין לכאורה שתיים, שיש טוב אבל גם שכאילו לא טוב.

הצדיק מבלעז היה בשואה, את כל משפחתו רצחו וטבחו ולא נשאר אף אחד ממשפחתו, והוא בחסדי השם יתברך ניצל והגיע לא"י. האדמו"ר מבלעז היה מקבל גברים ונשים שניצלו מהשואה והיו באים להתייעצויות, ובוכים ומתלוננים, האדמו"ר היה עונה להם – "לי אף פעם השם לא עשה רע." דבריו היו כ"כ אמיתיים, והוא התכוון באמת לכל מילה , הם התביישו, ומיד הדבר היה משפיע עליהם והיו מביני ם ששום דבר לא רע. היו נרגעים ומתמלאים באמונה.

בחור אחד בן 35 הגיע השבוע לרב שלום שליט"א לייעוץ בדבר זיווג, טען בפני הרב שאין לו זיווג, וכבר 6 שנים הוא נוסע לאומן ראש השנה ברציפות, הוא מתבודד כל יום, וגם אומר את כל התהילים. הרב אמר לו שחסרה לו אמונה ושמחה. הרב הציע לו להתפלל על אמונה. לבקש מהשם יתברך "תן לי אמונה שאתה טוב ומטיב, תן לי אמונה שאתה תמיד אוהב איתי, שאתה תמיד איתי ואני לא לבד אף פעם..."

איזה מצב עדיף?

     להתקרב אל השם יתברך, לתכלית ולייעוד שלנו עם ממתקים ופינוקים טובים או

     לקרב את האדם ע"י צרות, ייסורים, מכות ובעיות

אם בורא עולם נותן לאדם ייסורים/קשיים/בעיות סימן שהוא לא יכול לקרב אותו בעזרת הממתקים והפינוקים.

הקדוש ברוך הוא ברב חסדיו ורחמיו האינסופיים רוצה לתת לאדם ממתקים, פינוקים ודברים טובים, אך דעו לכם שאם שלח לכם ייסורים, או חיסרון או קושי, כי אין לו ברירה.

בורא עולם כל יכול; יכול לקרב את האדם עם ממתקים ופינוקים, אבל אז ייקח את הבחירה של האדם, כפשוטו, לא תהיה לו בחירה. בנוסף, אם יקבל פינוקים, מה האדם יעשה? באופן אוטומטי, לא יהיה מרוצה בכלל ויהיו לו טענות, וגם יירדם ולא יתקרב (שהרי קיבל מתנות, אז בשביל מה להתעורר?? להיפך, המצב הזה יגרום לו להתרחקות והוא ילך ויתרחק לכיוון התאוות.

כל זמן שיש לאדם בחירה, כשבורא עולם רואה שלאדם אין חוכמה להבין דרך יפה נעימה ומתוקה, אזי מתקיים "לא מבינים דרך הראש, אלא דרך הרגליים.."

לכן, לבורא עולם אין ברירה כביכול, והוא נותן לאדם את הייסורים, דעו לכם, שבורא עולם אוהב אותנו, אוהב מאוד את ילדיו. כשבורא עולם שולח לאדם צער, הוא מצטער ראשון, בורא עולם מוכן להצטער כדי שהבן/ת יגיעו לשלמות ולייעוד ולתכלית. יעשה הכול שיגיעו לתכלית. דעו לכם פרט חשוב, לאבא יותר כואב מהבן, לאבא`לה בשמיים כואב עלינו יותר מאשר לנו עצמנו עלינו..

כשבן/ת הולכים בדרך לא טובה רח"ל, זה שיא הייסורים עבור ההורים, אין ייסורים יותר קשים מאלו, ההורים יוצאים מדעתם, ומוכנים לעשות ולקבל הכול על מנת שילדם יעלה על הדרך הנכונה, על המסלול הנכון של החיים. על אותו משקל, כך גם בורא עולם, רוצה שנשיג את התכלית והייעוד.

מכאן נבין ונדע, שעלינו להבין באופן ברור, שהשם טוב ומטיב תמיד.

האמונה = להאמין בשם יתברך טוב ומטיב תמיד, ושאין שום רע בעולם.

יש לשבור את משקפי הכפירה ולהרכיב משקפי אמונה, שפירושם השם רק טוב. רק טוב ומטיב. ועל זה הדרך להתפלל ולהודות.

מה שחסר לנו זה רק האמונה. (כפי הדוגמא שהוצגה עם הבחור וחוסר הזיווג, אע"פ שהתבודד וקרא כל יום תהילים, עדיין הייתה חסרה לו האמונה).

ברגע שהאדם מגיע לאמונה הפשוטה, שהשם הוא טוב ומטיב, באמונה תמימה, בשמחה אמיתית מכל הלב, ומודה על החיסרון שיש, על החולי, על הבעיות, על הקשיים, על החוסר, וכל אחד ואחת לפי קשייו וחסרונותיו הוא, אפילו אם לא יעשה תשובה ולא יחפש מה השם רוצה ממנו, הוא כבר נקרא עובד השם, כי יש לו אמונה שהכול לטובה, ושהשהם יתברך רק טוב ומטיב.

לעומתו, אם האדם ילך עם תודות והודאות על הכול, וגם יחפש מה השם רוצה ממנו ומה עליו לתקן (למה שלח את הקושי, החיסרון, הבעיה) זוהי נקראת העבודה בשלמותה, עבודת השם בשלמותה. גם מאמין שהשם טוב ומטיב והכול טוב ואין שום רע, וגם מחפש ובודק מה השם רוצה ממנו, כלומר על מה שלחו לו את הקושי והחיסרון.

להבין, כשאדם לא רוצה שכר עולם הזה ושכר עולם הבא, אלא רק להודות לקדוש ברוך הוא , שהוא טוב ומטיב, להודות מכל הלב על כל הייסורים זוהי אמונה שלמה.

כלומר, לא רק לומר תודה על מנת שהדינים יומתקו, אלא להודות מכל הלב באמונה ובשמחה.

יש להבין, שכל עוד יש ייסורים זה הכי טוב בשבילי.

התוצאה היחידה שהאדם צריך לשאוף אליההאמונה בקדוש ברוך הוא בשלמות. (לפי מה שהוסבר לעיל). אני לא רוצה שום מתנות ממך בורא עולם, רק להאמין בך, שאתה טוב ומטיב וזוהי ה-מתנה. ואין שום רע בעולם.

להגיד כל הזמן תודה על הייסורים, הקשיים, הבעיות, החסרונות.

התבוננות חשובה, כשיש ייסורים לאדם, קיימת מידת דין שמקטרגת עליו ותכליתו להעמידו בניסיון. כלומר, האם מחמת הייסורים התבטל מעבודת השם או מחמת הייסורים לא התבטל מעבודת השם.

אם לאדם יש ייסורים ומודה להשם יתברך, וממשיך בעבודת השם כרגיל, לא נסוג ו/או מתרשל, אזי לא זו בלבד שזוכה במדרגה גבוהה בעבודת השם באהבה, זו עלה גדולה בפני עצמה, אלא ובנוסף, מכאן והלאה גם המקטרג מפסיק לקטרג עליו.

בפרשת השבוע יש קללות נוראיות ומזעזעות, מפחיד ממש. בדר"כ אף אחד לא רוצה להעלות לעלייה הזו. ברם, היה צדיק גדול, האדמו"ר מקוזניץ`, שהיה מבקש דייקא לעלות. שאלו אותו חסדיו, "כבוד הרב, אף אחד לא רוצה לעלות, וכובדו כל שנה עולה לעלייה של הקללות?" ענה להם, "אני מאמין שאין שום רע בעולם, ואם השם רוצה אז זה וודאי טוב. אם בורא עולם הביא את הדברים האלה אז זה וודאי טוב."

יש להבחין הבחנה חשובה בנוגע לרצון האדם בדבר הגאולה;

אם האדם רוצה שהמשיח יבוא כדי לכסות את המינוס או בשביל בעיה קטנטונת אחרת, כל זה חוסר אמונה.

   עם ישראל סובל כי חסרה לו אמונה. לא מודה להשם, ולא חי באמונה שהכול טוב.

רוצים גאולה, משיח? אז להאמין ולרצות משיח בשביל למען שמו באהבה, שהוא טוב ומטיב. שיבוא משיח בשביל שיתגלה שמו בעולם.

           למה באים הקללות?

בגלל שהאדם לא עבד את השם בשמחה וטוב לבב

מכאן,

נתחזק שהאדם צריך לחיות באמונה, להודות, לשיר מזמורים, לרקוד, להיות טוב לבב.

    האדם צריך לתקן את הסיבה שנכנס לצרה.

   לדעת שנכנס לצרה כי לא הודה.

   אם מלכתחילה היה מודה לא היה נכנס לצרה.

אתה צריך להיות שמיייייח J

ולהגיד על כל צרה מזמור תודה ונשמת כל חי. להודות! השם לא חייב לי כלום, תודה לך בורא עולם. לא להיות נבל, כופר,אפיקורס. כשאדם כופר בקדוש ברוך הוא זה כשאינו מאמין שהכול לטובה.

דעו לכם, העולם מתנהל מדויק- מידה כנגד מידה. אם תתבונן על חייך תראה שהכול מדויק. אתה נבל, כי אתה לא מודה ואתה כפוי טובה.

 

מסקנות :

1.  לכן כפיות הטובה היא שורש כל הרע בעולם

2.    לכן הכרת הטובה היא שורש כל הבריאה

"בכל עת ובכל שעה, מודה אני לפניך..."

וכל אחד ואחת ישלים כראות עיניו.. על רבנו נחמן מברסלב, ועל תלמידו נתן מודים אנו לפנייך. על ראש השנה ויום הכיפורים.. בכל עת ובכל שעה מודים אנחנו לפנייך ועל זה המשקל להודות ולשיר לשם יתברך.

פדיון נפש

כדאי להיות שותף עם מו"ר הרב שלום ולעשות פידיון נפש.

"משתלם להיות מאוד שותף שלי" ציטוט מדבריו של הרב שלום.

ניתן לשלם את פידיון הנפש במזומן או באשראי


 

בס"ד בזרה"ק

זכות גדולה ועצומה - פידיון נפש מאת מו"ר הרב שלום שליט"א בראש השנה באומן, עולה 26 ש"ח לאדם, כל החס על נפשו.. מומלץ ביותר :))

http://www.breslev.co.il/articles/פדיון_נפש_אצל_רבי_נחמן_מבר סלב/חדשות/חדשות_ועידכונים.aspx?id=9990&language=hebrew

פדיון נפש ע"י הרב שלום ארוש שליט"א
< קודם 5 6 7 8 9 הבא >
חשבון משתמש
שלום אורח/ת

התחבר | משתמש חדש
שבת קודש