שבת קודש שבת קודש סיפור נועה ירון ידיין החזרה בתשובה שבת קודש

לקישורים נוספים...

סיפור נועה ירון ידיין החזרה בתשובה

ראשי >סיפור נועה ירון ידיין החזרה בתשובה
סיפור נועה ירון
10.09.2007 (01:28)

כתובות אינטרנט נלוות:
לכתבה פלוס תמונה של נועה ירון דיין לחצו כאן
מתגעגעת לבזוּקה"
פעם היא הייתה חיית מסך ("שישי חי"), היום היא בעלת תשובה שמעבירה הרצאות, וחסידת ברסלב. מה חסר לה? ירון, עם ספר חדש על המסע שעברה, מספרת לאן נעלמה  (06.06.07)
צלם: אורלי דיין    כתב: ריקי כהן    עורך: דפנה סודרי
תגובה לכתבה תגובה לכתבה שלחו כתבה שלחו כתבה
דירוג הגולשים: 9

בס"ד
"אני מתגעגעת לבזוּקה" - קהילות
נועה ירון
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חפש
נועה ירון-דיין (נולדה ב-1972) הייתה מנחה בטלוויזיה ומגישה ברדיו עד שחזרה בתשובה והצטרפה לחסידות ברסלב.

ירון נולדה בגבעתיים למשפחה חילונית. עם תום לימודיה התגייסה לגלי צה"ל והחלה להתקדם במעמדה בתחנת האם ובתחנה החדשה דאז, גלגל"צ. היא עבדה לצד אלכס אנסקי בחדשות והחליפה את אמיר אשר בהגשת "מדינה בדרך". עם עלייתו של ערוץ 2 כערוץ שידור רשמי בשנת 1993 הגישה את "שישי חי" לצדן של מרב מיכאלי ואורלי ברבי, באחר הצהריים של ימי שישי. מבקרי הטלוויזיה בתקופה זו הכתירו אותה כפרועה, שנונה ואינטליגנטית. ירון גם הגישה את התוכניות "אחלה גבר" ו"גרופיז" באותו ערוץ. עם הצלחתה בנוף הרדיופוני והטלוויזיוני גויסה ירון לתוכנית "הוגו" בערוץ הילדים לצד גיל ססובר וטל ברמן, שניסתה לעצב ולגבש קהל יעד בוגר יותר.

במקביל החלה ירון להתקרב לדת בהדרגה. עם ערוץ הילדים חתמה על חוזה שלא תעבוד בשבתות. באותה תקופה יצאה עם יובל דיין, סטודנט לקולנוע בבית הספר "סם שפיגל" בירושלים, שעבד כתסריטאי בערוץ הילדים ובערוץ 2. עם הצטמצמות הנוכחות התקשורתית שלה התברר שירון עוברת תהליכי חזרה בתשובה יחד עם דיין. השניים אמנם נפרדו במהלך ההתקרבות הנפרדת לדת, אבל משחזרו שניהם בתשובה, התחתנו בחתונה חרדית. עם חזרתה בתשובה נטשה ירון את עולם התקשורת החילוני ונעלמה מהעין הציבורית למספר שנים. בשנת 1996 הופיעה לראשונה מאז שחזרה בתשובה, בתוכניתו של יאיר לפיד. ירון מנחה ערבי נשים והרצאותיה צברו פופולריות בקרב נשים דתיות כמו גם חילוניות.

ירון מתגוררת כיום ברמת בית שמש ב' והיא אם ל-6 ילדים. בשנת 2007 יצא לאור ספרה, "מקימי" (הוצאת עם עובד) סיפור שמבוסס בעיקר על סיפורה האישי. הספר מבוסס על יומניה של ירון שנכתבו בזמן שהחלה בחזרה בתשובה.


[עריכה] קישורים חיצוניים


כתובות אינטרנט נלוות:
"אני מתגעגעת לבזוּקה" - קהילות
נועה ירון



 
בס"ד


אתר מקימי נועה ירון ידין


|
בס"ד

הריני רוצה לעבוד את השם יתברך באמת, באמונה ובשמחה. והריני מקשר עצמי בכל מחשבה דיבור ומעשה שלי, של כל היום, לכל הצדיקים האמיתיים, ובפרט לנחל נובע מקור חכמה רבינו נחמן בן פיגא זכותו תגן עלינו. ולפני כל תפילה יאמר: הריני מקשר עצמי בתפילתי לכל הצדיקים האמיתיים שבדורינו, ולכל הצדיקים האמיתיים שוכני עפר, קדושים אשר בארץ המה, ובפרט לרבינו הקדוש, צדיק יסוד עולם, נחל נובע מקור חכמה, רבינו נחמן בן פיגא זכותו תגן עלינו.
  

בס"ד"

סיפור של נועה ירון היא חזרה בתשובה היא מאוד מקסימה נפלאה וחמה ,
כדאי לשמוע אותך את הרצאות של ירון נועה היא מאוד מבוקשת
המקום: סלון בראשון לציון, בשבוע שעבר  האירוע: חוג בית של נועה ירון, פעם אייקון תרבות ("שישי חי"), היום חוזרת בתשובה ומרצה מבוקשת  התמליל:

בס"ד"

בס"ד
"אני מתגעגעת לבזוּקה" - קהילות
נועה ירון
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חפש
נועה ירון-דיין (נולדה ב-1972) הייתה מנחה בטלוויזיה ומגישה ברדיו עד שחזרה בתשובה והצטרפה לחסידות ברסלב.

ירון נולדה בגבעתיים למשפחה חילונית. עם תום לימודיה התגייסה לגלי צה"ל והחלה להתקדם במעמדה בתחנת האם ובתחנה החדשה דאז, גלגל"צ. היא עבדה לצד אלכס אנסקי בחדשות והחליפה את אמיר אשר בהגשת "מדינה בדרך". עם עלייתו של ערוץ 2 כערוץ שידור רשמי בשנת 1993 הגישה את "שישי חי" לצדן של מרב מיכאלי ואורלי ברבי, באחר הצהריים של ימי שישי. מבקרי הטלוויזיה בתקופה זו הכתירו אותה כפרועה, שנונה ואינטליגנטית. ירון גם הגישה את התוכניות "אחלה גבר" ו"גרופיז" באותו ערוץ. עם הצלחתה בנוף הרדיופוני והטלוויזיוני גויסה ירון לתוכנית "הוגו" בערוץ הילדים לצד גיל ססובר וטל ברמן, שניסתה לעצב ולגבש קהל יעד בוגר יותר.

במקביל החלה ירון להתקרב לדת בהדרגה. עם ערוץ הילדים חתמה על חוזה שלא תעבוד בשבתות. באותה תקופה יצאה עם יובל דיין, סטודנט לקולנוע בבית הספר "סם שפיגל" בירושלים, שעבד כתסריטאי בערוץ הילדים ובערוץ 2. עם הצטמצמות הנוכחות התקשורתית שלה התברר שירון עוברת תהליכי חזרה בתשובה יחד עם דיין. השניים אמנם נפרדו במהלך ההתקרבות הנפרדת לדת, אבל משחזרו שניהם בתשובה, התחתנו בחתונה חרדית. עם חזרתה בתשובה נטשה ירון את עולם התקשורת החילוני ונעלמה מהעין הציבורית למספר שנים. בשנת 1996 הופיעה לראשונה מאז שחזרה בתשובה, בתוכניתו של יאיר לפיד. ירון מנחה ערבי נשים והרצאותיה צברו פופולריות בקרב נשים דתיות כמו גם חילוניות.

ירון מתגוררת כיום ברמת בית שמש ב' והיא אם ל-6 ילדים. בשנת 2007 יצא לאור ספרה, "מקימי" (הוצאת עם עובד) סיפור שמבוסס בעיקר על סיפורה האישי. הספר מבוסס על יומניה של ירון שנכתבו בזמן שהחלה בחזרה בתשובה.


[עריכה] קישורים חיצוניים


כתובות אינטרנט נלוות:
"אני מתגעגעת לבזוּקה" - קהילות
נועה ירון


הייתי אצלה הרצאה של נועה ירון אני ממליצה להם לשמוע את הרצאה שלה
יש לי מספר טלפון שלה

סיפור של נועה ירון היא חזרה בתשובה היא מאוד מקסימה נפלאה וחמה ,
כדאי לשמוע אותך את הרצאות של ירון נועה היא מאוד מבוקשת
המקום: סלון בראשון לציון, בשבוע שעבר  האירוע: חוג בית של נועה ירון, פעם אייקון תרבות ("שישי חי"), היום חוזרת בתשובה ומרצה מבוקשת  התמליל:





בגיל 23 הגשמתי את כל החלומות שהיו לי להיות כוכבת ומפורסמת. היתה לי תוכנית בגלי צה"ל, תוכניות אירוח בערוץ 2, תוכנית קבועה בערוץ הילדים. היתה לי קריירה מצליחה, עשיתי כסף, לא הייתי עשירה, אבל היה לי מספיק כסף לגהץ בוויזה כמה שרציתי, רק כדי לזכות באיזו שמחה, אולי באיזושהי רוויה. הפרצוף שלי היה מרוח על שערי עיתונים, הרגליים התנוססו על האוטובוסים עם פרסומת של לבן. הלבן שישנה לכם את החיים, כביכול, ישנה לכם את הבוקר. עם הלבן תרגישו צעירות וקלילות ויפות וטובות וחיוניות ואתן מוכנות לנסות את כל הסקאלה, מלבן ועד פרוזאק, רק כדי להרגיש טוב. הייתי אריזה יפה. מוכרים לנו מוות באריזות יפות. כולנו נמצאות באותו מצב. זו המחלה של הדור שלנו. בחוץ אנחנו נראות מיליון דולר ובפנים בוער משהו. כל אחת חושבת שמשהו אצלה לא בסדר, שהיא קצת מטורפת ושיש לה איזה דפקט.    
נועה ירון. "כולנו בוכות, כולנו רוצות גאולה, לכולנו נמאס". צילום: עמנואל אילן

למה לא טוב לנו? למה אנחנו לא מרוצות? הרי יש לנו הכל. בעל טוב וקריירה מצליחה וילדים טובים ומחונכים, מה חסר לנו? אם הנשמה לא היתה צועקת, עם ישראל היה נגמר. הבערה הזו גורמת לנו להתעוררות. זו המתנה שלנו. הקדוש ברוך הוא נתן לי את המתנה הזו ומאז החיים שלי התהפכו לגמרי".
שאלה מהקהל: ואת לא מתגעגעת?
"לא. אני לא מתגעגעת".
(מתוך הרצאה של נועה ירון, בשבוע שעבר, בחוג בית בראשון לציון)



בכיסוי ראש ובטן הריונית (ילד חמישי בדרך) מתרוצצת נועה (נועל'ה) ירון (32) יחד עם שתי עוזרותיה, אסתר ושרה, מחוג בית אחד למשנהו ברחבי הארץ, פעמיים בשבוע. כל זאת במטרה לפקוח את עיניהן העצומות של בנות ישראל למה שהיא מגדירה כ"עולם האשליות והשקרים".
אז, בימי חילוניותה, היו חייה של נועה ירון אינטנסיביים במיוחד: היא היתה מגישה בגלגל"צ, עם ניסיון קצר בתוכנית בערוץ 2, שהיה אז בתחילת דרכו. בגל"צ עבדה במחלקת החדשות, לצדו של אלכס אנסקי. נכתב עליה שהיא מצחיקה, אסרטיבית, שולפת מהמותן ובעלת פוטנציאל אדיר. לתודעה הכללית פרצה בשנת 1993 עם "שישי חי", שהגישה יחד עם מרב מיכאלי ואורלי ברבי בפריים טיים בערוץ 2. אחר כך גם הגישה את השעשועון "אחלה גבר", שבחן את כישוריהם של הגברים במשימות חושפניות. בהמשך הגישה את "גרופיז", סדרה בת ארבע תוכניות, שאירחה אמנים באולפן שענו לשאלות טלפוניות מהצופים.
"הייתי חוזרת מיום שלם של צילומים מאופרת ולבושה בבגדי מעצבים", מספרת ירון בהרצאה, "שלוש שעות הספר סידר לי את התלתלים, כדי שהשיער יקבל את 'המראה הטבעי'. צילמו אותי פה, צילמו אותי שם והייתי אומרת לעצמי, 'נועה, את בתוך עולם של פלסטיק. הכוסות מפלסטיק, הפרחים מפלסטיק, הקירות מפלסטיק, הבגדים מפלסטיק, החיוך מפלסטיק, תרבות של פלסטיק, והפלסטיק הזה חונק אותי, נכנס אלי פנימה. בפנים אני כלום, מרוקנת. הפנימיות שלי לא מעניינת את אף אחד. כלום, כלום, כלום.
"הייתי גומרת את התוכנית, הולכת לתיבת הדואר, מקבלת ערימת מכתבים מילדות בנות 12 שכל מה שהן רוצות בחיים זה להיות כמוני. זה מה שהן רוצות, להיות בתוך האשליה, דוגמניות, זמרות, שחקניות, מנחות, העיקר להיות מפורסמות. הייתי נועלת את הדלת פעמיים, מתמוטטת, מורידה את שכבות האיפור לכיור ורואה את עצמי נשטפת למטה לכיור, לביוב, ביחד עם המייק אפ. הייתי מגלגלת את התלתלים בגוגול מאחורי הראש, יושבת על המיטה ובוכה ובוכה ובוכה. ובוכה. בכי שאף אחד לא ידע עליו. מי ידע על הדמעות? כולנו רוויות בדמעות האלה. כולנו בוכות, כולנו רוצות גאולה, לכולנו נמאס. את הצעקה הזו צריך להפנות לאחד ששומע.
"מגיל אפס מלמדים אותנו בדיוק מה חשוב בעולם הזה. בעולם הזה צריך כסף, בעולם הזה צריך קריירה, בעולם הזה צריך מותניים צרים, בעולם הזה את צריכה להיות גבוהה ורזה ושזופה. בעולם הזה צריך בגדים, נעליים, תכשיטים, סלון יפה, תסרוקת, ציפורניים. אנחנו מאכילות ומשקות את הגוף בתרבות השפע. פעם מי שהיתה לו פרה היתה לו גבינה, ומי שלא, מרח שמן זית על הלחם.
"היום השאלה היא לא אם יש לך או אין לך גבינה, אלא כמה סוגי גבינה יש לך במקרר. את הולכת לסופר והעולם צועק לך, את רוצה לעשות לעצמך טוב, אז בואי תטעמי את הגבינה החדשה, באריזה החדשה, בטעם החדש, ואת רוצה לעשות לעצמך טוב ומגיעה למקרר. הכל נראה כמו גלריה. מלא צבעים, מלא ריחות, מלא טעמים. יש לך גבינה עם עירית, גבינה עם בצל, עם שום, עם סלמון, עם שמיר. מתובלת, מפולפלת, דיאטטית, רק תבחרי. וזה רק גבינה. לכי למעדני החלב. וואו. גרנולה, פצפוצים, גרגרי יער ופירות טרופיים, והגוף נעשה חזק ותאוותן, נהיה לו טעם ביינות ובגבינות ובלחמים. פעם הצדיקים אכלו לחם עם תה, אתן יודעות את זה".
שאלה מהקהל: אבל אנחנו חיים במסגרת כזאת. למה אני צריכה להתנצל על זה? הדתיים רוצים שנאכל לחם ונשתה תה?
ירון לא נבהלת מקריאת הביניים של הסקפטית התורנית. "את שמעת אותי אומרת משהו על דתיים וחילונים?", היא משיבה בנחת, "זה הניסיון שלנו. אנחנו צריכות לדעת איך להתנהג עם השפע הזה, עם העיצובים. הכל מעוצב היום, אבל הנשמה קבורה. אל תאכלי לחם, תאכלי הכל, כמובן עם הכשר וברכה לפני כן, אבל אם נדע איך להתנהג בעולם הזה, נזכה לצאת מפה בשלום. פעם לאנשים היתה תאווה לעבוד עבודה זרה. להשתחוות לפסלים. היום זה כמעט לא קיים. היום יש תאוות ממון, תאוות גוף, לא תאוות רוחניות".
שאלה מהקהל: דווקא יש תחושה שהרוחניות תופסת תאוצה.
"דווקא לא. אתאיזם כזה אף פעם לא היה. מעולם לא הידרדרנו לרמה כזו של בהמיות, לחשוב שאין אמונה בכלום. אנחנו חיות בתת תזונה רוחני. למרות שאנחנו אוכלות ושותות הכל, אנחנו רעבות וצמאות. מה קורה לנו? הכל יפה ומעוצב ובפנים לכל אחת יש גיהנום, גיהנום, גיהנום. אנחנו מלאות מרות שחורות, שנאה עצמית, עצבות, אלימות, כל אחת חושבת שהיא לבד".











כתובות אינטרנט נלוות:
סיפור של נועה ירון היא חזרה בתשובה היא מאוד מקסימה נפלאה וחמה ,


|
בס"ד

הריני רוצה לעבוד את השם יתברך באמת, באמונה ובשמחה. והריני מקשר עצמי בכל מחשבה דיבור ומעשה שלי, של כל היום, לכל הצדיקים האמיתיים, ובפרט לנחל נובע מקור חכמה רבינו נחמן בן פיגא זכותו תגן עלינו. ולפני כל תפילה יאמר: הריני מקשר עצמי בתפילתי לכל הצדיקים האמיתיים שבדורינו, ולכל הצדיקים האמיתיים שוכני עפר, קדושים אשר בארץ המה, ובפרט לרבינו הקדוש, צדיק יסוד עולם, נחל נובע מקור חכמה, רבינו נחמן בן פיגא זכותו תגן עלינו.
  
בואו נדבר על אמונה", אומרת ירון בשקט וממגנטת את תשומת הלב, "נדבר על בורא עולם המציל את הנשמות האבודות בעולם הזה. עולם לא פשוט. עולם של מוות, עולם של מחלות, של סבל, של טומאה והסתרה. אולי הסבל הכי גדול שיש בעולם הזה הוא שהעיניים שלנו עצומות. כל מה שנעשה בו נועד להיטיב עמנו בסיכומו של דבר, למרות שאנחנו לא רואות את זה. לכל דבר יש תכלית, גם למוות, גם לייסורים, גם למחלות, גם לחולשה, גם לעצב. ליהודים יש סיבה לחיות בעולם הזה. בתוך החושך להדליק אור, להפריד את הטוב מהרע, את הרע לזרוק ואת הטוב להרים למעלה.
"הקדוש ברוך הוא היה צייר גאון. גאון. כל כך יפה צייר את העולם הזה, שהוא נראה ממש אמיתי. הניצוץ האלוהי נמצא בכל מקום, בתוך האוכל, בסלט הפירות, באנשים, בבגדים.  

לפני שירדנו לעולם נשבענו להתעורר. נשבענו שהעולם הזה, למרות שהוא טעים ולמרות שהוא מריח, ולמרות שהוא יפה ומנצנץ, לא יבלבל אותנו, לא ייקח אותנו כבנות ערובה.
"מה שקורה כל הזמן זה שהנשמה היא בת ערובה של הגוף. הנשמה לוחשת, אבל אין לנו זמן אליה, אנחנו משתיקים אותה כי אין זמן, העולם הולך מהר מדי. את גומרת את התיכון, את הצבא, אחר כך טסה לחו"ל וחוזרת, ואומרים לך קודם תלמדי, תעבדי, ייוולד לך ילד, הילד יגדל, יתבגר, אחר כך יהיה טוב. רק נעבור דירה, רק נפתח מרפסת, רק נחליף מיטה, רק נשפץ את המקלחת, רק נמכור את הדירה ונעבור לבית אבות ואז יתחילו החיים האמיתיים.
"ובינתיים את כל היום משקרת, כל היום. פה את משקרת כדי שלא יידעו שאת חלשה, פה את משקרת שלא יידעו שאת מוגבלת, כל הזמן הלחץ הזה להקרין דימוי נהדר, אופי מושלם, בגדים יפים, מצליחנות, כרטיסי אשראי, ואת מחכה ליום שבו תוכלי לחיות, לבלות קצת עם עצמך, להרגיש באמת באמת אהובה, באמת באמת עושה את הדבר הנכון בשביל הנפש. אני זוכרת את עצמי עם כסף, עם קריירה, רזיתי, השתזפתי, קניתי בגדים, קניתי דירה בתל אביב ליד הים, היה לי חבר, אהבת חיי, בדיוק כמו שאני צריכה, גם נראה כאילו צילמו אותו לקטלוג, גם יפה, גם יוצר וגם דכאוני, כל מה שאני אוהבת. משהו פוטוגני כזה".
קריאה מהקהל: תעבירי לי אותו!
"מאוחר מדי, הוא כבר בעלי, חזרנו ביחד בתשובה", היא אומרת, וממשיכה: "אמרתי לעצמי, עוד רגע אהיה מאושרת, ואנחנו לא נהיה מאושרות, אלא אם כן נוציא את הנשמה החוצה, נגיד לגוף: אתה עבד. הקדוש ברוך הוא נתן לנו את הכסות עליו צריכה לרכוב הנשמה, אבל מה קרה? הכל התחלף. העבד נהיה מלך והמלך עבד. יש רק דרך אחת לצאת מזה. אין מפלט אחר. מוכרים לנו מימין ומשמאל קרם כזה וקרם כזה, וסדנה כזאת וסדנה כזאת ותעשי ככה ותעשי ככה. עד שלא תתני לנשמה את מה שהיא דורשת - לנצח תהיי בגלות".

ירון מספרת כי נחשפה לדת בזכות ידיד קרוב. "ככה זה. חוזרים בתשובה טריים הם הכי 'גרועים'. אם היו יכולים, היו מחזירים בתשובה גם כיסא", היא מחייכת. "הצדיק הזה פועל כמו מחלה מידבקת. בהתחלה זה נראה לנו כמו עבודת אלילים. הוא נתן לנו את המדבקות ואת הספרים. ככה זה התחיל. הוא סיפר לנו שפגש אדם מאוד מיוחד, חסיד ברסלב, שיש לו רק בעיה קטנה, יש לו כיפה, חוץ מזה הכל אצלו מושלם. תוך שלושה חודשים החבר הזה היה עם כיפה וציצית. אנחנו היינו ה'קורבנות' הבאים שלו.
"היום רוב עם ישראל חילונים, סטטיסטיקה פשוטה. בכל בית חילוני או שכונה אלוהים מוריד איזה חוזר בתשובה שיציק להם, שישגע אותם, אחד שלא יישן בלילה עד שלא יחזיר בתשובה, עד שלא יכשיר את המטבח. הוא יתבודד עליהם, יעשה עליהם פדיונות וצדקות. ברסלב זה וירוס. כל מי שנגע במישהו שנגע במישהו שנגע במישהו שנגע באור של רבי נחמן מברסלב - נדבק. רבי נחמן חי לפני 200 שנה, הוא לקח על עצמו ג'וב מסוים: לעזור לכל מי שרוצה להתקרב ולעשות תשובה. מי שנותנת את הלב שלה, רבי נחמן עושה איתה נפלאות".
כ שאלה מהקהל: אבל רבי נחמן מת. בשביל מה אנחנו צריכות מתווכים?  
"הרוח שלו חיה. אנחנו כמו עדר צאן. נתן לנו הקדוש ברוך הוא צדיקים-רועים כדי שיכוונו את הצאן. רבי נחמן אמר שהוא הולך לחלק הרהורי תשובה בעולם. הוא קיבל כזה כוח מהשם יתברך: לקחת מישהו שנמצא בתוך הגיהנום, לשלוף אותו החוצה ולתת לו זריקה לכיוון מעלה לקדושה ולהראות לו את האור של השם התברך".
ירון למדה קבלה והלכה לשיעורי דת. היא התלבטה רבות, וכל תהליך החזרה בתשובה שלה היה איטי. את המיני והשורטס ההדוקים שנהגה ללבוש החליפו בגדים צנועים, ורעמת תלתליה קוצצה לטובת מטפחת גדולה, הקשורה בדייקנות סביב ראשה. בגיל 25 נישאה לחברה דאז, יובל דיין, ושניהם עברו את התהליך ביחד. "הוא המשיח שלי", היא מעידה עליו. את החתונה חגגה בהפרדה מוחלטת בין נשים לגברים, על פי כללי הטקס החרדיים. "אמא שלי היתה בהלם. גדלתי בבית חילוני לגמרי. אנטי דתי. אמא שלי היתה אומרת על הדתיים האלה, אני לא תורמת להם גרוש, שילכו לעבוד. החברות שלה ניחמו אותה על ה'טרגדיה' שפקדה אותה וחלק גדול מבני המשפחה סירבו להגיע לחתונה".





בסוף הספר "יום הולדת שמח, נוח" ממציא נועם זיו (הסופר) תיאוריה שעל פיה, החוזרים בתשובה כל כך מאושרים משום שהכל נמחל להם והם מתחלים דף חדש נקי לגמרי וחף מכל אשמה, חרטה וגעגוע.

במובן מסוים זה נכון
אבל במובן אחר זה בדיוק לא נכון
האמת היא, כמו תמיד, דומה אבל לא בדיוק למשהו ששונה לחלוטין מתה (ואת זה אמר דאגלס אדאמס, על משהו אחר בכלל).

רוב כותבי הביקורות על "מקימי" דיברו על ספר סוחף ומעורר ענין שנגמר בקול ענות חלושה, שאולי מסביר משהו על התהליך שעובר חוזר בתשובה אבל בכל זאת מצליח לעקוף איכשהו את שאלות המהות... רוב כותבי הביקורות שקראתי על "מקימי" הם חילוניים.

הסיפור, שנועה ירון דיין טוענת שאיננו אוטו ביוגרפי, הוא על בחורה חילונית שעבדה תקופה מסוימת בתקשורת וכוכבה דרך ואז יום אחד היא מתחילה תהליך של חזרה בתשובה ועוזבת הכל מאחוריה.
הספר בעצם מתאר את התהליך הזה, של החזרה בתשובה ועיקר הענין סביבו הוא לא סתם חזרה בתשובה, אלא חזרה בתשובה של סלבריטאית שהפכה חסידת ברסלב.

נתחיל בטוב:
זה ספר מצוין.
הוא גם סוחף וגם מענין וגם מעורר מחשבה, הוא מצליח להעביר אוירה בכל מקום שהוא מתאר, את הערגה, הכיסופים והמציאה, הוא ספר מקסים ומלא הומור והוא ספר אינטלגנטי. היה לי מאוד קשה להניח אותו מהיד ובעצם גמרתי אותו תוך יומיים.

נמשיך במאכזב:
הספר מתחיל בתיאור מאוד אותנטי של חיי הגיבורה. חיי הזוהר מעולם לא נראו כל כך ריקניים וגם הקשרים החברתיים והמשפחתיים לא משהו. הכל מן זורם ונסחף ואין שליטה על החיים, אין גם איזה ידיעה אינטואיטיבית איך להוביל ולאן. הכל מן אבוד כזה, אבוד מלשון - לא מוצאים. לא יודעים איפה לחפש. וגם מלשון -ייאוש וריקנות.
אבל ככל שהספר מתעצם, ככל שהגיבורה מתקרבת לדת, הספר הופך מעורפל יותר. אמנם יש כמה ציטוטי שיחות שמסבירים ככה בערך ממה ההתלהבות, אבל זה קטע מאוד שטחי.
אהבתי מאוד כמה ציטוטי אגדות, כמה מדרשים למשפטים ידועים ("והעיקר לא להתפחד כלל" בניגוד ל"לא לפחד כלל" למשל, היה הסבר מאיר עיניים ופותח לב), אבל בסך הכל גם הלבטים מול פמוטי השבת וגם ההתלהבות מהידע החדש, לא מתוארים בצורה האותנטית והמפורטת כמו החיים החילוניים שבחלק הראשון.
איכשהו, בגלל שיש לי הרבה חברים חוזרים בתשובה ואני קצת מכירה (קצת קצת) דברים של הר` מברסלב, יכולתי לדמיין את החלקים שחסרים.
אבל עדין תמהתי: למה דוקא ברסלב ? כי הוא הראשון שנועה ירון נחשפה אליו ? במה הוא עדיף על חסידויות אחרות, מפוארות וחכמות לא פחות (כמו גור למשל) ? ואיך זה שלא מדברים על הליטאים, הפלג החזק, הגדול והרציונאלי יותר שבין החרדים ? הרי סביר להניח שאם הולכים על ברסלב אז יש לכך סיבה. בספר נראה כאילו האופציה היחידה שכוללת יהדות אורתודוקסית היא ברסלב ולא הבנתי למה. היתי מאוד רוצה, זה מענין מאוד, אבל זה לא מתואר שם.
ועוד דבר, לקראת סוף הספר, כל ענין היהדות הופך להיות שולי, מה שחשוב באמת זה החתונה, ופתאום נדמה שהספר הפך להיות רומן רומנטי. זה סיום מאוד לא אמין לספר שמתיימר לתאר תהליך נפשי עמוק.
אני מאוד שמחה שהם התחתנו בחתונה שנערכה על פי צו לבבם וההלכה גם יחד, ואני מאמינה שהאהבה שלהם גדולה והחלק הזה עובר מאוד מרגש בספר. גם הטוהר שהכלה מגיעה אליו ביום החתונה, כמו כל דבר הלכתי בספר הזה, עובר בצורה מרגשת מאוד.
אבל דוקא הרומנטיקה זה צד שלא מוסבר בספר בשום דרך, אלא בדרך החילונית. חילוניים חושבים על אהבה אמיתית, חרדים מדברים על זה בשפה אחרת, כל הענין הזה לא הוזכר בספר בכלל. יש תחושה שכמו הרבה סופרים אחרים, נועה ירון דיין פשוט לא ממש ידעה איך לסיים את הספר, ואם יש סיבה הגיונית מתוך התהליך שהיא עברה, למה לסיים בחתונה, הסיבה הזאת לא ברורה מתוך הספר.

ועכשיו למה שבאמת היתי רוצה לקרוא.
אני מכירה חוזרים בתשובה.
מכירה את התהליך שהם עוברים בדרך לשם, מכירה את הקסמים והפיתויים שבעולם הדתי, מכירה את החתונה ואת כל הילדים האלו שנולדים אחד אחרי השני ובדרך כלל כולם מקסימים בצורה באמת יוצאת דופן.
את כל זה ראיתי ואני מכירה מאוד מקרוב.
מה שמעניין אותי באמת לשמוע ממישהי ש"חצתה את הקוים" זה דוקא החיים שלה היום.
ואת זה נועה ירון דיין מזכירה רק בפרק הראשון שהוא מעין פרולוג.
בפרולוג היא מתארת את עצמה (או הגיבורה, בגוף ראשון בכל אופן) לשה בצק לחלות של שבת, בהריון מתקדם ועם הבת שלה צופה בה בענין, והתהליך הרוחני שעובר עליה תוך כדי.
זה תיאור מקסים.
זה תיאור שמחזיר אותנו לתיאוריה של נועם זיו מתחילת הרשומה הזאת.
לנועה ירון דיין יש היום חיים אחרים, חדשים, טהורים, חיים שהיא מאמינה בהם מאוד ומרגישה שהם מאוד מלאים, אבל היא גם מרגישה קושי להתמודד עם נועה ירון של פעם, החילונית ואשת התקשורת וכל מה שבא עם זה.
האשמה שלה כביכול נמחקה, אבל בעצם, הספר נכתב כדי להבין מה מתחבא שם.
הקונפליקט הזה מעניין אותי.
מעניין אותי גם מה עובר עליה היום כשהיא חושבת על החיים שלה היום.

וזה מביא אותנו לעוד נושא.
האם החיים החילוניים מתוארים מנקודת מבט שמקדמת את העלילה ? האם החיים החילוניים כל כך ריקניים רק כדי להצדיק את העושר שיש בחיים חרדיים ? או שבאמת נועה ירון הרגישה ריקנות מאוד גדולה בהיותה חילונית ?
שני הצדדים של השאלה הזאת מעסיקים אותי.
האם חיים בקירבנו אנשים שחייהם כל כך שטחיים וריקניים ? זה נורא בעיני ואני שמחה בשבילה שהיא חזרה בתשובה, אם זה מה שגאל אותה מחיים כאלו.
או האם ההסתכלות שלה על החיים החילוניים, מנקודת המבט החרדית של היום, היא זאת שמרוקנת אותם ? במקרה כזה, עצוב לי עליה כי היא בעצם משקרת לעצמה כדי להצדיק מהלך מאוד חד שהיא עשתה בחיים שלה.

האם תמיד החוזרים בתשובה מאושרים ? האם אין להם קצת חרטות ? האם אין להם קצת מחשבות שניות ? האם החיים הקשים של אשה חרדית עם מלא ילדים ומלא עבודות ועול הפרנסה ועול עבודות הבית והכבוד לגבר שגובל כמעט בהתבטלות עצמית, האם כל הדבר הקשה הזה שנקרא חיי אישה חרדית, האם כל זה בפועל, ביום יום, לא מעורר קצת תהיות ומחשבות על האופציות האחרות ? האם יצר הרע לא מתעורר במצב כזה לחיים ? ואם כן, מה היא המלחמה מולו ? נראה לי שתיאור כזה היה יכול להיות מסקרן ואמין יותר מאשר התיאור השטחי של החיים החילוניים ולעומתם ההצעה החרדית.

מי שלא מכיר בכלל את התהליכים שעוברים על חוזרים בתשובה - זה ספר נפלא ונהדר ומעורר מחשבה ויש בו כמה ציטוטים ראויים ביותר מכתבי ר` נחמן.
מי שמכיר ומתעניין מה קורה הלאה, מי שבאמת רוצה לדעת איך החיים בפנים, בשביל חוזר בתשובה, למה ברסלב ו/או קצת על ההתפתחות הרוחנית...
שיצטרף אלי בתקווה שנועה ירון דיין תכתוב עוד ספר.
ללא ספק יש לה כישרון ויחסית לספר ראשון, זה פשוט ספר מצוין.

אגב, תוך כדי קריאת הספר, טיילתי בצפת ונהנתי עוד יותר מקולות הילדים והנקיונות לקראת השבת, ריחות הבישולים והשקט שמשתרר ברחובות בכמה שעות שלפני, הבתים הרחוצים וכל הבלגן.
את תחושת החסד והקדושה, נועה ירון דיין מצליחה להעביר בכשרון רב, גם לתוך הספר הזה.

אתר מקימי נועה ירון ידין
אור רבינו
הוספת תגובה

חשבון משתמש
שלום אורח/ת

התחבר | משתמש חדש
שבת קודש